כמה מחשבות
קראתי את מה שכתבת, כבר לפני כמה ימים, ומאז אני חושבת על תשובה, ולא מגיעה לכתוב אותה. מקווה שלא אפספס בינתיים את כל הרעיון... כשאני מדברת על לידה טבעית או לידה ללא התערבויות, אני מדברת בעצם, על לידה ללא התערבויות מיותרות כלומר - אני יודעת שב"טבע" יש לפעמים תקלות, שהן אמנם טבעיות, אבל תוצאותיהן לא רצויות לי, ואני חושבת שנפלא שיש לנו היום יכולות להתגבר על חלק מהדברים האלו, באמצעים רפואיים (כירורגיים או תרופתיים). אני, אישית, לא בעד "טבע בכל מחיר". מצד שני, אני חושבת, שליכולות המדעיות יש מגבלות, ולא את הכל אנחנו יודעים. בנוסף - בלידה במיוחד (כאירוע "קצה" שהוא לא חלק מהיומיום) יש איזון מאד מאד עדין של הורמונים ופעולות גומלין, שכל התערבות בהם היא בעלת השפעה - לפעמים מזערית, לפעמים מכרעת, אבל זה שונה גם מאשה לאשה, וקשה לנבא אותה מראש. לכן, אני מאמינה שלכל התערבות צריך סיבה טובה - ובאין כזו, עדיפה הלידה הטבעית, נטולת ההתערבויות לחלוטין. נכון - לפעמים הגבול בין "התערבות" ל"טבעי" הוא לא ברור. בבי"ח, כל לידה ללא אפידורל/פיטוצין נחשבת לטבעית, למרות שהיא כוללת יציאה מהבית, מוניטור, בדיקות פתיחה, תאורה חזקה, כניסה ויציאה של אנשי צוות ועוד דברים - שיש להם השפעה מכרעת על מהלך הלידה, והם לחלוטין לא "טבעיים". בבית, הגבולות פחות ברורים. גם בגלל הבדלים בין המיילדות - יש מיילדות שמביאות את בי"ח הביתה, אם כשהשקפה, ואם כאילוץ (ניהול סיכונים. מיילדת שלא תבצע שום בדיקה, וחס וחלילה יקרה אסון - לא תוכל להמשיך לילד, אפילו אם אין קשר ישיר בין פעולתה (או מחדלה) לאסון). גם בגלל שההגדרה של "טבעי" היא אכן לא חד משמעית. צמחי מרפא (בדיוק הייתי בהרצאה על הנושא) הם אמנם לא חלק אינטגרלי מהלידה, אבל הם כן חלק מרפואה עממית, שאיפשרה (בעבר, והיום במקומות מסוימים) טיפול עצמי ותמיכה עצמית שוטפת - והגבול בינם לבין תזונה הוא דק. ואם ברור שתזונה טובה בהריון היא חלק מלידה טבעית, אז גם צמחי המרפא, במיוחד אלא שנלקחים כ"תחזוקה" (כמו תה פטל (שאגב, ביררתי את הסוגיה עם שרון קוצר), למשל) ולא כ"טיפול סימפטומטי" לבעיה. בהריון ולידה בריאים - אין שום צורך להתערב, גם לא התערבויות "טבעיות", מעבר ל"תחזוקה" כזאת (שכוללת גם דיקור, שיאצו ועוד). כשיש שיבוש - אז לפעמים כדאי להתערב, ולרוב (אם לא מדובר במצב אקוטי או כזה שברור שיש לו רק פתרון "כבד") מוטב להתחיל מהתערבויות עדינות, ש"הולכות עם הגוף", ורק אם זה לא עוזר, לעבור להתערבויות כבדות יותר ויותר. וגם - ישנם הפחדים שלנו, החששות. יתכן מאד, שהכי נכון לגוף שלנו, ללדת כמו שחיות ממליטות: לבד, בפרטיות וחשיכה מוחלטים. אבל במצב כזה, גם קשה יותר להעזר, כשיש צורך - ולכן אני, מעדיפה בכל זאת שתהיה מיילדת בסביבה. וכזו שגם יודעת לתמוך ולעזור - עזרה שאולי ב"לבד" לא היתה נחוצה, אבל הנוכחות המוגברת, דורשת אותה - אולי, זו רק השערה.
קראתי את מה שכתבת, כבר לפני כמה ימים, ומאז אני חושבת על תשובה, ולא מגיעה לכתוב אותה. מקווה שלא אפספס בינתיים את כל הרעיון... כשאני מדברת על לידה טבעית או לידה ללא התערבויות, אני מדברת בעצם, על לידה ללא התערבויות מיותרות כלומר - אני יודעת שב"טבע" יש לפעמים תקלות, שהן אמנם טבעיות, אבל תוצאותיהן לא רצויות לי, ואני חושבת שנפלא שיש לנו היום יכולות להתגבר על חלק מהדברים האלו, באמצעים רפואיים (כירורגיים או תרופתיים). אני, אישית, לא בעד "טבע בכל מחיר". מצד שני, אני חושבת, שליכולות המדעיות יש מגבלות, ולא את הכל אנחנו יודעים. בנוסף - בלידה במיוחד (כאירוע "קצה" שהוא לא חלק מהיומיום) יש איזון מאד מאד עדין של הורמונים ופעולות גומלין, שכל התערבות בהם היא בעלת השפעה - לפעמים מזערית, לפעמים מכרעת, אבל זה שונה גם מאשה לאשה, וקשה לנבא אותה מראש. לכן, אני מאמינה שלכל התערבות צריך סיבה טובה - ובאין כזו, עדיפה הלידה הטבעית, נטולת ההתערבויות לחלוטין. נכון - לפעמים הגבול בין "התערבות" ל"טבעי" הוא לא ברור. בבי"ח, כל לידה ללא אפידורל/פיטוצין נחשבת לטבעית, למרות שהיא כוללת יציאה מהבית, מוניטור, בדיקות פתיחה, תאורה חזקה, כניסה ויציאה של אנשי צוות ועוד דברים - שיש להם השפעה מכרעת על מהלך הלידה, והם לחלוטין לא "טבעיים". בבית, הגבולות פחות ברורים. גם בגלל הבדלים בין המיילדות - יש מיילדות שמביאות את בי"ח הביתה, אם כשהשקפה, ואם כאילוץ (ניהול סיכונים. מיילדת שלא תבצע שום בדיקה, וחס וחלילה יקרה אסון - לא תוכל להמשיך לילד, אפילו אם אין קשר ישיר בין פעולתה (או מחדלה) לאסון). גם בגלל שההגדרה של "טבעי" היא אכן לא חד משמעית. צמחי מרפא (בדיוק הייתי בהרצאה על הנושא) הם אמנם לא חלק אינטגרלי מהלידה, אבל הם כן חלק מרפואה עממית, שאיפשרה (בעבר, והיום במקומות מסוימים) טיפול עצמי ותמיכה עצמית שוטפת - והגבול בינם לבין תזונה הוא דק. ואם ברור שתזונה טובה בהריון היא חלק מלידה טבעית, אז גם צמחי המרפא, במיוחד אלא שנלקחים כ"תחזוקה" (כמו תה פטל (שאגב, ביררתי את הסוגיה עם שרון קוצר), למשל) ולא כ"טיפול סימפטומטי" לבעיה. בהריון ולידה בריאים - אין שום צורך להתערב, גם לא התערבויות "טבעיות", מעבר ל"תחזוקה" כזאת (שכוללת גם דיקור, שיאצו ועוד). כשיש שיבוש - אז לפעמים כדאי להתערב, ולרוב (אם לא מדובר במצב אקוטי או כזה שברור שיש לו רק פתרון "כבד") מוטב להתחיל מהתערבויות עדינות, ש"הולכות עם הגוף", ורק אם זה לא עוזר, לעבור להתערבויות כבדות יותר ויותר. וגם - ישנם הפחדים שלנו, החששות. יתכן מאד, שהכי נכון לגוף שלנו, ללדת כמו שחיות ממליטות: לבד, בפרטיות וחשיכה מוחלטים. אבל במצב כזה, גם קשה יותר להעזר, כשיש צורך - ולכן אני, מעדיפה בכל זאת שתהיה מיילדת בסביבה. וכזו שגם יודעת לתמוך ולעזור - עזרה שאולי ב"לבד" לא היתה נחוצה, אבל הנוכחות המוגברת, דורשת אותה - אולי, זו רק השערה.
