מהלך הקרבות:
כל דמות מתחילה קרב עם מספר נקודות-פגיעה קבוע. המספר נקבע על פי הגזע שלה ועל פי פריטי השריון בתחפושת השחקן המגלם אותה. במהלך הקרב נלחמות הדמויות בנשקים אמיתיים, אולם השחקנים משתמשים בכלי הדמייה מעץ(ל"מקצוענים") או מפי-וי-סי(לאלה שלא רכשו מיומנות תפעול-בטוח של הנשק) .
מקצועיותו של שחקן בשימוש בנשק אינה נמדדת ביכלו לפגוע באוייב, אלא ביכלתו להיות בן-זוג בטוח להלחם מולו. כלומר, ללשגר מכות בעזרת הנשק שלו, לפגוע בדמות המגולמת מולו,
מבלי לפגוע בשחקן המגלם אותה. בתרשים לעיל, אזורי הפגיעה שמורידים נקודת פגיעה מתוארים בירוק, והאסורים לפגיעה בכלל באדום, בעוד השטחים הלבנים מותרים לפגיעה אך חסרי משמעות במשחק.
תרשים הפגיעות. במהלך הקרב כל שחקן סופר לעצמו את נקודות הפגיעה, ומוריד לעצמו נקודות בהתאם לפגיעות שספג ( בגדול - נשקי יד וקליעים קלים מורידים נוקדה, קשתות ארוכות מורידות 2 נקודות). שחקן שנקודות הפגיעה של דמותו הגיעו ל-0 נחשב לפצוע קשה ומנוטרל עד סוף הקרב. הוא יורד לארץ, ומגלם את המוות של דמותו. בשדות רקב רועשים במיוחד, מקובל שהמתים זוחלים הצידה כדי שדמותם "תגסוס בצורה מכובדת", וכדי שהשחקן לא יפגע. קבוצה שכל שחקניה נפצעו קשה - הפסידה את הקרב. בתום הקרב, כל המתי, משתי הקבוצות, נחשבים לפצועים קשה. לשיקולה של הקבוצה המנצחת מה לעשות עם כל אחד מלוחמי הקבוצה שהפסידה; לודא הריגה (ולשלוח את השחקן למלכות-המתים), או לקחת שבויים. פצועים קשה מהקבוצה שנצחה חייבים למצוא מרפא, או לשוב לארצם. פצועים קל מהקבוצה שנצחה, נרפאים.