קצת על ה"קטע" של הפורום.

[tshgn]

האם מישהו חישב...

על הטוב והנעים והמועיל שבטיפול שכזה אינני מתווכח - להיפך!!!! ויחד עם זאת, האם מישהו חישב כמה עולה ריפוי מסוג זה בממוצע לחודש? מה הפער בין הרצוי למצוי? לפי משכורת ממוצעת של חולה ממוצע במחלותינו? תומר נ. ב. - עדיין לא הספקתי לקרא הספר

 

[מיאה49]

תומר, צריך לשאול את מחברת הספר

מה הייתה עלות הטיפול ה"זריז" שקבלה. הפירסום לשה היא השאירה מספר סלולרי ואפשר להתקשר אליה יום טוב מירה

 

[dodo281]

תומר - למה מתייחסים דבריך? תודה.

 

[tshgn]

דודו - דברי מתייחסים ל...

דברי מתייחסים לעלות כל הטיפול הכרוך להחלמה מתשישות בדרך האלטרנטיבית , כגון זו המתוארת בספרה של רונית דורון. תומר

 

[tshgn]

תוספת לדודו - לפי מה שמשער שרשום

לא קראתי הספר, אך מתייחס למה שנראה לי שרשום בו.

 

[מיאה49]

האם IQ של 120 נקרא מחוננות?

 

[tshgn]

מיאה - אינני יודע והסביר מדוע..

עד כה הצלחתי תמיד (כן! תמיד) ללמד מחוננים ללא מתן ציונים וכן ללא מתן הערכות מכל סוג שהוא. מבחינתי כולם נהדרים מעצם זה שהם טורחים רבות לקום בבוקר ולנסוע מרחקים משמעותיים למרכזי המחוננים. וכן מעצם המאמץ שלהם להשלים את לימודיהם הבית-סיפריים ביום הקבוע בו הם נעדרים מבית סיפרם לטובת מרכז המחוננים. אני מעריך אותם על כך וסבור שאם לא היו מעוניינים להיתרם - לא היו באים. המערכת הקיימת מאפשרת להם להצביע ברגליים. גם אם יבחרו בשנה מסוימת לפרוש - יוכלו לחזור מאוחר יותר. גם אם יכשלו רבות בבית הספר - לא נתחשב בכך. הם הוגדרו באמצע היסודי כמחוננים (בשיטות שאני מנסה שלא להכיר ולא להיות מעורב בהן) ומאז הם מוכרים כמחוננים על-ידי המערכת. יש לי ביקורות רבות על עצם הגדרת אחוזון אחד כמחוננים ועוד השגות רבות, אך אני ממקומי במערכת מעדיף להיות נייטרלי כדי שלא לערב הנושא בעבודה השוטפת עם הילדים עצמם. ידוע כיום לכל מי שבמערכת שגם היותו של פרט כלשהו מוגדר כמחונן זו רק ההתחלה. בהמשך חיוני: * שהסביבה תמשיך להיות תומכת. * שהפרט יהיה בעל אישיות המסוגלת להשתלב בחברה ובתרבות - אם לא אז לא ישפיע ממחוננותו. * שדרוש לפרט אומץ כדי להמשיך לרוץ בחוד החנית ולהיחשב לחיצוני לחברת הילדים - ולכן גם בודד. * שדרושה יצירתיות (כלומר אומץ ויכולת לשלב דברים שלמד בעבר באופנים חדשניים משלו (זה החשוב ביותר אך ניזון מכל האחרים). ועוד מספר גורמים... את כל אלו אינני מתיימר להעריך, ויותר מזה - אינני רוצה להעריך. בעצם הערכת התלמיד אני מעודד אותו לשים דגש על האינטליגנציה (כלומר לימוד עוד ועוד ידע והפגנתו על-ידי תוצר במבחנים אי-אלו או אחרים. ואני רוצה לעודדו לא לאינטליגנציה אלא ליצירתיות, בה לא שמים דגש על התוצר אלא על הדרך. כשתלמידי חווים משהו בשיעור ויודעים שלא יצטרכו להוכיח למישהו שלמדו/נהנו/אחר, אז במקום להתרכז בשינון/ליקוק-בתחת/אחר, הם יהיו ממש באמצע ההוויה הנקראת בפי - "חיים"! - כבר אמרו חכמים ממני - "אני חושב, משמע אני קיים". ואני אומר - "קיים = חיי", ומכאן יוצא, "אני חושב משמע אני חיי", ומכאן יוצא: "אם אינני מסוגל לחשוב, אינני מעוניים להישמר כחיי (מבחינה רפואית), ועדיף לי למות". בנימה אופטימית זו אסיים. תומר

 

[מיאה49]

תומר, אתה ממש מתאר אותי בילדותי.

אני חושבת שהתיכון שלמדתי בו היה תיכון של מחוננים. התקבלנו רק אחרי בחינות רמת משכל. אהבתי כל רגע מלימודי שם. עד היום אני ניזונה מההשכלה הטובה שקבלתי. הלימודים באוניברסיטה היו לי קלים יחסית, כי בתיכון לימדו אותנו איך צריך ללמוד. מעולם לא חשבתי לרגע ששנות התיכון היו ביזבוז זמן. המורים היו מעולים אחד אחד. עד היום כשאני נפגשת עם בוגרים מהמחזור שלי, יש לנו על מה לדבר, וזה לא רק על רכילות. אנחנו יכולים לשקוע בשיחה פילוסופית על המלחמה המשחיתה, לדוגמא. או על מצב האשה בחברה לוחמנית. ועוד נושאים מרתקים ומעניינים. בריאות שלימה מירה

 

[sayv]

כן, ../images/Emo5.gif = צרבת/בחילות

אני מרגישה יותר טוב, אך עוד חזון למועד.. אני צריכה כמובן עוד למצוא את עצמי, את ייעודי בחיים, את האושר השמיימי, ואז- אז הכל יהיה בסדר. ובטח יהיה רעיון טוב למצוא קודם כל - שקט.