קריאה לעזרה לפני שאאבד את בני שנחטף לגרמניה
אני קורא לכם בבקשה דחופה לעזרה, בני בן השבע, יואל, ילד ישראלי לכל דבר, שחי פה בארץ כל חייו, נשלח בימים אלה ממש, ע"י פסק דין של בית המשפט העליון, לגרמניה, כדי לחיות שם הרחק ממני, בניתוק מאב, מהמשפחה שאותה הוא אוהב, מכל חבריו ומכריו, רק משום שאימו (גרושתי) חפצה בכך. גרושתי, אישה גרמניה, נוצריה, שחיה בארץ מרבית חייה הבוגרים (13 שנים), חטפה את בני לפני שש שנים, כשזה היה בן שנה וחצי בלבד, לגרמניה במטרה אחת ויחידה – לנתק ניתוק חד ומוחלט ובלתי הפיך את הקשר שלו איתי, עם אבא שלו. משך שבעה חודשים היא הסתתרה יחד עם בני בגרמניה, החליפה כתובות, החליפה מספרי טלפון, ירדה למחתרת. כל ניסיונותי לאתר את בני עלו בתוהו. פעמיים הוכיתי ע"י בני משפחתה ושכני הוריה כשניסיתי להתקרב לכתובת מגוריהם של הוריה. קראו לעברי קריאות גנאי אנטישמיות, היכו אותי במוטות עץ, ואפילו תלונה שהגשתי למשטרה המקומית לא עזרה. לבסוף, לאחר שבעה חודשים של סיוט, ללא כל קשר עם בני, מבלי שאוכל לראותו (מלבד פעם אחת – לשעה), החזיר בית המשפט הגרמני את בני ארצה לפי אמנת האג לחטיפות ילדים. מאז חזר ארצה, שמה גרושתי לה למטרה אחת – לנתק את בני ממני, מבני משפחתי, מסבתו בארץ, מהסביבה הישראלית, היהודית, לקחת אותו לגרמניה, ולגרום לו שישכח את כל אלו. חמש שנים מאז חזרה נאבקה בי, ללא הצלחה, בבתי המשפט, על כל ערכותיהם, עד שעתרה לבית המשפט העליון, וזה, בפסק דין שערורייתי, פסק ממש לפני שלושה שבועות, במוצאי ראש השנה, שיותר לה לקחתו לגרמניה ובעצם להוציא לפועל את מזימותיה. פסק הדין גורם עוול חמור לא רק לי, אלא בראש ובראשונה לבני, שכן הוא התקבל בניגוד גמור להמלצתה החד משמעית של המומחית שמונתה מטעם בית המשפט, שבדקה את הילד פעמיים, לאורך כשנתיים, וקבעה חד משמעית שאין להתיר לו להגר שכן הקשר שלו איתי ייכחד, וגם משום שהגירה שכזאת תגרום לו נזק פסיכולוגי-אישי רב וטראומות, וכן התקבל בניגוד גמור לפסק דין קודם שניתן בבית המשפט המחוזי ע"י שלוש שופטות פה אחד. אני יודע שכול מהו. בגיל קרוב לגילו של בני, שכלתי את אבי שנפל ונהרג במלחמת יום הכיפורים. גדלתי לבד, בלי אבא ובלי אחים או אחיות, ובסה"כ אני מבקש שיותר לי לגדל כעת את בני. לפני שבועיים, באזכרה הממלכתית לחללי מלחמת יום הכיפורים, נדרתי נדר על קברו של אבי, שילדי, בני יחידי, לא יגדל, כפי שאני גדלתי – ללא אבא. 35 שנים בדיוק לאחר אותו יום הכיפורים הארור של שנת 1973, שבו שכלתי אני את אבי, בחסות המלחמה, מלחמת אין ברירה, מגיע יום כיפורים ארור נוסף, של 2008, שבו מתייתם בני ממני, מאביו, ואני שוכל את בני. אב שכול לילד חי, ובחסות בית המשפט העליון. 35 שנים בדיוק, לאחר שאיבדתי את אבי במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 73), אני עומד לאבד, שוב, את בני יחידי. בית המשפט הגרמני החזיר לי את בני לאחר שבעה חודשים של סיוט, ועכשיו שופטי ישראל שולחים אותו בחזרה לגרמניה, לחיות בסביבה רווייה באנטישמיות, בשנאת ישראל בקרב שכנים אוהדי הרייך השלישי (והדברים הוכחו בבית המשפט ולא הוכחשו), לחיות בביתו של סב בן קרוב לשמונים שהתחנך, עוד כילד, ב"היטלר יוגנד", ומשם ספג דברים שלא נשכחו מליבו עד היום. בני, יואל, עומד להשלח בימים הקרובים האלו ממש לגרמניה, ובכך להתנתק ניתוק חד, מוחלט ובלתי הפיך ממני, מסבתו, מבני משפחתו וחבריו, אבל לא רק – בכך ייחתם גם גט כריתות בינו לבין כל סממן תרבותי-דתי ישראלי-יהודי. בני אמנם איננו יהודי עפ"י ההלכה (אך מאידך גם איננו נחשב נוצרי), אך בכל זאת חי וגדל כילד יהודי (חילוני) לכל דבר ועניין. הוא התחנך חינוך ממלכתי, בביה"ס הממלכתי "תל נורדאו ברוח התרבות העברית" (זוהי הייחודיות שלו), הוא חגג את כל החגים היהודיים כפי שאני חוגגם, ברוח המסורת היהודית, בביקורים בבית הכנסת, בקריאת תפילות המחזור בחגי תשרי, בהדלקת נרות בחנוכה, בליל סדר משפחתי בערב פסח. הוא למד עברית, דיבר עברית וחלם בעברית. הוא גדל כילד ישראלי, עברי, יהודי, ציוני לכל דבר. מן הסתם היה מתאפשר לו להתגייר כשהיה מתבגר. עתה, ינותק מכל אלו. לא ישאר זכר מכל סממן של ציביון יהודי או ישראלי כלשהו. תפילתי היא שלא ישכח את העברית ששגורה בפיו כעת. אימו (והסובבים אותה) יקפידו שיימחה כל זכר לי, לאביו, לסבתו, ולכל זכר ושריד לציביון יהודי או ישראלי. אני פונה בימים אלו ממש, כשהכל ארוז ומוכן לצאת מן הארץ, כשהמטוס כבר מחכה, אני פונה שוב לבית המשפט העליון בבקשה אחרונה שיתאפשר דיון נוסך, דיון אחד נוסף בהרכב מורחב של שופטים, ושיישקל שוב אותו פסק דין שחרץ את גורלו של בני ושלי. תחינתי לכם – אנא עזרו לי ! אני מתחיל הפגנת מחאה מול שערי בית המשפט העליון בירושלים, ביום רביעי הקרוב (מחרתיים. אני יודע - ההתראה קצרה) ב- 09:00 בבוקר. אהיה שם כל הבוקר, ושוב למחרת, יום חמישי החל מ- 09:00, ושוב ביום ראשון וכך לכל אורך השבוע הבא. אנא, אשמח אם תוכלו להגיע ולתמוך בי במאבק הכל כך אישי שלי, ועם זאת כל כך עקרוני וציבורי, שאת השלכותיו ירגישו כל כך הרבה אבות בעתיד. אנא, עזרו גם להפיץ הודעה זו הלאה. תודה, עמית. לפרטים: עמית - 052-2325678 ליאורה - 052-8733308
אני קורא לכם בבקשה דחופה לעזרה, בני בן השבע, יואל, ילד ישראלי לכל דבר, שחי פה בארץ כל חייו, נשלח בימים אלה ממש, ע"י פסק דין של בית המשפט העליון, לגרמניה, כדי לחיות שם הרחק ממני, בניתוק מאב, מהמשפחה שאותה הוא אוהב, מכל חבריו ומכריו, רק משום שאימו (גרושתי) חפצה בכך. גרושתי, אישה גרמניה, נוצריה, שחיה בארץ מרבית חייה הבוגרים (13 שנים), חטפה את בני לפני שש שנים, כשזה היה בן שנה וחצי בלבד, לגרמניה במטרה אחת ויחידה – לנתק ניתוק חד ומוחלט ובלתי הפיך את הקשר שלו איתי, עם אבא שלו. משך שבעה חודשים היא הסתתרה יחד עם בני בגרמניה, החליפה כתובות, החליפה מספרי טלפון, ירדה למחתרת. כל ניסיונותי לאתר את בני עלו בתוהו. פעמיים הוכיתי ע"י בני משפחתה ושכני הוריה כשניסיתי להתקרב לכתובת מגוריהם של הוריה. קראו לעברי קריאות גנאי אנטישמיות, היכו אותי במוטות עץ, ואפילו תלונה שהגשתי למשטרה המקומית לא עזרה. לבסוף, לאחר שבעה חודשים של סיוט, ללא כל קשר עם בני, מבלי שאוכל לראותו (מלבד פעם אחת – לשעה), החזיר בית המשפט הגרמני את בני ארצה לפי אמנת האג לחטיפות ילדים. מאז חזר ארצה, שמה גרושתי לה למטרה אחת – לנתק את בני ממני, מבני משפחתי, מסבתו בארץ, מהסביבה הישראלית, היהודית, לקחת אותו לגרמניה, ולגרום לו שישכח את כל אלו. חמש שנים מאז חזרה נאבקה בי, ללא הצלחה, בבתי המשפט, על כל ערכותיהם, עד שעתרה לבית המשפט העליון, וזה, בפסק דין שערורייתי, פסק ממש לפני שלושה שבועות, במוצאי ראש השנה, שיותר לה לקחתו לגרמניה ובעצם להוציא לפועל את מזימותיה. פסק הדין גורם עוול חמור לא רק לי, אלא בראש ובראשונה לבני, שכן הוא התקבל בניגוד גמור להמלצתה החד משמעית של המומחית שמונתה מטעם בית המשפט, שבדקה את הילד פעמיים, לאורך כשנתיים, וקבעה חד משמעית שאין להתיר לו להגר שכן הקשר שלו איתי ייכחד, וגם משום שהגירה שכזאת תגרום לו נזק פסיכולוגי-אישי רב וטראומות, וכן התקבל בניגוד גמור לפסק דין קודם שניתן בבית המשפט המחוזי ע"י שלוש שופטות פה אחד. אני יודע שכול מהו. בגיל קרוב לגילו של בני, שכלתי את אבי שנפל ונהרג במלחמת יום הכיפורים. גדלתי לבד, בלי אבא ובלי אחים או אחיות, ובסה"כ אני מבקש שיותר לי לגדל כעת את בני. לפני שבועיים, באזכרה הממלכתית לחללי מלחמת יום הכיפורים, נדרתי נדר על קברו של אבי, שילדי, בני יחידי, לא יגדל, כפי שאני גדלתי – ללא אבא. 35 שנים בדיוק לאחר אותו יום הכיפורים הארור של שנת 1973, שבו שכלתי אני את אבי, בחסות המלחמה, מלחמת אין ברירה, מגיע יום כיפורים ארור נוסף, של 2008, שבו מתייתם בני ממני, מאביו, ואני שוכל את בני. אב שכול לילד חי, ובחסות בית המשפט העליון. 35 שנים בדיוק, לאחר שאיבדתי את אבי במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 73), אני עומד לאבד, שוב, את בני יחידי. בית המשפט הגרמני החזיר לי את בני לאחר שבעה חודשים של סיוט, ועכשיו שופטי ישראל שולחים אותו בחזרה לגרמניה, לחיות בסביבה רווייה באנטישמיות, בשנאת ישראל בקרב שכנים אוהדי הרייך השלישי (והדברים הוכחו בבית המשפט ולא הוכחשו), לחיות בביתו של סב בן קרוב לשמונים שהתחנך, עוד כילד, ב"היטלר יוגנד", ומשם ספג דברים שלא נשכחו מליבו עד היום. בני, יואל, עומד להשלח בימים הקרובים האלו ממש לגרמניה, ובכך להתנתק ניתוק חד, מוחלט ובלתי הפיך ממני, מסבתו, מבני משפחתו וחבריו, אבל לא רק – בכך ייחתם גם גט כריתות בינו לבין כל סממן תרבותי-דתי ישראלי-יהודי. בני אמנם איננו יהודי עפ"י ההלכה (אך מאידך גם איננו נחשב נוצרי), אך בכל זאת חי וגדל כילד יהודי (חילוני) לכל דבר ועניין. הוא התחנך חינוך ממלכתי, בביה"ס הממלכתי "תל נורדאו ברוח התרבות העברית" (זוהי הייחודיות שלו), הוא חגג את כל החגים היהודיים כפי שאני חוגגם, ברוח המסורת היהודית, בביקורים בבית הכנסת, בקריאת תפילות המחזור בחגי תשרי, בהדלקת נרות בחנוכה, בליל סדר משפחתי בערב פסח. הוא למד עברית, דיבר עברית וחלם בעברית. הוא גדל כילד ישראלי, עברי, יהודי, ציוני לכל דבר. מן הסתם היה מתאפשר לו להתגייר כשהיה מתבגר. עתה, ינותק מכל אלו. לא ישאר זכר מכל סממן של ציביון יהודי או ישראלי כלשהו. תפילתי היא שלא ישכח את העברית ששגורה בפיו כעת. אימו (והסובבים אותה) יקפידו שיימחה כל זכר לי, לאביו, לסבתו, ולכל זכר ושריד לציביון יהודי או ישראלי. אני פונה בימים אלו ממש, כשהכל ארוז ומוכן לצאת מן הארץ, כשהמטוס כבר מחכה, אני פונה שוב לבית המשפט העליון בבקשה אחרונה שיתאפשר דיון נוסך, דיון אחד נוסף בהרכב מורחב של שופטים, ושיישקל שוב אותו פסק דין שחרץ את גורלו של בני ושלי. תחינתי לכם – אנא עזרו לי ! אני מתחיל הפגנת מחאה מול שערי בית המשפט העליון בירושלים, ביום רביעי הקרוב (מחרתיים. אני יודע - ההתראה קצרה) ב- 09:00 בבוקר. אהיה שם כל הבוקר, ושוב למחרת, יום חמישי החל מ- 09:00, ושוב ביום ראשון וכך לכל אורך השבוע הבא. אנא, אשמח אם תוכלו להגיע ולתמוך בי במאבק הכל כך אישי שלי, ועם זאת כל כך עקרוני וציבורי, שאת השלכותיו ירגישו כל כך הרבה אבות בעתיד. אנא, עזרו גם להפיץ הודעה זו הלאה. תודה, עמית. לפרטים: עמית - 052-2325678 ליאורה - 052-8733308