קשה לי

[בחורונת10]

צריכה להיות חזקה...

צריכה להיות חזקה..חייבת להיות חזקה, חייבת...

 

[Lady Stark]

יש לי הפתעה בשבילך

את כבר חזקה. בגלל שאת עוברת את מה שאת עוברת.
ומותר לך להראות פגיעות ולבכות. וגם להיראות עייפה מדי פעם.

 

[בחורונת10]

אני לא...

אני כל כך לא חזקה...אני חלשה, ממש חלשה, הרבה יותר חלשה ממה שחשבתי.
הדבר היחיד שאני יודעת זה לשרוד (ולמען האמת גם זה לא בצורה מוצלחת מדי).
מותר לי הכל, זה ברור לי
הבעיה כשהמדי פעם הופך לכל הזמן, והבעיה כשאין משהו אחר...

 

[Lady Stark]

יום אחד תביני

על מה אני מדברת.
אנשים שעסוקים בלשרוד הם החזקים ביותר. תביני עם מה את מתמודדת כל הזמן.
זה שאת סובלת לא אומר שאת חלשה.
אם זה היה נכון, אז כל מי שעבר טראומה / מחלה / סבל נפשי בחייו הוא חלש. וזה הכי רחוק מהאמת.

 

[בחורונת10]

זה לא מה שאני אומרת בכלל....

דבר ראשון לא דיברתי על אף אחד אחר, כל אחד והסיפור שלו...

זה שאני סובלת לא אומר שאני חלשה.
זה שאני יודעת רק לשרוד ולא לחיות, זה החולשה.
זה שאני לא לומדת מטעויות, זו החולשה.
עוד מיליון דברים אחרים אלו הם חולשות שלי.
לא הסבל שלי, ולא שום דבר אחר, אני גם לא מאשימה את עצמי, זו עובדה פשוט..
להתמודד עם קושי זו לא חולשה...
אני לא מצליחה להסביר את זה נכון, אבל לא מהסיבות האלו אני חלשה...

 

[Lady Stark]

אז בואי ננסה משהו

כשאנחנו נמצאים במעגל כזה של שנאה עצמית אז אנחנו גם ככה שונאים את עצמנו, ואז בגלל שאנחנו מרגישים ככה מגיעות מלות גנאי שנותנות לנו עוד מכות מתחת לחגורה, ורק מורידות אותנו עוד יותר.
בואי תנסי לשניה להוציא את מהמשוואה את המתקפה על עצמך.
אל תתני לעצמך להיסחף לשיחות עם עצמך על כמה שאת כזאת או כזאת.
זה כדור שלג וחייבים לשים לו איזה מעצור.
יקירתי, כדי להרגיש יותר טוב את צריכה להחליט שאת רוצה להרגיש טוב יותר.
זה לא קל בכלל, כי הבעיה הקשה ביותר שלנו היא חוסר מוטיבציה.
אבל צריך לעשות את ההחלטה הזאת. זה מתחיל מהחלטה, ואז מתפתח להבנות חדשות.
ראיתי את מה שכתבת לגבי זה שאת לא מוכנה לחזור לטיפול. אני רוצה שתדעי שפה אף אחד לא ילחץ עליך. אבל רוצה גם להגיד שיכול להיות שלא היית אצל המטפל המתאים לך.

 

[בחורונת10]

כל היום על סף בכי, קצת בוכה כשאפשר, רוב הזמן סתם דמעות עומדות בעיניים.
מזמן לא הרגשתי ככה, אולי זה טוב, אולי כואב לי ואולי אני לא אדישה עד כדי כך ואולי זה רע, ואולי זה בעצם לא משנה.
אני חושבת שבימים האחרונים קיבלתי שיקוף של המציאות, מעין מראה מול הפנים...
וזה יותר קשה ממה שחשבתי...
אני רוצה שיקבלו אותי כמו שאני, שיאהבו אותי כמו שאני.
גם אם אני לא מושלמת, גם אם אני פגומה, גם אם אני עלובה ומסכנה, גם אם נכשלתי בכל דבר בחיי, גם אם החיים מפחידים אותי בטירוף, גם אם אני בודדה, גם אם אני לא מסתדרת עם אנשים, גם אם מלא דברים קשים לי, גם אם עוד מיליון ואחד דברים.
למרות הכל, אני אדם טוב, ויש בי מלא דברים טובים, אבל זה לא משנה כלום, זה לא משנה את זה שאנשים רואים רק את כל החרא, את כמה שאני כישלון, זה לא משנה את זה שאני מרגישה כישלון, זה לא משנה את זה שאני מרגישה שקופה ובלתי נראית, זה לא משנה את זה שרק אדם אחד מקבל אותי ואוהב אותי ככה, כמו שאני, רק אמא שלי..
וזה לא משנה כמה אני אכתוב וכמה אני אבכה וכמה הכל, עדיין אני אמשיך להיות לבד, להרגיש כישלון, וכו' וכו'.
למה אי אפשר פשוט לאהוב אותי ולקבל אותי?
אני באמת עד כדי כך עלובה שאפילו זה לא מגיע לי?
וכרגיל, לא רשמתי שום דבר, וכרגיל אני לא יודעת מה זה יכול לעשות שיעזור..
פשוט לעזאזל, עצוב לי.
מישהו?

 

[Lady Stark]

יקירתי

הדרך שבה את מדברת על עצמך היא דרך קלאסית למצב דיכאוני שעדיין לא מטופל.
שזה אומר שברגע שתתחילי לטפל יהיה שיפור משמעותי.
ממש ממליצה לך להתחיל לחשוב איך לסדר את המחשבות שלך ולהוציא אותן למלים.
כי לי ברור שאת לא עלובה ולא כישלון כמו שאת אומרת על עצמך. אף אחד בעולם הזה לא עלוב או כישלון. אז בטח שלא את.
אם את מרגישה שיש לך קבלה ואהבה מאמא שלך, תנסי לאמץ את זה. זה המון וזה לא מובן מאליו, עד כמה שזה אמור להיות (אהבה של אמא).
את רוצה שנתחיל לדבר על אופציות טיפול?

 

[בחורונת10]

לא....

זה ממש לא הכיוון..ואין שום סיכוי בעולם שאני אי פעם אחזור לטיפול, אני סיימתי עם זה.
את לא יודעת איך דיברתי כשהייתי בטיפול.
קצת מעציב שזו התגובה...אבל קצת צפוי...ומי אם אני לא צריכה לדעת את זה.

 

[מחבקת עצים סדרתית]

מה היה שם שזה טראומטי?

הדברים שעלו בשיחות? היחס של המטפל?
כואב לי (ולכולם פה, אני בטוחה) לראות אותך סובלת ככה, לא נמצאת בטיפול שיכול לעזור לך ואפילו לא מסוגלת לפרוק את כל הכאב שאת מתמודדת איתו לבדך.
אנחנו פה איתך, מתי שתרצי לדבר או לחשוב, לתת לך את הכוחות לקום ולהתחיל את התהליך החשוב כל כך של לדאוג לעצמך, כמו שהיית דואגת לחברה טובה או לאמא שלך. את שווה את זה, את כל הדאגה והטיפול. אני בטוחה שאנשים שקרובים אליך חושבים ככה וגם אנחנו.
אנחנו באמת לא שופטים פה אף אחד. מתי שתרצי לדבר, אנחנו כאן. את יכולה גם לכתוב לי במסרים, אם את לא רוצה לפתוח את זה על גבי הפורום. בואי נעשה את הדרך הזאת ביחד, צעד צעד.

 

[בחורונת10]

ליידי ומחבקת

קראתי את התגובות שלכן...קודם כל תודה
דבר שני, אני לא מוצאת איך לנסח נכון את מה שאני חושבת על זה...
יותר נכון, לא מוצאת איך לנסח בצורה שתבינו אותי.
אז בינתיים אני אשתוק.

 

[Lady Stark]

זה בסדר, חמודה

תתחילי מהדברים הבסיסיים - תנסי לישון טוב, לאכול טוב עד כמה שניתן.
כשהגוף מתחזק ומקבל מספיק מנוחה למוח קל יותר לעבד דברים.