קשה לי...

[t w i x i t]

קשה לי...

אני לא יכולה יותר. כבר נמאס לי, אני מרגישה שאני חיה את החיים שלי בשקר. שואלים אותי מה איתי ולמה לא רואים אותי יותר, ומה קרה לי ביד, ולאן נעלמתי. ומאחורי הגב אומרים לחברים שלי שהשתניתי, שאני כבר לא שמחה וצחקנית כמו שהייתי פעם, ושנהייתי יבשה כי הפסקתי לצאת. ופתאום אנשים ששמעו שאני חולה ממקור אחר - מנתקים קשר. ואני מסתובבת עם הפיאה - והרבה אנשים אמרו לי שהתספורת החדשה (

) מחמיאה לי, אבל אני מפחדת שיגעו לי בשיער או שיחבקו אותי כדי שהיא לא תזוז ואז ידעו שזו פיאה. אז אני כל המן בלחץ שאם יקרה משהו...... ועכשיו אני לא יכולה לצאת כמעט לשום מקום אז אני בבית, משתגעת משעמום כשכל החברים שלי בצבא, ומן הסתם עד שהם מגיעים הם רוצים לצאת ולבלות - ואני לא יכולה. ואנל'א יכולה לעבוד ולא כלום. וגיליתי המון פרצופים של אנשים שהיו חברים שלי ופתאום מאז כל הסיפור בכלל לא מתעניינים וזה עוד יותר מקשה עליי להתמודד עם המצב, מספיק לי מה שיש גם בלי זה. ואנשים הולכים מאחורי הגב וממצאים שקרים ומרכלים שאני שומעת רק מאוחר יותר אחרי שזה עבר כל כך הרבה אנשים. ובדרך כלל אני לא שמה על מה שאנשים אחרים אומרים. אני יודעת מי אני באמת ומה אני שווה אבל אני מרגישה כל כך קטנה עכשיו. אני לא רגילה להיות ככה, בלי לעשות כלום כל היום, בלי חברים בעיר, בלי לצאת. אני נאלצת לשקר על ימין ועל שמאל, ואני ממש לא טובה בזה, אנשים אומרים לי "לפחות תהיי עקבית" ואפילו את זה אני לא מצליחה לעשות כמו שצריך. קשה לי להתמודד עם זה.

 

[ציפורלילה]

שאלה

אם היית מגלה לאנשים סביבך למה את משתנה ולמה לא רואים אותך, איך הם היו מגיבים? איך היית מסתדרת עם התגובות? הבחירה לא לספר היא הבחירה שלך. ולפי זה אנשים מגיבים. אני לא יודעת למה החלטת לא לספר אבל כנראה שהיו לך סיבות מספיק טובות, כי זה לא פשוט גם להתמודד עם המחלה וגם להשתדל להסתיר אותה. לדעתי אם זה כל כך קשה לך להמשיך ולהסתיר, תנסי אחרת. תבחרי לך אדם אחד או שניים, שלא ידעו עד עכשיו וספרי להם. תראי את התגובה שלהם. אז יכול להיות שאנשים ייעלמו לך כשהם ישמעו שאת חולה, ויכול להיות שאנשים אחרים ייעשו חברים יותר טובים שלך ברגע שתשתפי אותם באמת במה שעובר עליך. אולי כל מה ששומעים עליך מהשמועות זה הרבה יותר גרוע מהאמת כמו שאת יודעת אותה וגם זה יכול להרחיק ממך אנשים. מה דעתך? חושבת שאפשר לעשות את זה קצת אחרת? מה המחיר שלך להחשף? מה המחיר של להסתיר? מה שווה לך יותר?

 

[24 ברבלה]

אני לא מבינה... ../images/Emo35.gif

למה את מסתירה את המחלה? זה לא שאת מצורעת או מדבקת? זה ממש לא ברור לי, חבל לבזבז על זה אנרגיות, את צריכה את האנרגיות האלה להחלמה שלך, לא לאנשים שלא שווים את היחס שלך... גם קשה לצפות מאנשים שיתענינו אם אין להם מושג מה עובר עליך ודווקא להפך, עצם הניסיון להסתיר כנראה נראה להם בכלל כאילו את לא מעוניינת ומתרחקת מה שמרתיע ומרחיק אנשים כי אדם שלא מתנהג טבעי, מקרין זאת החוצה ועובדה שאמרת שחושבים שמשהו עובר עליך...

ת ש ת פ י, אין כל רע בזה, זאת לא אשמתך שחלית וחבל שאת מענישה את עצמך תתפלאי לראות שאנשים כן לפעמים יודעים להתמודד עם זה ואף יעניקו לך כוחות

מקווה שתיקחי את המלצתי ושיהיה לך חג שמח

 

[יוני מרגיש בריא]

תקבלי החלטה אמיצה

לדעתי- אם מדברים כבר עלייך מה יש לך ומה את מסתירה, תקבלי החלטה אם לספר או לא, כי לפעמים הספק יותר מביך מהאמת. אני למשל לא דיברתי על מחלתי בכלל, וחוץ ממשפחה אחת אצלנו שהם ידועים כאנשים רעי לב שהם ממש חפרו סביבי וניסו לדעת מה יש לי בכל מחיר, והם ניחשו שזה סרטן ואז הם די פירסמו את זה, חוץ מהם אף אחד ממש לא חפר לי ואני די חייתי עם זה בסבבה. ככה- שגם מי שמבין מה עברתי לא שואל או מתנהג אלי אחרת כי ממש החזקתי מעמד עד סוף הטיפולים ולא נשברתי באמצע ולא שידרתי שום מצוקה (למרות שסבלתי באמצע לא מעט..) העיקר שלי היה לסיים הכל בלי ליצור אוירה גרועה סביבי, וב"ה הצלחתי. ככה שגם מי שיודע מה היה לי בטוח שזה היה לא רציני בכלל ועבר לי מהר, אז באמת לא טורחים לדבר איתי על זה וממש שכחו את זה, (בכלל אני לי גילו את המחלה בשלב מאוד מתקדם לצערי- דרגה 3 מ-4 שזה די מפושט, ככה שהעתיד לא ברור לצערי, אבל אני אופטימי מאוד!) ועכשיו שהשיער שלי גדל מצויין חזרה, אני די מאחורי כל זה, אבל אני זה אני, כי- אצלך למשל השיער היה כנראה ארוך קודם לכן, ועכשיו, כמה זמן יקח עד שהוא יגדל? תצליחי להסתיר את זה עד אז? ובכלל- למה בדיוק את מסתירה את המחלה? לא עדיף שתספרי שזה הודג'קינס ושזה אכן סרטן אך מסוג ל"קל" ושנחשב כניתן לריפוי מוחלט, וככה תורידי מעלייך בבת אחת את כל הספקות והשקרים? לדעתי- את צריכה לחשוב על הכל ולקבל החלטה. ותהיי שלימה עם זה עד הסוף, ובכלל- אם הסביבה תדע הכל, או אז תוכלי להרגיש מי באמת ידיד אמת שלך שלא יטוש אותך בשעת מצוקה ומי סתם עוד חבר/ה, שיטוש כשקשה לך באמת. רק שתרגישי טוב אני בטוח שאת מסיימת הכל בקרוב ותחזרי לעשות חיים משוגעים לילה טוב

 

[יוני מרגיש בריא]

אוף, תמיד יוצאת לי מגילה

 

[דגנילי]

../images/Emo45.gif פששש.. יוני יופי של תגובה!

 

[מיליתו]

טוויקסי יקרה

כל כך קשה לקרוא את הדברים האלה. אני מרגישה שליבי ממש יוצא אליך, אבל אני לא יודעת איך לעזור. האמת היא שיתכן ואם תספרי לאחרים מה באמת קורה לך, הם לא ירכלו פחות, אלא ירכלו אחרת. אנשים אוהבים שטויות, ומפחדים ממחלות קשות. זה לא עניין של הדבקה, זה פשוט מזכיר להם דברים לא נעימים שיש בחיים. את בטח מכירה את השיר של שלמה גרוניך: "כולם רוצים שירים פשוטים... רוצים לרקוד, רוצים לשמוח לא לחשוב יותר מדי..." מה לעשות - לנו אין את הפריוויולגיה הזו של להיות שמחים ולא לחשוב. אנחנו חיים את הקושי הזה יומיומי. צריך להחזיק מעמד, ולהיעזר באנשים הקרובים באמת, תיעזרי בהורים, במשפחה. יש לי תחושהת שהם דמויות מאוד דומיננטיות בחייך כרגע. הם לא יעזבו אותך, גם כשקשה, ויעשו הכל, אבל הכל, בשביל לעזור לך. יש לך את הפורום הזה, פה מבינים מה את עוברת. לא כל כך פשוט לתת עיצות, איך לצאת מהבדידות. גם אני מרגישה אותה מאוד. ודוגמא: לפני שבוע היה יום הסטודנט, ומאוד רציתי ללכת. דיברנו שנלך כמה חברים מהאוניברסיטה, מייד בסיום הלימודים באותו יום (בשעה 16:00). איכשהו הם התברברו ואנרו שנלך רק ב18:00 ואולי קצת אחר כך, כי "ממילא ההופעות הטובות מתחילות קצת יותר מאוחר". אותי מאד הטריד נושא החניה והצפיפות. ידעתי שאם נגיע מאוחר לא תהיה חניה קרובה, ואני לא מסוגלת ללכת אפילו רבע שעה בשמב ואחר כך לעמוד בתורים צפופים כדי להכנס. אבל אם נלך מוקדם ונמצא איזור נחמד (זה היה בחוץ, בחוף הים), אז יהיה בסדר. הם פשוט לא היו מסוגלתים להבין כמה זה היה משמעותי בשבילי. בסוף, נסענו, מובן שלא היתה חניה (והם אמרו: "מה... כולה רבע שעה הליכה, לא סיפור..." רק שבשבילי זה כן), והיה דוחק אימים בכניסה. הסתובבתי ונסעתי הביתה. הם פשוט לא מסוגלים להבין כמה דברים כאלה יכולים להיות קריטים. הרבה חברים לא מבינים למה אני רוצה להיפגש בבית קפה לשעה בשבע בערב, ולא בפאב ב12 בלילה. "מה הסיפור, בסך הכל יושבים... ובכלל... רק זקנים יוצאים בשעות כאלה..." מה לעשות - אנחנו לא נשנה את העולם. אבל נבריא, נתחזק, נמצא תמיכה ממקורות אחרים (אני מוצאת המון כוחות בתירגולי יוגה). הלוואי ותמצאי את הכוחות להמשיך, ולהבריא, ולחיות (גם אם החיים שונים עכשיו). כל היתר יבוא מעצמו.

 

[t w i x i t]

בדיוק ל זה אני מדברת....

זה קשה ככה.... ולמה החלטת לא לספר לחברים ?

 

[מיליתו]

אני כן סיפרתי

זה חלק מהעניין. אפילו שסיפרתי, הם לא ממש מסוגלים להבין מה ההשלכות של זה. גם כשאמרתי בפירוש, שאם צריך ללכת רבע שעה ולהידחף בתור - אני פשוט לא יכולה לבוא - הם לא הבינו עד כמה זה משמעותי בשבילי. נראה להם מוזר לא ללכת לאירוע בגלל שאין חניה...

 

[ihovav]

עד שאבא שלי חלה,

גם אני לא הבנתי מה ההשלכות. מעולם לפני זה לא הכרתי חולה סרטן (לפחות לא מישהו שידעתי על מחלתו), ולא ידעתי עד כמה הטיפולים קשים. הייתי בטוחה שמחלת סרטן היא סופנית ב99% מהמקרים. לא היה לי מושג מה הטיפולים ומהי כימוטרפיה. לא היה לי מושג בנוגע לחולשה ולתופעות לוואי (מלבד נשירת שיער - התופעה שהכי נראית לעין...) אין לי ספק שהייתי מעדיפה לדעת על חברה שהיא חולה. ולא רק לדעת שיש לה סרטן. מבחינתי זה היה כמו להגיד לי שהיא הולכת למות. לדעת על הטיפולים וההשלכות. לא יודעת אם זכורים לכם השרשורים הראשונים שלי כאן. הייתי מיואשת... ברגע שהתחלתי להתעניין ולברר הבנתי הרבה יותר. הלכתי עם אבא לכימותרפיה והבנתי עוד יותר וכו'... עד שאתה או מישהו קרוב אליך לא עובר את זה אתה לא מבין ולכן חשוב לספר, להסביר ולהרחיב לחברים בנוגע למחלה.

 

[ihovav]

טווקיסית,

נראה לי שאני היחידה שלא חולה שעונה לך בינתיים. ניסתי להעמיד את עצמי במקום החברים שלך. איך הם אמורים להבין מה עובר עלייך ולהתחשב במצב? למה שלא יחשבו שהשתנית? אני מניחה שבאמת השתנית, רק שהחברים שלך לא יודעים למה. אני חושבת שעדיף שידעו את האמת ולא יתחילו לשחק בניחושים - בדרך כלל זה לא מגיע למקומות טובים. אני לא אומרת שאם תספרי הכל יהיה פתאום ורוד, עדיין יהיו את ה"קקות" שלא יתנהגו כמו שצריך, אבל אני מאמינה שיהיו גם את אלה שיבינו את המצב ואת לא תצטרכי לחיות בפחד של: מה יקרה אם יגלו... כי הם פשוט ידעו את זה, לא יהיה מה לגלות... ואז כל אחד יבחר בדרך שהוא יתמודד עם זה. אני מאמינה שהרוב יתמודדו איתך ולא מאחורי הגב. אני אתייחס רגע לתגובה של מיליתו, אם היה קורה לי מקרה כמו שקרה לה עם החברים שלה, נניח והייתי אחת מהחברות שם ולא הייתי יודעת על המחלה שלה, גם אני לא הייתי מבינה את "הפלצנות" הזאת, למה לא ללכת רבע שעה? למה ללכת נגד כולם בשביל "שטויות"? ואני בטוחה שיש אנשים שגם כשיודעים על המחלה, לא יודעים על ההשפעות שלה. חשוב לא לשמור בסוד, ומעבר לזה לספר ולדבר עם החברים על מה שעובר עלייך בעקבות המחלה. אני מאמינה שיהיה לך הרבה יותר קל לעבור את זה עם החברים. הרבה יותר קל והרבה פחות בודד. בכל מקרה אני מקווה שיעבור לך כמה שיותר מהר ותוכלי בקרוב לחזור לחיים נורמלים.

 

[ettyav11]

אין לך במה להתבייש

שלום קראתי בעיון את מה שכתבת, לפי מה שהבנתי את בסביבות גיל 18-19. ראשית ברצוני לומר לך, אין לך במה להתבייש, לא חטאת ולא עשית שום דבר רע.את אומרת שאת מנסה להתחמק מאנשים ע"י תירוצים ואת מרגישה שאנשים מנסים להתחמק ממך. ייתכן (וזה רק מה שנראה על פני השטח, יכול להיות שאני טועה) שאת מרחיקה ממך בלי לדעת. הכוונה ייתכן שאת מאוד מסוגרת ואת כל כך מפחדת ש"ירכלו" עליך שאת מעדיפה לתת תירוצים ולהתחמק מהם. בשלב זה מה שאת גורמת לאנשים אחרים זה להרגיש לא בנוח לידך ואז הם מעדיפים להתרחק כי הם לא יודעים מה להגיד ואיך להתנהג לידך. עד כמה שזה עצוב אבל הם ממשיכים את החיים שלהם ולך יש עיכוב קטן שיעבור. במשך הזמן.כשאני חושבת עלייך כואב לי על כל מה שאת עוברת, אבל את חייבת להבין שנניח שהיית חברתי הטובה וזה מה שהיה נודע לי, הייתי מאוד רוצה שתשתפי אותי בהכול, לא שתסתגרי בבית. שתפתחי לחברותייך תני להם להיות חברות. תנסי אותן ותראי שהן יפתיעו אותך. ומי שכיבכול לא אז צר לי לומר לך שגם לפני המחלה היא פשוט לא היה חברה. לצעירנו וזה כולל את כל התחומים את החברים שלנו אנחנו מגלים בשעת משבר מי באמת איתנו. אין לך מה להתבייש לצאת מהבית, צאי,תהני, תחשבי רק על מה שטוב לך, לא על מה חושבים עליך. אני למדתי בחיים לשים פס על מה שחושבים עליי(בכל תחום), אני עושה מה שטוב לי, קודם כל אני ואח"כ אחרים. שיהיה לך המון בריאות והחלמה מהירה.

 

[elylan]

טוויקסית יקרה!

האמת לפני שאחותי חלתה לא היה לי שמץ על המחלה חוץ מזה שידעתי שקשה להתרפא ממנה, חשבתי שאולי לא כדאי לי לדבר ולהתקרב לאנשים חולים ותמיד הילדים/נערים/מבוגרים חולים עוררו בי רגשות חמלה ורחמים. כעת, כשאני יודעת מקרוב על המחלה (לצערי הרב) אני יודעת שזה בכלל לא מפחיד לדבר עם אנשים חולים, להיפך מהשיחה איתם יוצאים מחוזקים נפשית!!!! וגם למדתי, בשום פנים ואופן לא לרחם על אנשים חולים! למה? כי זה שעוברת עליהם תקופה קשה לא אומר שהם מסכנים שצריך להסתכל עליהם במבט שמשדר להם שהם מסכנים כי זה יגרום להם להרגשה לא נעימה ולעצבים מיותרים. מה שאני מנסה להגיד זה שלפעמים אנשים לא יודעים איך להגיב כששומעים על מחלה כזאת מפחידה שפוגעת בקרוביהם/חבריהם. אז יש כאלה שיבכו ויש כאלה שיצעקו, ויש כאלה שיצחקו. כל אחד עם התגובה שלו שעוזרת לו לעכל את מה שקרה. אז אולי אם תנסי לשתף את החברים שלך במה שאת עוברת,זה יקל עלייך וגם עליהם ויחסוך ריכולים מהצד. שיהיה לך המון בהצלחה בהמשך הטיפולים. ותזכרי, שחברים טובים שנשארים איתך בזמנים קשים שווים זהב, ואילו כל ה"מתחזים" שהם חברים רק לטיולים ובילויים לא שווים גרוש! ובסה"כ אלה אנשים מסכנים שלא יודעים חבר אמיתי מהו. ולגבי הפאה,אני זוכרת שפעם ילדה סוכר (המקסימה) סיפרה על מדבקות שבעזרתם מדביקים את הפאה לראש כך שהיא לא תזוז. תנסי את זה.

 

[yaldasukar]

איזה כיף ../images/Emo9.gif

בס"ד יש! קיבלתי מחמאה..

תודה נשמה! גם לך לא חסר..

בקשר למדבקות- באמת כדאי לנסות את זה. זה עוזר מאוד (למרות שנראה לי עדיף בכלל בלי פיאה..)

לדעתי כדאי להגיד לכווווווווווווולם על המחלה! זה ישנה להם את החיים- ולטובה. באמת. אם הם יראו שאת חזקה ושאת מתמודדת עם זה, החיים שלהם ישתנו- הם כבר לא יראו את הסרטן כמפלצת מפחידה, ולא יראו את החולים כאנשים מסכנים ומעוררי רחמים.. היחס שלהם לחולים יהיה הרבה יותר אנושי ופחות מרוחק, יהיו להם פחות מבטים מרחמים ורתיעה מקרחות של חולים ויותר אמפתיה לזולת. (אני מגזימה?..

) חוצמזה- שגם היחס של החברים שלך אליך ישתנה לטובה-פתאום כולם יתפסו ממך.. יגידו כמה שאת חזקה וכמה שאין עליך.. וזה ממש מעודד. מה גם שתהיה לך התמיכה שלהם (או לפחות של החברים האמיתיים- וזה באמת המבחן האמיתי לחברות). ותחסכי ככה גם אנרגיות- במקום להוציא אותן על להסתיר את העובדה שאת חולה, תוציאי את האנרגיות שלך- במלוא העוצמה- על ההבראה והריפוי. כי זה הדבר שהכי חשוב בשבילך עכשיו

אה, וזה קטן עליך!!!

בריאות ואושר לך לכווווווווולנו!!!

 

[t w i x i t]

היייי !!

דבר ראשון - אין אין אין אין אין מצב בלי פאה !!!!

 

[t w i x i t]

היייי

דבר ראשון - אין אין אין אין אין מצב בלי פאה !!!!

אני זוכרת שלפני שתהחיל לנשור לי כולם אמרו לי "את תראי שבסוף את תשימי את הפאה במגירה, כמו כולן." ואני התעקשתי ואמרתי ש"אני מכירה את עצמי, וזה לא יקרה." וגם עכשיו, נכון שזה לא תמיד הכי נוח בעולם, וזה יכול ליפול או לזוז, אז אני נמנעת גם מלחבק אנשים וכאלה (ועוד יותר חושבים שאני סנובית חח), וחם בזה, במיוחד עכשיו בקיץ.... אבל אני מעדיפה "לסבול" וללכת עם. ואני לא יכולה לשים מדבקות מתחת לפאה, כי נשאר לי עוד שיער שלי... אבל תודה בכל זאת !

 

[t w i x i t]

נראה לי שלא הסברתי את עצמי כמו שצר

כמו שצריך... זה לא שלא סיפרתי ל-כ-ל החברים שלי.... בוודאי שסיפרתי !! אבל רק לאלה שהרגשתי הכי בנוח איתם והכי קרובה אליהם. 10 חברים הכי טובים שלי יודעים. אבל, לדוגמא, אנחנו רגילים להסתובב המון אנשים מהשכבה, ועכשיו שכולם בצבא, אז תמיד בסופ"שים וחגים למשל אנחנו יוצאים כולם. זה החבר'ה שלי. ועכשיו פתאום מוזר לכולם שאני לא באה יותר, והם שואלים שאלות. ולמה אני לא רוצה לספר ? אהמממ... למשל שאני לא רוצה שאנשים ירחמו עליי או יסתכלו עליי אחרת, אני גרה בעיר קטנה שכולם בה מכירים את כולם, ואם כל מי שקצת חבר שלי ידע זה אומר שרוב האנשים פה ידעו ואני לא חושבת שזה עניינם של אחרים. אם יראו שהשיער שלי קצת שונה סביר להניח שיחשבו שזו פיאה ואני לא מעוניינת בזה. וכמו שמישהו פה אמר, אנשים ידברו כך או כך. אבל כשלא כולם יודעים אז בכל זאת מדברים פחות - אז אני מעדיפה שישאר ככה. וחוצמזה, הודג'קין זה סוג שאמורים להרפא ממנו תוך זמן קצר יחסית של כמה חודשים, והרוב כבר מאחורי אז אני לא רואה טעם לספר עכשיו לאנשים על זה. אני ממש לא מתביישת בזה שאני חולה, ואם לא היה נושר לי השיער לא נראה לי שהייתי דואגת כל כך להסתיר את המחלה. אני כן מתביישת בכל הקטע של השיער, זה לא נעים לי ואם ידעו אז רק ידברו יותר ואני לא ארגיש בנוח שנועצים בי מבטים וכל מיני כאלה... בכל מקרה ה-מ-ו-ן המון תודה לכל מי שעזר ושלח לי הודעות לכאן או בפרטי. אתם מקסימים !

 

[יוני מרגיש בריא]

מזדהה עם כל מילה!

גם אני הסתרתי את כל הסיפור שלי מהסביבה בגלל מה שכתבת. הקטע של מבטי הרחמים כמעט נשכח ממני, עד ש- נפגשתי לפני מס' ימים עם הרופא משפחה שגילה לי את המחלה לראשונה, הוא הביט בי ושאל לשלומי: דיברתי קצת, הסברתי לו איך אני מתמודד, עד ש- פתאום ראיתי בעיניים שלו מין מבט עצוב ומוזר של רחמים, העיניים שלו ממש דמעו, ואני שלא קיבלתי מבטים כאלו המון המון זמן, לא יכולתי בכלל לשאת את המבט הזה, במיוחד כרגע שאני די אחרי הטיפולים. ממש חיכיתי לברוח משם, וחשבתי לעצמי: איזה כיף שהסביבה שלי ממש לא בעניינים, גם אם חושדים אבל בכלל לא מדברים איתי ולא יודעים מכלום, זה פשוט נותן לי כוח להמשיך הלאה ולהרגיש בריא ורגיל. (זה בעצם המקור לניק שלי "יוני מרגיש בריא" קצת הזוי אבל די מתאים למצבי כרגע) תרגישי טוב TWIXIT את חזקה ומתמודדת מצויין זה כבר יסתיים

 

[yaldasukar]

ואני לא כל כך מזדהה... ../images/Emo3.gif ../images/Emo8.gif

בס"ד סיפרתי לכל העולם.. יאללה, מה אכפת לי? שיראו שאני לא סתם ילדה מפונקת (כמו שתמיד כולם חשבו

) ושאני יכולה להתמודד וגם לנצח מלחמות ואתגרים שהחיים מציבים בפניי...

אמנם בהתחלה באמת ריחמו עלי והסתכלו עלי במבטים כאלה של "כמה את מסכנה".. וכמעט ובכו לי

בטלפון ובפנים.. אבל... זה דווקא חיזק אותי..

(כן, אני יודעת שאני הזויה..

) למה זה חיזק אותי? כי אני זאת שעודדתי אותם.. אמרתי להם "אל תדאגו, יהיה בסדר, אני עוד אעבור את זה כמו גדולה וה' יעזור לי. וגם אתם

" ואז הם ראו שאני לא נשברת ושאני מקבלת את המחלה כעובדה ושאני אעשה את כל המאמצים כדי להירפא ממנה- וחיזקו אותי, ואמרו שאין עלי. ואמנם אני יודעת שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע ושהקב"ה ריחם עלי, ושאולי במצב אחר- לא הייתי יכולה להיות כל כך חזקה

. אבל... הם לא צריכים לדעת מזה. מה אכפת לי שיחשבו שאני חזקה ואמיצה??

חחח..

בקיצור.. לא חשוב.. אני מזבלת לכם את השכל וכותבת יותר מדי.. (לא בטוח שבכלל קראתם את זה...

) באמת שלא התכוונתי לכתוב הרבה אבל יצא לי...

אבל מה שרציתי להגיד לך על השיער

זה שיש לי שאלה אליך: אני משערת שחלק מהשיער כן נשר לך, ועכשיו אולי זה לא כל כך אחיד, אז לא עדיף לגלח את זה כדי שזה יצמח נורמאלי כשתסיימי עם הטיפולים? אה, ולא התכוונתי שתלכי לגמרי עם קרחת אלא סתם עם כל מיני בנדנות וצעיפים מגניבים- זה לא כזה נורא. אבל כמובן שזו סתם הצעה ותעשי רק מה שטוב לך! ואם טוב לך עם הפיאה (כי ככה לא שואלים כלום)- אז אני פשוט אסתום את הפה...

מה גם שאני הרי כן הלכתי עם פיאה, אז מי אני שאדבר???

חיים מאושרים ובריאים שיהיו לכווווווווווווווווווווולם

 

[יוני מרגיש בריא]

כל אדם שונה-והסיבה שלו שונה

ממש אי אפשר להשוות אחד לאחד. יש אנשים שהחברים יעזבו אותם מסיבה כזו או אחרת, ויש שלא ייעזבו אלא להיפך כמוך, לדעתי אין מצב שאפשר לדעת אצל כל אחד מה יהיה אם הוא יספר, אם TWIXIT מרגישה שלא כדאי לה לספר אז כנראה היא יודעת למה, אני למשל חשתי שלא כדאי לספר, אני עדיין בטוח שצדקתי, סבבה לי עם זה. אני בכלל לא מרגיש שעברתי משהו אם אני לא נכנס לפורום או בא לבית חולים או עושה כל דבר שמקשר אותי למחלה, פשוט כי הסביבה שלי לא היתה שותפה לשום פרט מהמחלה, ככה שהשאלות וההתענינות שלהם נגמרו מזמן. זה לא דבר של מה בכך- ילדהסוכר לא כולם כמוך זורמים עם המחלה והסביבה, לכן- מה שטוב ומצוין לך, יכול להיות הפוך אצל אחרים. אבל העיקר שאת אחרי הכל. (אגב-שאלת השאלות, את כותבת שהקב"ה עזר לך וריחם עלייך, אם הוא ריחם למה הוא לא מנע ממך מראש את כל המחלה והסבל? "כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד"?)