קצת התפרקות

[מלכת התחפושות]

קצת התפרקות

אני ע' בת 24 עוד מעט..
בגיל 17 עד 19 וחצי היה לי חבר מדהים, היתי בטוחה שנתחתן
בגיל 19 התהפכו חיי ומפה כל הבעייה התחילה
אמנם לא עברתי אונס.. אבל זה עדיין קשה.. הטרדה מינית
הייתי חיילת, נכנסתי לחנות בגדים והמוכר בגדים הטריד אותי מינית, מבחינת הפרוטוקול זו תקיפה מינית.
אחרי יומיים של בכי, תמיכה מצד החבר, חוסר מגע מיני
החלטתי לעשות את הצעד וללכת למשטרה.. זו התקופה הכי ארוכה בחיים שלי.. שנתיים של עימות, עדות בבית משפט
וכל יום לחכות לטלפון מהעורך דין
כל יום בכי, אני והחבר נפרדנו אחרי חצי שנה וזה הפך את זה לקשה יותר
אחרי שנתיים סוף סוף הרגע הגיע.. הכרעת הדין, הבן אדם הארור הזה שהחליט להוריד לי את הביטחון ל-0, נכנס לכלא לשנתיים וחצי
לחשוב שאוטוטו הוא עומד להשתחרר.. ואני נשארת עם הצלקת לכל החיים
מאז עברו 5 שנים.. שהקשר הכי ארוך שהיה לי הוא 4 חודשים.. לא מעבר
כל אינטימיות מלווה בקשיים, בבכי, בצמרמורות, בדרמה כלשהי
וכל פעם הגבר שלצידי הכי מבין, עד שזה כבר לא מעניין אותו ומחליט לפגוע
בשנתיים האחרונות כל קשר לא עובר את השבוע שבועיים
וזה נגמר בדרך הכי קשה שיש.. פשוט נעלמים אין אותי יותר.. ואני כל יום בוכה ומצפה לטלפון, והטלפון כמובן לא מגיע
לפני חודש הכרתי בחור שחשבתי שהוא הגבר שלי לכל החיים, למרות התקופה הקצרה
כמו שאני אומרת במהלך החודש הזה "הוא הפך לי את הלב".. זה קשר שונה
הוא בן 30, סיפרתי לו את הסיפור שלי והוא הכי הבין
אחרי שבועיים כמו כל הגברים ב5 שנים האחרונות, פשוט נעלם
אבל הוא לעומת האחרים הרים טלפון אחרי שבוע, אמר שאמא שלו ניסתה להתאבד
האמנתי, חזרנו הכל היה מדהים,
אחרי שבוע שוב נעלם, עברו 3 ימים מאז, 3 ימים הכי ארוכים בחיים שלי, של בכי, ומה עשיתי לא טוב?
סך הכל רציתי לעשות אותך מאושר, לעשות לך טוב בחיים, רציתי שנאהב וזה התנפץ לי בפרצוף
בנוסף לכל, שנה אני מתמודדת עם אבא חולה סרטן, שאני אומרת דיי כמה אפשר?!
כמה בחורה תמימה, טובת לב, יכולה לסבול את כל זה?! מה עשיתי רע בחיים?!
לראשונה אחרי 5 שנים, נשברתי לרסיסים, צלקת לכל החיים שאני לא אחלים ממנה ואני לא יודעת איך אני אמשיך מכאן
בא לי לצעוק "דיי תעזבו אותי בשקט סבלתי מספיק בחיי אני סך הכל רוצה להיות מאושרת"

 

[מילי1991]

ואו

נשמע קשה בטירוף..
נראה שהצלקת לא נרפאה ממה שהיה בגיל 19, מה גם שאפשר להבין את הגברים (רגישים ככל שיהיו..)
ניסית ללכת לפסיכולוג/פסיכותרפיסט? מישהו שעוזר לך?

 

[רואה 6 6]

אבל את חייבת לטפל בעצמך.

כשמך כן את, מלכת התחפושות. עברת איזה אירוע והוא ממשיך להדהד ונדמה לך שהכל חלף וזה ממש לא.
לי זה נשמע שבלי דעת את מטילה על הבחורים שאת פוגשת ליהיות המצילים או מטפלים שלך או מה שלא יהיה וזה גדול עליהם.
אולי חלק מבינים שאת פשוט לא עוזבת את הענין והכל סובב סביב האירוע הזה.
את רוצה להתקדם הלאה בחיים, את חייבת לטפל בעצמך.

 

[גברת מנוסה]

מצטרפת להודעות הקודמות וחושבת שכדאי לך מאד לעבור טיפול, עדיף פסיכולוגי, כדי לעבוד על העניין שהשאיר אצלך פצע כל כך עמוק.
הזמן כנראה לא ירפא. וכרגע, כאשר את עדיין סובלת, כל דבר נראה לך כמו סוף העולם.
לא כל גבר חייב להבין אותך. ואת לא צריכה לשפוט אותם על כך. אל תשפטי גם את עצמך בשאלות מה עשית לא בסדר. את סובלת!

לכן, את צריכה לטפל בעצמך כי אחרים לא יוכלו לטפל בך והם, לדעתי, מוותרים מתוך חוסר אכפתיות או חוסר אונים.

אני מבינה אותך לגבי המחלה של האב. בן משפחה שחולה במחלה הארורה הזו, מקשה מאד על ההתמודדות.
אולי הטיפול יוכל לתת לך גם כלים להתמודדות עם המצב של אביך.

שולחת לך חיבוק

, איחולי רפואה שלמה לאביך ובהצלחה יקירה

 

[מלכת התחפושות]

תודה..!

כשרק הסיפור הזה קרה והייתי חיילת.. הייתי זכאית לטיפול והייתי הולכת פעם בשבועיים זה מאוד מאוד עוזר והרגשתי יותר טוב עם עצמי
כשהשתחררתי הייתי הולכת לטיפול תקופה
עד שהמצב הכלכלי לא מאפשר לי..
אני סטודנטית כרגע וזה מאוד מאוד קשה
אז החלטתי לוותר

 

[מיצי קפיצי המדהימה]

יש לך אפשרות לקבל

טיפול דרך האוניברסיטה ממש בזול!

 

[גברת מנוסה]

אפשרות נוספת דרך קופת החולים. יש להם הסדר עם פסיכולוגים ואת יכולה לקבל רשימה של פסיכולוגים/מטפלים שעובדים איתם.
בהצלחה

 

[מיצי קפיצי המדהימה]

היית בטיפול מקצועי

להתמודד עם הטראומה שעברת?
אם לא, אני ממליצה לך לפנות לפסיכולוג/ית שמומחה בתקיפה מינית ועדיף בשיטת CBT.
ממליצה לך גם לקרוא את הספר "להעיר את הנמר" שיעזור לך להבין הרבה ממה שאת מרגישה.

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

שלום

צרי את קשריך החומריים בגלל אהבה וכמחוות רגש ולא בגלל תשוקה. התייחסי לקשריך כאל עניין שכולו מרוכז ברגש. אז תוכלי יותר לסמוך על גופניותך ולא תחששי ממנה בגלל ההטרדה שעברת. אז גם יקשיבו ויבינו יותר, כי תהיה אהבה חזקה ולא רק תשוקה וגוף.

 

[אייבורי]

הדודה שלי אומרת

שגם בשואה וגם אחריה אנשים חיו.

ואת בחרת לקחת מאורע (מצער ככל שיהיה) ובחרת להגדיר את עצמך איתו.
מאז כל גבר בחזקת חשוד, לכל אחד את מספרת את הסיפור שלך
ועושה דרמות של בכי וצמרמורות
עד שהגברים מתעייפים והולכים.
כי זוגיות זה לא רק מכון תמיכה בך, זה לא מוסד לשיקום הביטחון העצמי שלך.
זוגיות היא נחמה ושותפות, היא תקווה ושמחה.

אני מציע שתוותרי על הדרמות, תוותרי על הבכי
ותחליטי שאותו מאורע מצער, איננו הדבר שמגדיר אותך.
הוא מאורע מין העבר שלא צריך לקבל מקום כלכך גדול בקשרים.
ותנסי לבנות קשר שאינו מבוסס על בחינת הסבלנות של הגברים.

 

[מלכת התחפושות]

צודק/ת

זה מה שאני תמיד מנסה לעשות ואף פעם לא הולך לי
ופילוסוף רוחני.. שלא תטעה.. כל קשר שיש לי זה קודם כל הרגש ואחר כך המיניות והאינטימיות.. לא עם כל אחד הלכתי ישר למיטה
אני כבר המון זמן מחפשת קשר רציני
ותמיד זה נהרס תמיד אני נפתחת יתר על המידה ומפתחת ציפיות עד שזה מתנפץ לי בפרצוף

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

תשובה

אל תחפשי יותר מדי, אלא השתתפי במסגרות בשביל עניין ושם תמצאי אנשים עם שפה משותפת. צריך קשרים בגלל רגשות לאדם מסוים ולא באופן מלאכותי רק כדי להכיר. היי מאד טובה לאנשים שחשובים לך, לא באופן מלאכותי כדי לשכנע אלא באופן אמתי בגלל אהבה ורצון כן להיטיב. אל תתרכזי בציפיות, אלא בהווה ובהנאה המשותפת ממנו. ככל שתשקיעי יותר בקשרים, יתחזקו.

 

[מיצי קפיצי המדהימה]

אם היית יודע

איך זה מרגיש להיות בפוסט טראומה- לא היית מדבר ככה.
זה בכלל לא קשור להגיון או לבחירה שלה ברמת השכל.
אני כן מסכימה איתך שיש פה עיניין של בחירה-
האם לטפל בעצמה ולהצליח להתרומם ולהתחזק
או להשאר מקורבנת ואומללה.

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

אני מקווה שלא הזקתי

כוונתי שתנהל את חייה ואת קשריה בדרך מאד רגשית ומכוונת לרגש, ואז מיניותה תהיה יותר יציבה רגשית בשבילה ולכן פחות תצטרך לחשוש מהנזק שנגרם לה. בהחלט מצטער שעברה את הטראומה, מקווה שהענישו את הפושעים ושלא יקרה לה דבר דומה שוב.

 

[אייבורי]

אני חושב

שיש היום נטיה מהירה מידי לשלוף את הפוסט-טראומה \ חרדות \ חרדות נטישה \ .....

אנשים הם לא כלכך שבריירים

 

[מיצי קפיצי המדהימה]

עזוב

אתה כנראה מאלה שצריכים לראות את זה קורה ממש ממש מקרוב כדי להבין. עד אז אתה ״לא מאמין בזה״
תשב פעם עם גבר שיש לו פוסט טראומה ממלחמת לבנון למשל- תשמע איך קורה שאדם חזק ולגמרי לא מתקרבן מתענה מסיוטים בלילה, תגובות לא פרופורציונליות לרעשים חזקים או ריחות מסויימים..

 

[אייבורי]

לא אמרתי שזה לא קיים

אמרתי שמרבים להתשמש בזה בקלות ראש

ולא הייתי משווה סכנת חיים \ לראות חברים נפגעים \ אונס

להטרדה מינית

 

[הפרי האסור 2003]

ויותר מזה גם לא הייתי מספרת כזה דבר על ההתחלה, זה נורא אינטמי ורגיש.
אם את חוששת שזה יצור אצלך רתיעה כתוצאה מהתנהגות ישירה מידי, את יכולה להגיד שקרה משהו בעברך ושאת לא רוצה להכנס לזה בשלב הזה, שלא מדובר באונס ושאת מבקשת שיהיה סבלני איתך, זה הכל, לא צריך להכביר במילים וגבר שיכבד אותך לא יבקש שתפרטי בתחילתו של קשר. כמובן שעדיף לא להעלות את זה, אבל אם את מוכרחה כי זה מה שיעזור לך מבחינת ההתנהלות מולך, אז אין מה להכביר במילים או להכנס לפרטים.

 

[מלכת התחפושות]

עדכון

לגבי הבחור
הוא נעלם התקשר אחרי שבוע אמר שאמא שלו ניסתה להתאבד
האמנתי חזרנו.. אחרי שבוע שוב נעלם לכמה ימים התקשר אמר שהקפיצו אותו למילואים והוא לא יכל להגיד
החלטתי לתת הזדמנות שנייה... אתמול ישנתי אצלו.. שכבנו בפעם הראשונה.. הגעתי הביתה.. מחק אותי מהפייס ושינה תתמונה שלנו

איך אמור להיות לי אמון בגברים אחרי כל הדברים האלה? איך ממשיכים הלאה לעזאזל?!

 

[מוץ ותבן]

מה הקשר אמון בגברים?

הגבר הספציפי הזה הוא דפוק, אבל ת'אמת? גם ההתנהלות שלך תמוהה: פעמיים הוא נעלם בתרוצים די קלושים (אנחנו חיים בעידן שאין מצב להעלם בלי להשאיר אות חיים: SMS, מייל, וואטסאפ... תמיד אפשר למצוא דרך להגיד : אני כרגע במצב שאינני יכול לתקשר, אשתדל לעדכן בכמה מילים בכל יום או ליצור קשר בהקדם האפשרי) ואת, במקום להתחיל מחדש באופן מבוקר ותוך כדי יצירת קשר: מ'ס דייטים, נשיקות, חירמונים ורק בסוף סקס - את ישר מזדיינת איתו. אז לא, אני לא פוריטנית ואני לא שוללת סקס בהליך מזורז, אבל זה רק בשביל בחורות עם ביצים שגם אם יקרה להן כזה דבר, הן מקסימום קצת יתבאסו, אבל בטח לא יתפרקו. זה בטח לא בשביל מישהי רגישה כמוך שנמצאת במצב קורבני וכל ארוע כזה יפיל אותה לקרשים. כל אחד צריך להכיר ביכולות שלו ולדעת מה הוא מסוגל לספוג ובהתאם לכך לכלכל את צעדיו. אז לא עשית את זה ועכשיו את משלמת את המחיר. הבחור אמנם חרא אבל בטח לא אשם במצבך העגום. חמודה, אם את לא תשמרי על עצמך, אף אחד לא יעשה את זה בשבילך!