קשה לי (טריגר?)
קשה לי, אני מרגישה לבד ואני מדוכאת וחסרת מנוחה. יש לי מועקה שלא עוברת.
הפסיכיאטרית אמרה לי לרדת ל-3 ואבן ביום במקום 4 אבל הבעיה היא שואבן אחד לא משפיע עלי אז אני תמיד לוקחת שניים ביחד.
אז בימים האחרונים לקחתי רק שניים במכה בצהריים ואז בערב אני שוב מרגישה רע ולא יכולה לקחת.
בא לי להגיד לעזאזל עם הכל, זה לא עוזר, אין לי כוח, אין לי סבלנות, וכבר מאוחר מדי ואין לי כוח או יכולת לשנות כלום.
אין אף אחד באמת חוץ מאמא וגם היכולות שלה לעזור מוגבלות. עייפה מהכל כבר, עייפה מלסבול כל הזמן, עייפה מרק לשרוד ולא באמת לחיות.
בשביל מה אני צריכה את זה, בשביל מה.