קצת עצוב לי

[אמרלדה]

קצת עצוב לי

האירוח האחרון הוכיח לי מעל לכל ספק שאני כבר לא יכולה יותר. לא כפי שאני רגילה.
היינו 25 איש. כיוון שזה סיום קורס נהוג שכל אחד מביא משהו. אני הכנתי רק את הגלידה.
אבל זה היה שיעור, לא רק מסיבה. ובסך הכל זה היה שש שעות, ועם ההתרגשות והסדר לפני
ועם הסדר אחרי, פשוט נפלתי מהרגליים. זה כבר היום השני שאני במיטה עד שעה כזאת, ואתמול
חזרתי למיטה אחר הצהרים.

וזה לימד אותי: לא עוד. לא קשור אפילו רק למטבח. הנה, לא הייתי צריכה לבשל, ובכל זאת ממש
לא הרגשתי טוב אתמול והבוקר.

אז בשישי מגיעים אלינו 4 זוגות חברים, לארוחה של ממש, וזה כנראה המקסימום שלי בעתיד. וזה מאוד כואב לי, כעיראקית
שגדלה על מושגי אירוח גדולים ונרחבים, וכאחת שהיה לה קייטרינג ולהרים אירוע לחמישים איש היה לה
קל ושמח.

והחברות (הקרובות) שאלו מה להביא בשישי, ובניגוד למנהגי נתתי להן משימה לכל אחת. אבל ממש עצוב לי.

שלא לדבר על כך שיש לי עוד תוכניות חברתיות גדולות בשכונה החדשה, ואצטרך להתאים את עצמי קודם כל לאפטר פרטי -
קפה פלוס ולא ארוחות - ולהחליט מה הפלוס, כי בכל זאת אני מאמינה באירוח על רמה, ובתוצרת בית בעיקר.

נראה לי שכל החוסר סבלנות שלי של החצי שנה האחרונה התבסס לא מעט על חוסר יכולת, ופשוט לא קלטתי. עצוב.

 

[חמוטל 13]

אמרלדה יקרה, קבלי זאת באהבה !

בטוחה שאם תחשבי על זה, גם דברים שלא יכלת לעשות קודם - עכשיו את יכולה (לאו דווקא פיזיים)..
חשוב מאוד שאת מקשיבה לגוף שלך.

את הנתינה הגדולה שלך, תוכלי להמשיך בצורות אחרות. אני בטוחה בכך.

 

[אמרלדה]

ואוו. את יודעת -

בדיוק סיימתי קורס של נתינה. אני הולכת להיות מלווה ומורת דרך ליחסים וזוגיות. אז מה שאת כתבת כל כך משתלב נכון. וזה וואלה מחייך אותי.
אבל אתמול בערב, ביקשתי שנקפוץ לבית הקפה הקרוב לבית, מרחק דקה נסיעה, כי לא היה לי כוח להכין ארוחת ערב. וישבנו שם, ואני באמת כמעט בכיתי. זהו. לא עוד.
ובכל זאת, תודה. את צודקת, אמצא את הדרך האחרת, שלי.
&nbsp

 

[הבת המתהוללת]

ראיתי אחרי התגובה של חמוטל, נותר

רק להוסיף שאני מקווה שתרפי מעצמך, תקשיבי לעצמך.
אחד הפרופסורים שלי סיפר שלאחר שפרש מתפקיד נשיא בית המשפט העליון לענייני חברות במדינת Delaware (בית המשפט החשוב בעולם בענייני חברות), היה צריך לבחור באיזו אוניברסיטה ללמד: Harvard, Yale או NYU. לאחר שביקר בשני המקומות הראשונים ו"חטף" דיכאון מקצועי, החליט שמאחר והוא לא צריך יותר להרשים את אמא שלו (ליותר מנשיא בית המשפט הנ"ל א"א להגיע), הרשה לעצמו ללכת לNYU (מוביל בתחומים רבים אך ללא יוקרת ה old school) כדי להנות מהעבודה ומהחיים.
הוא אמר לי זאת בפעם הראשונה שסיפרתי לו שעזבתי את המשרה היוקרתית והתובענית שלי לטובת הבית. וזה עזר לי - לא מעוניינת להרשים אף אחד, רק להרגיש שעושה מה שיכולה (כולל להיות אחראית וקשובה לעצמי) כדי לנסות להיות טובה יותר עם המשפחה והקרובים.
אז תרפי.

 

[אמרלדה]

כן. על המשפחה והקרובים צריכה עוד לחשוב

אם להמשיך עם מסורת יום העצמאות ולקחת עזרה של 2 נערים לפני, באמצע ואחרי, או לארח בכל פעם משפחה קטנה אחת, לאורך השנה. לא יודעת.
אבל בסדר. חמוטל עשתה לי טוב, כי אנחנו בדיוק מדברות, בוגרות הקורס, איך להתקדם ולהתחיל כמה שיותר מהר. וזה יושב בול.
וגם הפרופסור שלך עושה לי טוב. זה רק שאני מאוד אוהבת לארח. זה צורך שלי, אז צריכה למצוא את הדרך.

 

[אמרלדה]

לגבי למצוא את הדרך - תוכלו לעזור

חוץ מגלידה מהירה וטובה - מה עוד הייתן מגישות בקפה ועוגה של 9:00 בלילה, שהוא לא עבודה קשה, ובכל זאת לא בעניין של בורקס ופיצוחים...
רעיונות?
כי ברור לי שזו תצטרך להיות דרכי, להבא.

 

[tzivi1]

האמת...

בעיני קפה, עוגה ו/או עוגיות מספיק לשעה 9 בערב... זו שעה שצריך נשנוש קטן, לא ממש אוכל רציני.
&nbsp
אם מדובר בהרכב יותר רציני מ-2-3 אנשים נוספים, אפשר להוסיף דברים מהירים וקטנים:
&nbsp
בגט קלוי עם תוספות נחמדות מעל (גבינת שמנת וסלומון, גבינת עיזים עם רוקט וכו').
מגש ירקות + קרקרים + מטבל (מטבל גבינה/ טחינה וכו').
מגש פירות (אפשר אפילו מגש של אבטיח עם בולגרית בקוביות).
&nbsp
זה הסגנון שאני הייתי הולכת עליו. עם חליטת תה קרה או קומקום ציורי עם תה חם, זה בכלל מושלם בעיני.
&nbsp
&nbsp

 

[אמרלדה]

יופי של רעיונות. תודה. עוד מישהו?

 

[tzivi1]

אמרלדה, האתר הזה בשבילך!

מתכונים ב-10 דקות.
&nbsp
http://www.10dakot.co.il/
&nbsp
נתקלתי באתר הזה בעבר וממש אהבתי אותו. אמנם לא יצא לי להכין מתכונים ממנו, אבל המתכונים בו נראים די בטוחים. שימי לב שיש גם מתכונים ללא גלוטן.

 

[אמרלדה]

 

[amysh]

לחמניות גבינה, פיצוחים פירות וזהו!

במקוםז גם אפרש לחמניות גבינה את יכולה להכין דברים דומים שהם על אותו "תפקיד": מלבניות גבינה של שמו, טורטיות בשלל מילויים, פחזניות מלוחות, קרקרים עם מטבלים (ואז גם אפשר מקלות ירקות), מאפינס מלוחים למינהם.

 

[tzivi1]

אמרלדה

כל פעם מחדש אני נדהמת מיכולת הנתינה שלך. נראה שהיא כמעט אין סופית.
&nbsp
את צודקת, קשה להתרגל לארח בצורה שונה מזו שאת רגילה. יחד עם זאת, אני מאמינה שברגע שתארחי כמה פעמים באופן חדש - תתרגלי, במיוחד כשתראי שאת נהנית מאירוח כזה יותר מהאירוח המלא שאת רגילה אליו.
&nbsp
מה שכן, חבל לי שאת לא מודעת לכך שהסטנדרטים שלך הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה (!!!!!!) יותר גבוהים מהסטנדרטים של האוכלוסיה הכללית, ואפילו אם זו האוכלוסיה העירקית... אובייקטיבית, אירוח של 25 אנשים למשך 6 שעות, זה אירוח קשה. פשוט קשה. בלי קשר לגיל, ובלי קשר למה וכמה מכינים. אני ממש לא יודעת איך עמדת בזה כ"כ הרבה שנים, בלי קשר לגיל. אז תני לעצמך קרדיט וטפיחה רצינית על השכם על התקופה שכן עשית זאת.
&nbsp
אגב, אצלנו (וגם אני עירקית) לא נהוג אירוח כ"כ גדול. גם אצלנו עוזרים, אבל אם יש מפגש של הרבה אנשים - עושים את זה בחוץ, מסעדה או אולם קטן, ולא בבית. ברור לכולם שזה מאוד קשה, ולי אישית קשה להבין איך המארחים נהנים באירוע כזה כשהוא מתקיים בבית.
&nbsp

 

[אמרלדה]

אלה הסטנדרטים המשפחתיים מאז ומעולם, ציבי

ואת יודעת מה? דודה שלי, שהיא גם חברה שלי, אמרה לי אחרי יום העצמאות: יקרה שלי, הגיע הזמן שלך להפסיק. זה לא היה אותו דבר. די.
הכי גילוי לב שאפשר.
אבל אין לי ברירה, פשוט אצטרך לייצר סטנדרטים אחרים.
המשמעות של זה היא, למשל, שאני לא אוכל לארח מפגש של הפורום שלנו. והיה ברור לי שאני כן. והנה, תשובה לעצמי. מפגשונים קטנים כן.
אני יודעת שהסטנדרטים הרבה יותר גבוהים מהמקובל, אבל עליהם גדלתי.
טוב, אני לא נאחזת. אין מה לעשות. צריכה להתחיל להרכיב לי כמה אופציות קלות לאירוח של קפה ועוגה (אני אוהבת הרבה יותר להכין סלט מאשר עוגה) בשעות הערב...אירוח שכולל גם נשנוש מלוח.
את כבר תרמת הרבה, עם הגלידה הזאת.
תודה רבה על המילים המעודדות. הן עושות את שלהן.
&nbsp

 

[הציפור הקטנה]

כל כך מזדהה עם התסכול שלך.
גם אני חווה עכשיו תקופה שבה אני לא יכולה לבצע הרבה משימות שבדרך כלל עושה בקלות. מתעייפת אפילו מלחשוב, גם בלי לבצע דברים בפועל.
הההכרה שלך במגבלות היא צעד חשוב.
מקווה שמעכשיו תאפשרי לעצמך לנשום ולהנות מדברים אחרים.

 

[אמרלדה]

תודה, מתוקה. אני מדברת על זה כבר כמה חודשים

אבל רק באמת אתמול והיום נפל לי האסימון.
פשוט מרגישה רע. זו כבר לא עייפות. וגם אני מתעייפת רק מלחשוב.
רעיונות כמו שציבי כתבה הם מה שאני צריכה עכשיו. זהו. לא יותר.
תודה רבה.

 

[אורני אורני]

קודם כל קבלי

ובנוסף להסכמתי עם כל מה שכתבו לך, רוצה להזכיר שעברת לאחרונה שינוי ענק מהרבה בחינות.
פרישה, רכישת דירה, שיפוץ ומעבר - אלה לא דברים פשוטים ולוקח להם זמן להיטמע ולשקוע במערכות שלך.
שימי לב שגם הגוף שלך לא כל כך אוהב מאכלים מסוימים בזמן האחרון.
באחת התגובות שלי אליך, סיפרתי כמה הייתי עייפה, ממש כמה חודשים, אחרי שרק פרשתי מהעבודה.
ואת עוברת הרבה יותר מזה.
הגוף והנפש שלך רוצים לקחת את הדברים יותר בקטנה עכשיו. אולי תחזרי לכוחות שהיו לך, אם כי זה בטח ייקח זמן,
ואולי לא, ואז תלמדי את הקצב ואת המינון הנכונים בשבילך.
אני מסתכלת על עצמי ומתפלאת איך פעם הצלחתי לארח כמויות גדולות של מתבגרים רעבתניים לפחות פעם בשבועיים,
וזה לא היה רק לארוחה אלא לסופשבוע שלם, ועכשיו כל אירוח קטן משאיר אותי תשושה וגם לוקח לי מלכתחילה
יותר זמן ויותר כוחות.
כדי להמשיך ליהנות מזה, כי ברור שאת אוהבת ושאת נהנית, צריך לבחור את המינון הנכון ולהחליט מה חשוב יותר
ועל מה עדיף לוותר, לפחות לתקופת מה.
חזקי ואמצי

 

[אמרלדה]

אורני, יקרה, כמה מילותייך חכמות

ותומכות.
שלא לשכוח שזה בא אחרי שנה של סיוט עם החולים והנפטרים...
ובדרך גם סיימתי את הקורס המקצועי הזה, בעבודת גמר ברמה כמו שצריך.
לפעמים אני שוכחת... תודה שהזכרת לי.

 

[אורני אורני]

חזקי ואמצי והקשיבי לגוף ולנפש שלך.

 

[אורני אורני]

וזה לא רק שעברת את כל הקשיים ואת כל

השינויים האלה, אלא גם הצטרכת להיות חזקה כל הזמן, ואולי זה היה כך גם בשנים קודמות. הצטברות של הרבה דברים.
ועכשיו כשאת יכולה להרשות לעצמך "לשבת קצת על הספה", משהו בתוכך מרשה לעצמך לעשות זאת.

 

[אמרלדה]

טוב. עכשיו יוצאת לקניות, אז נעלמת קצת....