הרגשתי שיש יותר מזה....אז..דיבור.../images/Emo12.gif
בולי, אני קוראת את השורות ומרגישה בפנים מעבר. לא יודעת. והרגשתי שהדכדוך שלך הוא יותר ממה שכתבת. בולי, זוכרת שממש בקטע הזה לפני די זמן דיברנו על זה. זוכרת? ואמרתי לך: תתעלמי בולי! ועודדתי אותך דווקא להשתתף ביום הכיף הזה וללבוש בגד ים ולא להחמיץ בגלל ש.... עכשו, אני לא אגיד לך את זה. כי אז כבר אני חושבת שדי הארכתי בדיבור על זה ואת כבר יודעת מה דעתי. נכון? עכשו אני יותר דווקא קשובה לרגשותייך והולכת איתך. (אולי דווקא כשלא מבינים אז זה מציק עוד יותר. הרבה קרה לי אישית שמה שבאמת הכי העיק עליי זה כשעמדתי בסיטואיציה מסוימת שאני רציתי ללכת עם רגשותיי ורצונותיי וניסו להניע אותי מזה בכוח!!! זה (!) מה שבשורה תחתונה הכי הוריד את המצב רוח שלי לתחתית). אז. החלטת שלא. או-קי. את נחרצת. או-קי. ככה תעמידי את העובדה לבוסית שלך. בהחלטיות (וזה לא אומר שלומר את תגובתך באופן החלטי פירושו "לא יפה". זה נקרא: לעמוד על דעתך. וכל הזכות הזאת שמורה אך ורק בידייך ולא בידי איש! ותקיפות איננה תוקפנות. או-קי?). אני מקווה שעצם העובדה שאת תשתחררי מהלחץ הזה יוריד אבן מלבך. גם בקשר לירידה במשקל, אני מבינה אותך. זה שעודדתי אותך כל כך אתמול ושמחתי על מה שירדת, היה אמיתי וכנה ויותר מאשר כל הלב. כך צריך להיות. להעריך לאן הגענו. (כי תחשבי אולי עד לא מזמן אפילו להתחיל את המסע הזה לא הצלחת. קם ונפלת אולי. קמת ונפלת. עד... שהתחלת לעלות על הפסים האלה ולהתייצב. וזה הישג. לא לראות את זה זהו עוול לעצמך. (אני מוצאת את עצמי אומרת את המילים האלה די הרבה
). אז יש לך עוד דרך. נכון. גם אני הייתי שם. בין שתי עולמות. ויודעת וזוכרת בדיוק את התחושות של להרגיש שזה לא לפה ולא לשם. אבל עודדה אותי המחשבה לאורך כ-ל הדרך שאני כבר נוטה יותר לצד ההוא, הטוב יותר, מאשר לאחור. עוד דבר, זה סוג של דרך חשיבה. האם יש לך ברירה אחרת בולי?? תראי, האם לאמץ גישה של להרגיש את הצד/החצי הריק מוסיפה לך משהו? תחשבי את. אם נשים דברים על השולחן זה בפירוש ובאופן ברור, אימוץ של גישה שלילית, שאת אפילו מבלי משים, כמו רבים מאיתנו שוקעת לתוכה "בטבעיות". ככה הורגלנו במהלך חיינו.
(איזה יופי, מה?). גישה שמטבעה רק מפוררת מאמצים, מחבלת, חותרת תחתינו. חבל"ז בולי שלי!!! חבל"ז!!! אז לא ביום, או יומיים יסודות כאלה משתנים. אבל לפחות כשמתעוררים ורואים זאת, זה ניעור חזק לתודעה ולעצמנו. ואם עוד מעיפים מבט מעמיק עוד יותר אז אפילו "תופסים את הראש" ואומרים: איך אנחנו "נותנים" לזה יד. ולראות זה גם לא חבוי כמו הנחש שמתחת לקש. מהו בעצם אושר בולי יקרה? אושר זה כשמגיעים לפסגה? ואולי אחרי הפסגה הזאת מסתבר שיש עוד שיאים שלא כבשנו. ואז שוב אנחנו מוצאים את עצמנו לא שמחים בחלקנו? אז איפה הסוף?? המשמעות היא בולי , שכל רגע ושנייה בחיינו קורים דברים נפלאים ורגעים קטנים ואחרים של אושר. כעת. כבר עכשו!! ולא לתת להם למלא את ליבנו בשמחה שהם מביאים, זו החמצה של עכשו ובכלל. האושר לא יבוא דווקא כשאת תרדי את כללל המשקל דווקא. זה כל יום שאת מצליחה עוד להתמיד. כל יום שאת מתקדמת עוד צעד. שירדת את 17 ק"ג האלו שזה המון!!! האושר לא יקרה רק "אז". הוא קורה לך עכשו. ברגע זה. זה הכל. אז נקודה אני מאמינה חשובה בשבילך למחשבה. או-קי בולי. ואני לא מצפה שמחר כבר תקומי בחיוך גדול, ותאמרי וואו...הכל בסדר. שהדברים לא יחלחלו ברגע. אבל הנה הם עלו אל פני השטח וכבר לא חבויים יותר וזה ודאי בהמשך לאט לאט יעשה משהו. (ונזכרתי בעוד משהו לגבי יום הכיף.... תהיי פשוט שלמה עם ההחלטה שלך. אם את הולכת עם בגד ים - תיהני ועד הסוף. אם לא - אז תהיי שלמה עם זה. ההתנדנדות גורמת לייסורים הכי מענים. אז מה שלא תחליטי בשלמות). וואו...מגילת המגילות. ובשבילך בולי, אפילו אם תתחנני לא יעזוב אותך.
ואם את עוד רוצה לדבר וליישר דברים. דברי....(את כבר יודעת שיש לי סבלנות אין קץ).
דליה.
). זהו בינתיים,
