אז ככה....
כן. לפעמים החיתוך שהמיילדת עשו לי "לא הספיק", והיו גם קרעים....
לגבי הצירים המוקדמים- אני מתאשפזת לתקופה מסויימת- ואז משתחררת למנוחה בבית. לפעמים זה מלווה בטיפול תרופתי בבית (כמו פרסולט), ולפעמים לא. תלוי במצב. אשפוזים נוספים- לפי הצורך. בחודש התשיעי אני פונה לבי"ח כאשר יש לי צירים מסודרים כל 2 או 3 דקות, במשך שלושים שניות. אבל- פעמים רבות מידי לאחר כמה שעות צירים בחדר הלידה (לאחר רישום, צמיד על היד, חוקן ומקלחת), הצירים פשוט נפסקים
וכמובן שהלידה לא מתקדמת. (זה יכול לקרות גם אחרי שמונה שעות של צירים
), לכן אני לא ממהרת לקחת אפידורל..... בלידה האחרונה נמאס לי
, ופשוט לא הלכתי לבי"ח כשהיו לי צירים. סבלתי בבית שעות ארוכות, ואכן הצירים חלפו להם
. רק ביום שבו הרגשתי בוודאות שהיום אני אלד, הכנו את חמותי להקפצה, האיש שלי לא הלך לעבודה, וכשלא יכולתי לשאת עוד את הצירים, וגם חששתי שמא הפעם הלידה תתקדם מהר (בכל זאת- לידה שישית....), נסענו. זה לא הפחיד את הצירים שלי, והם נעלמו לכמה שעות... אבל בסוף הם חזרו
. הלידה לא התקדמה מהר, ובשלב מסויים קיבלתי זרוז ואפידורל (שפעל- אך הפעם עם תופעות לוואי לא נעימות- כל הלידה רעדתי בטירוף
, היו לי כאבי ראש ועורף איומים, וגם בזמן הזריקה חשתי זרמי כאבים לצדדים- מה שלא קרה בפעמים קודמות
),נו, לא אלאה אתכן- סופו של עניין שילדתי....
הרי זה עלול לגרות את האיזור, לא
