קרחונים

Ticking Clock

New member
קרחונים

חיפשתי את אמריקה, אבל כלו כל הקיצים ונותרתי דולפין על ערש דווי שמרגיש את החוף מתקרב. החוף מהדהד לי קולות משדרי סונאר, אני מהדהדת לו בחזרה פעימות גלי אוקיינוס. הם היו פעם קרחונים. זה הצליל העצוב ביותר מחוץ לאוקטבה.

אני מצטערת, אני באמת, לא כל כך ידעתי איך להתמודד עם הרקמה האנושית הזו. סלח לי אבי, באמת חטאתי, תסלח לי, אולי גם הטבלה לנצרות לא תכפר, אני כבר מוטבלת עמוק עמוק אל תוך הבוץ. חשבתי שהייתי בדרך החוצה, חשבתי שיש התעוררות. אבל יצר האדם רע מנעוריו, וכל אלטרואיזם הוא אגואיזם. כל הדגים הגדולים שנותנים לדגים הקטנים לשחות להם בפה מבלי לבלוע אותם מאפשרים ככה לקטנים שבתוכם להשיג מזון שיזין אותם, אבל גם על הדרך להסיר להם טפילים מהגוף.

אתה מבין? הומלסים גידמים רודפים את שנתי בלילות. הם צורחים עליי את הקור של דצמבר, ומה אני אגיד להם? שאין דבר כזה חמלה? לא, בבקשה, טהור פה יותר. תן לי להישאר בבוץ. תן לי להישאב אל החוף.
 
למעלה