../images/Emo13.gif
אל תכלילי. חוץ מזה, אין לי שום דבר נגד קללות, אני חושבת שזו הדרך ההגיונית יותר להביע את עצמך במקרה הצורך, ואני בהחלט מעדיפה קללות מהסוג המוזכר למעלה על פני הפיכת מאפיינים אנושיים לסוג של קללה. זה הרבה הרבה יותר חורה לי כאשר הופכים תכונות אנושיות (מראה למשל, או נטייה מינית לדוגמא) לסוג של קללה (וכאן כמובן לכאורה אין קללה בכלל, אלא רק הקשר מאולץ). חוץ מזה מזה, אדם יכול להיות בלתי נעים בלשון המעטה- גם תוך שימוש בשפה נקיה וצחה, ולעיתים, כפי שניסיון העבר מלמד אותי, אפשר לומר דברים איומים ונוראיים בשפה צחורה. לכן אני נוטה להביט את ההקשר, המשמעות והתוכן יותר מאשר על המילה עצמה. כמובן שיש גם את עניין התקנון של תפוז. ואני מודה לאלוהים כל בוקר שהתקנון הזה קיים. אחרת כמה חשיבה מיותרת הייתי צריכה לעשות בעצמי בלעדיו? הראש הקטן והמסכן שלי עוד היה עשוי להתפוצץ מרוב מחשבות.