קשיים באימוץ
- פותח הנושא tarabara
- פורסם בתאריך
דניאלהI11111
New member
קשיים
קודם כל עלי לציין לפני שעונה על שאלתך, שלצד הקשיים יש המון כיף ואושר והרבה משפחות מרגישות חרף הקשיים, שמחה וסיפוק עצום על המהלך שעשו כשהחליטו לאמץ.
קשת הקשיים בקרב ילדים מאומצים מאד רחבה ויש רמות שונות של קשיים בקרב משפחות שונות ומאומצים שונים.
לדעתי ומניסיוני המקצועי זה קשור לא רק לעומק ורוחב הקשיים שהילד מביא עימו, המשתנים מאד מילד לילד, אלא גם לאופן שהמשפחה לוקחת את הקשיים האלו, מוכנה להם, ולאופן שבו היא מטפלת או דואגת להעזר באנשי מקצוע שיטפלו וייסייעו.
קשיים נפוצים: בעיות רגשיות, בעיות בהתקשרות, ויסות רגשי בעייתי, נטייה לנפיצות רגשית, התקפי בכי, התקפי זעם, חרדת נטישה עזה, חוייה תמידית של חסר, עצמאות יתר וכולי. במקרים קיצוניים מדובר בהפרעות פסיכיאטריות וצורך במתן תרופות ולעיתים אף אשפוז מוסדי. צריך לזכור שאלו ילדים שחוו לא מעט נטישות וטראומות בחייהם הקצרים בטרם הגיעו לאימוץ. הפרדה של תינוק מאימו לא משנה באיזה שלב היא טראומה, שהייה בבית ילדים (טוב ככל שהייה, היא טראומה, חסך ועקה נמשכות) וגם המעבר לאימוץ, למרות שמטרתו טובה, הוא טראומה בגלל השינוי החריף והפרידות שהוא טומן. וכמובן שרבים מהמאוצים כבר חוו תנאים קשים עוד בזמן ההריון.
הפרעת קשב וריכוז לרוב עם היפראקטיביות. לעיתים ברמות מאד סוערות. יש הטוענים שכ-80-90% מהילדים המאומצים סובלים ממנה. יש המדברים על 70%, תלוי איזה מאומצים (שהו בבית ילדים או לא, ועוד) ואיך מגדירים את התסמונת בדיוק.
הפרעות קוגניטיביות: מחקרים מראים כי ממוצע ה-IQ של ילדים מאומצים נמוך משמעותית משל ילדים שלא אומצו. יש לא מעט הסברים לנושא. חלקם קשורים להשערה שאולי גם ממוצע ה-IQ של הוריהם נמוך מהממוצע באוכלוסיה, אחרים קושרים זאת לחסכים רגשיים, גרייתיים, קוגניטיביים, תגובתיים ותזונתיים בינקות ובילדות המוקדמת, שימוש של חלק מההורים באלכוהול וחומרים אחרים ועוד ועוד.
ליקויי למידה: מחקר אמריקאי מדבר על 75% בקרב ילדים מאומצים, מחקר אנגלי על 80%.
קשיי שפה: מאומצים רבים סובלים מקשיי שפתיים ברמה זו או אחרת.
בעיות בויסות חושי, בעיות התנהגות.
עד כאן קשיים נפוצים מאד ולא חמורים בהכרח, לעומת זאת בצד החמור של הסקלה ישנן שלוש תסמונות חמורות עוד חמורות מאד ששכיחות יותר בקרב מאומצים מאשר בקרב ילדים שלא אומצו:
תסמונת אלכוהול עוברית (FAS או FASD) שרבות דובר בה פה אז לא אפרט.
תסמונת RAD -Reactive Attachment Disorder שזו תסמונת של כשל או קושי גדול בהתקשרות עם הפרעות רגשיות והתנהגויות נלוות. נחקרה רבות בקרב מאומצים מבתי יתומים ממזרח אירופה, אפשר לקרוא קצת מהי כאן
http://www.betipulnet.co.il/lexicon/הפרעות_התקשרות/
ותסמונת שנקראת conduct behavior שנפוצה אף היא בקרב מאומצים פי 4 בערך מאשר באוכלוסייה ומאפיינת התנהגות פרועה ומרדנית.
מחקרים מראים כי בגיל ההתבגרות התנהגויות כמו צריכת אלכוהול וחומרים אחרים, בריחה מהבית, התנהגות מרדנית, התנהגות מינית לא מובחנת, גם שכיחים פי 6 בקרב מאומצים מאשר באוכלוסייה הכללית.
בעבודתי אני רואה שיש משפחות שבאמת הקשיים הנ"ל מכריעים אותן והן מתקשות להתמודד, בפרט כשמדובר בהפרעות התנהגות קשות, קשיים רגשיים קשים או בעיות פסיכיאטריות, אישפוזים במוסדות ובתי חולים וכולי, אך ברוב המשפחות הקשיים נעים על הקשת שבין סבירים לנסבלים והן מתמודדות עימם באופן מדהים ומרגש.
בהצלחה!
קודם כל עלי לציין לפני שעונה על שאלתך, שלצד הקשיים יש המון כיף ואושר והרבה משפחות מרגישות חרף הקשיים, שמחה וסיפוק עצום על המהלך שעשו כשהחליטו לאמץ.
קשת הקשיים בקרב ילדים מאומצים מאד רחבה ויש רמות שונות של קשיים בקרב משפחות שונות ומאומצים שונים.
לדעתי ומניסיוני המקצועי זה קשור לא רק לעומק ורוחב הקשיים שהילד מביא עימו, המשתנים מאד מילד לילד, אלא גם לאופן שהמשפחה לוקחת את הקשיים האלו, מוכנה להם, ולאופן שבו היא מטפלת או דואגת להעזר באנשי מקצוע שיטפלו וייסייעו.
קשיים נפוצים: בעיות רגשיות, בעיות בהתקשרות, ויסות רגשי בעייתי, נטייה לנפיצות רגשית, התקפי בכי, התקפי זעם, חרדת נטישה עזה, חוייה תמידית של חסר, עצמאות יתר וכולי. במקרים קיצוניים מדובר בהפרעות פסיכיאטריות וצורך במתן תרופות ולעיתים אף אשפוז מוסדי. צריך לזכור שאלו ילדים שחוו לא מעט נטישות וטראומות בחייהם הקצרים בטרם הגיעו לאימוץ. הפרדה של תינוק מאימו לא משנה באיזה שלב היא טראומה, שהייה בבית ילדים (טוב ככל שהייה, היא טראומה, חסך ועקה נמשכות) וגם המעבר לאימוץ, למרות שמטרתו טובה, הוא טראומה בגלל השינוי החריף והפרידות שהוא טומן. וכמובן שרבים מהמאוצים כבר חוו תנאים קשים עוד בזמן ההריון.
הפרעת קשב וריכוז לרוב עם היפראקטיביות. לעיתים ברמות מאד סוערות. יש הטוענים שכ-80-90% מהילדים המאומצים סובלים ממנה. יש המדברים על 70%, תלוי איזה מאומצים (שהו בבית ילדים או לא, ועוד) ואיך מגדירים את התסמונת בדיוק.
הפרעות קוגניטיביות: מחקרים מראים כי ממוצע ה-IQ של ילדים מאומצים נמוך משמעותית משל ילדים שלא אומצו. יש לא מעט הסברים לנושא. חלקם קשורים להשערה שאולי גם ממוצע ה-IQ של הוריהם נמוך מהממוצע באוכלוסיה, אחרים קושרים זאת לחסכים רגשיים, גרייתיים, קוגניטיביים, תגובתיים ותזונתיים בינקות ובילדות המוקדמת, שימוש של חלק מההורים באלכוהול וחומרים אחרים ועוד ועוד.
ליקויי למידה: מחקר אמריקאי מדבר על 75% בקרב ילדים מאומצים, מחקר אנגלי על 80%.
קשיי שפה: מאומצים רבים סובלים מקשיי שפתיים ברמה זו או אחרת.
בעיות בויסות חושי, בעיות התנהגות.
עד כאן קשיים נפוצים מאד ולא חמורים בהכרח, לעומת זאת בצד החמור של הסקלה ישנן שלוש תסמונות חמורות עוד חמורות מאד ששכיחות יותר בקרב מאומצים מאשר בקרב ילדים שלא אומצו:
תסמונת אלכוהול עוברית (FAS או FASD) שרבות דובר בה פה אז לא אפרט.
תסמונת RAD -Reactive Attachment Disorder שזו תסמונת של כשל או קושי גדול בהתקשרות עם הפרעות רגשיות והתנהגויות נלוות. נחקרה רבות בקרב מאומצים מבתי יתומים ממזרח אירופה, אפשר לקרוא קצת מהי כאן
http://www.betipulnet.co.il/lexicon/הפרעות_התקשרות/
ותסמונת שנקראת conduct behavior שנפוצה אף היא בקרב מאומצים פי 4 בערך מאשר באוכלוסייה ומאפיינת התנהגות פרועה ומרדנית.
מחקרים מראים כי בגיל ההתבגרות התנהגויות כמו צריכת אלכוהול וחומרים אחרים, בריחה מהבית, התנהגות מרדנית, התנהגות מינית לא מובחנת, גם שכיחים פי 6 בקרב מאומצים מאשר באוכלוסייה הכללית.
בעבודתי אני רואה שיש משפחות שבאמת הקשיים הנ"ל מכריעים אותן והן מתקשות להתמודד, בפרט כשמדובר בהפרעות התנהגות קשות, קשיים רגשיים קשים או בעיות פסיכיאטריות, אישפוזים במוסדות ובתי חולים וכולי, אך ברוב המשפחות הקשיים נעים על הקשת שבין סבירים לנסבלים והן מתמודדות עימם באופן מדהים ומרגש.
בהצלחה!
דניאלהI11111
New member
הי נתנאלה
אני סתם רופאת ילדים, כלומר אינני עוסקת בתחום האימוץ באופן יעודי ואינני רופאה התפתחותית.
פשוט במסגרת העבודה אני רואה המון המון ילדים כבר שנים רבות, וכמובן חלקם מאומצים. בהיותי אם מאמצת הנושא קרוב לליבי ואני מתעניינת בו מאד, עוד הרבה שנים מלפני שאימצנו בפועל. תמיד ידעתי שאני מאותגרת פריון ושבבוא היום נאמץ.
כשאני רואה בעיות אצל ילדים מאומצים אינני מטפלת בהן בעצמי אלא מפנה לבעלי מקצוע ספציפיים יותר כמו תחנות להתפתחות הילד, רופאים התפתחותיים, פסיכולוגים קליניים, התפתחותיים, חינוכיים וקוגנטיביים (בהתאם לגיל וללקות הספציפית), קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, עובדים סוצאיליים, מדריכי הורים ופסיכיאטרים של הילד.
אם למדתי דבר אחד חשוב במהלך שנות עבודתי לגבי ילדים מאומצים הוא שאחד הגורמים המבדילים בין משפחה שמתמודדת "טוב" לבין משפחה שכורעת תחת הנטל (במקרים הקשים הכוונה) הוא לא רק היקף, עומק ואיכות הלקויות של הילד, אלא גם העזרה המקצועית שחברי המשפחה מרשים לעצמם לקבל - הם בעצמם.
אני סתם רופאת ילדים, כלומר אינני עוסקת בתחום האימוץ באופן יעודי ואינני רופאה התפתחותית.
פשוט במסגרת העבודה אני רואה המון המון ילדים כבר שנים רבות, וכמובן חלקם מאומצים. בהיותי אם מאמצת הנושא קרוב לליבי ואני מתעניינת בו מאד, עוד הרבה שנים מלפני שאימצנו בפועל. תמיד ידעתי שאני מאותגרת פריון ושבבוא היום נאמץ.
כשאני רואה בעיות אצל ילדים מאומצים אינני מטפלת בהן בעצמי אלא מפנה לבעלי מקצוע ספציפיים יותר כמו תחנות להתפתחות הילד, רופאים התפתחותיים, פסיכולוגים קליניים, התפתחותיים, חינוכיים וקוגנטיביים (בהתאם לגיל וללקות הספציפית), קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק, פיזיותרפיסטים, עובדים סוצאיליים, מדריכי הורים ופסיכיאטרים של הילד.
אם למדתי דבר אחד חשוב במהלך שנות עבודתי לגבי ילדים מאומצים הוא שאחד הגורמים המבדילים בין משפחה שמתמודדת "טוב" לבין משפחה שכורעת תחת הנטל (במקרים הקשים הכוונה) הוא לא רק היקף, עומק ואיכות הלקויות של הילד, אלא גם העזרה המקצועית שחברי המשפחה מרשים לעצמם לקבל - הם בעצמם.
דניאלהI11111
New member
דניאלה - כל הכבוד על כל מה שכתבת פה, הפיסקה
האחרונה שלפני תגובתי היא חשובה באופן מיוחד.
כי בעבודה שלי אני באמת מרגישה שהרבה פעמים יש נטייה להתרכז בהקף עומק ואיכות הלקויות של הילד מ ב ל י להיות מוכנים לקחת בחשבון את הגורם ההורי,את איך אנחנו משתלבים שם, איך הציפיות הקודמות שלנו,האישיות שלנו כולל המזג שלנו, הניסיון שלנו,המפגש עם הקשיים- איך כל אלה משפיעים על מה שקורה בבית. ואכן ההורים שמתייחסים גם לעצמם תוך תהליכי ההתמודדות,ועוסקים בפתיחות בתוך הטיפול באיכות ההתמודדות שלהם ברגשות לא פשוטים שנוצרים בסיטואציות מלחיצות ,בשאלה איך מגשרים בין הרצוי לבין המצוי,ואיך לומדים גם לקבל את מה שלא ניתן לשנות....משפחות אלה איכות התמודדותן הולכת ומשתפרת ,עם השפעה חיובית על כל חברי המשפחה .
האחרונה שלפני תגובתי היא חשובה באופן מיוחד.
כי בעבודה שלי אני באמת מרגישה שהרבה פעמים יש נטייה להתרכז בהקף עומק ואיכות הלקויות של הילד מ ב ל י להיות מוכנים לקחת בחשבון את הגורם ההורי,את איך אנחנו משתלבים שם, איך הציפיות הקודמות שלנו,האישיות שלנו כולל המזג שלנו, הניסיון שלנו,המפגש עם הקשיים- איך כל אלה משפיעים על מה שקורה בבית. ואכן ההורים שמתייחסים גם לעצמם תוך תהליכי ההתמודדות,ועוסקים בפתיחות בתוך הטיפול באיכות ההתמודדות שלהם ברגשות לא פשוטים שנוצרים בסיטואציות מלחיצות ,בשאלה איך מגשרים בין הרצוי לבין המצוי,ואיך לומדים גם לקבל את מה שלא ניתן לשנות....משפחות אלה איכות התמודדותן הולכת ומשתפרת ,עם השפעה חיובית על כל חברי המשפחה .
קצת אופטימית
New member
תודה ענקית דניאלה ממליצה למנהלות להכניס לסרגל
תשובה חשובה ומקיפה שעושה לי סדר גדול בנושא החשוב הזה.
ממליצה למנהלות להעלות את זה לסרגלים כי זה ממש חשוב.
פירוט מקיף שמבהיר הרבה דברים שאף אחד לא מסביר לנו בנושא החשוב של הבעיות האופייניות לילדים מאומצים.
תודה!
תשובה חשובה ומקיפה שעושה לי סדר גדול בנושא החשוב הזה.
ממליצה למנהלות להעלות את זה לסרגלים כי זה ממש חשוב.
פירוט מקיף שמבהיר הרבה דברים שאף אחד לא מסביר לנו בנושא החשוב של הבעיות האופייניות לילדים מאומצים.
תודה!
שאלת התייעצות - קצת בהקשר הזה
אימצתי לפני כשנה וחצי וכשהגענו לארץ ביקשתי מהרופאת ילדים בדיקות רפואיות כדי לנסות ולבנות לו תיק רפואי הרופאת ילדים שלחה אותנו לבדיקות דם כלליות (ספירה) וזהו. כל פעם שאני מבקשת בדיקות הרופאה בדעה שלא צריך לטלטל את הילד ואם חלילה תהיה בעיה כלשהי היא תשלח לבדיקות. אז מעבר לבדיקות דם האלה ולטיפת חלב לא הלכנו לשום בדיקות אחרות. המלצה שלכם: (לא מדובר על קלינאי תקשורת/רופא התפתחותי וכו') האם ישנן בדיקות רפואיות שכדאי לעשות? האם לחפש רופא ילדים המתמחה באימוץ שישלח לבדיקות? או להישאר בגישה הזו של הרופאת ילדים שלנו? מצד אחד לא רוצה כמובן לטלטל את הילד וכמובן מודה על זה שלא נתקלתי איתו בבעיות רפואיות חריגות אבל מצד שני מפחדת שאולי נוח לי אם המצב ואז חיה בשיטת אל תחפש אל תמצא. האם יש בכלל בדיקות מסויימות כלליות או שזה נושא נרחב יותר? רציתי לשמוע מנסיונכם לאילו בדיקות הלכתם
אימצתי לפני כשנה וחצי וכשהגענו לארץ ביקשתי מהרופאת ילדים בדיקות רפואיות כדי לנסות ולבנות לו תיק רפואי הרופאת ילדים שלחה אותנו לבדיקות דם כלליות (ספירה) וזהו. כל פעם שאני מבקשת בדיקות הרופאה בדעה שלא צריך לטלטל את הילד ואם חלילה תהיה בעיה כלשהי היא תשלח לבדיקות. אז מעבר לבדיקות דם האלה ולטיפת חלב לא הלכנו לשום בדיקות אחרות. המלצה שלכם: (לא מדובר על קלינאי תקשורת/רופא התפתחותי וכו') האם ישנן בדיקות רפואיות שכדאי לעשות? האם לחפש רופא ילדים המתמחה באימוץ שישלח לבדיקות? או להישאר בגישה הזו של הרופאת ילדים שלנו? מצד אחד לא רוצה כמובן לטלטל את הילד וכמובן מודה על זה שלא נתקלתי איתו בבעיות רפואיות חריגות אבל מצד שני מפחדת שאולי נוח לי אם המצב ואז חיה בשיטת אל תחפש אל תמצא. האם יש בכלל בדיקות מסויימות כלליות או שזה נושא נרחב יותר? רציתי לשמוע מנסיונכם לאילו בדיקות הלכתם
דניאלהI11111
New member
לא ממש תשובה אבל סוג של...
אין ממש בדיקות כלליות פיזיולוגיות מומלצות "לילד שאומץ" בניגוד לילד שלא אומץ, אלא בדיקות יחודיות לכל ילד בנפרד לפי מאפייניו המאד אישיים.
ובכל זאת, גם ילד שמאז בואו ארצה עבר רק ספירת דם מעלה חשד שהרופאה אולי טיפה מהסוג הרגוע וה-undertreater, שזה נפלא עבור הורים מסויימים ופחות מתאים להורים אחרים.
בנוסף, לא כל רופאי הילדים ערים ומודעים לבעיות הכרוכות באימוץ ולסיכונים שיש בקרב ילדים מאומצים.
למשל, כשמגיע אלי ילד מאומץ אני מיד הופכת דרוכה למספר גורמים העשויים להיות קשורים לקבוצות סיכון כלשהן, בניסיון שלי לשלול מספר בעיות ותסמונות, פיזיולוגיות והתפתחותיות כאחד, השכיחות בקרב מאומצים: האם הקף הראש במקום טוב בנורמה, האם הקף הראש גדל בקצב משביע רצון על פני שלוש השנים הראשונות באימוץ, תווי פנים, רמות ברזל, ויטמין B, ויטמין D - האם רמתם טובה? בהמשך הטיפול: האם ספיגתם טובה (לא אתחיל להלאות פה מדוע אני שואלת דווקא את זה ולא שאלות אחרות), קצב לב והתפתחות הלב, שלילת נוזל סביב קרום הלב, ספיקת ריאות וחימצון, קצב נשימה, מראה דרכי הנשימה התחתונים, איכות השינה ומה קורה עם ההליכה לישון, שליטה בסוגרים, מבנה החיך והלוע, עיכול, תפריט, מספר יציאות ביום, ריפלוקס והעלאת תכני קיבה, פעלתנות ותזזיתניות, הבנה, קליטה, שיום ושליפה, אוצר מילים (בבוא היום, תלוי בגיל), הבנת סיבה ומסובב, כיצד מגיב הילד לתיסכול, כיצד מתנחם ועוד ועוד.
אם בכל אלה והרבה הרבה אחרים אני רואה אפילו רק חשד לבעיה, אישית כשמדובר בילדים מאומצים אני אוהבת להפנות מיד לבעל מקצוע ספציפי כדי שיאשר/ישלול אותה וימליץ על המשך טיפול אם צריך.
אני לא חושבת שגישה אחת יותר טובה מהאחרת בהכרח.
זה רק שמניסיוני עדיף בנושאי אימוץ לטרטר טיפה את הילד, מאשר להזניח בעיות מסויימות כדי שלא תחמרנה או תתקבענה.
לגבי כל הילדים, גם ביולוגיים, יש לבעיות מסויימות, בפרט חסכים ובעיות התפתחותיות, חלון הזדמנויות מעולה להתערבות בינקות ובילדות המוקדמת, ואחר כך לעיתים יותר קשה לטפל או שהטיפול הופך מפרך ואיטי יותר.
באימוץ פי כמה וכמה כי את חלון ההזדמנויות הראשון כבר פיספסנו, לכן לעיתים צריך למהר עם חלון ההזדמנויות השני שניתן לנו.
מדובר גם בבעיות פיזיולוגיות וגם רגשיות, קוגנטיביות, שפתיות והתפתחותיות שאם לא מטופלות עשויות להתקבע או ליצור בעיות משניות בהמשך.
אך שוב: זה מאד תלוי גישה של כל רופא ורופא.
אין ממש בדיקות כלליות פיזיולוגיות מומלצות "לילד שאומץ" בניגוד לילד שלא אומץ, אלא בדיקות יחודיות לכל ילד בנפרד לפי מאפייניו המאד אישיים.
ובכל זאת, גם ילד שמאז בואו ארצה עבר רק ספירת דם מעלה חשד שהרופאה אולי טיפה מהסוג הרגוע וה-undertreater, שזה נפלא עבור הורים מסויימים ופחות מתאים להורים אחרים.
בנוסף, לא כל רופאי הילדים ערים ומודעים לבעיות הכרוכות באימוץ ולסיכונים שיש בקרב ילדים מאומצים.
למשל, כשמגיע אלי ילד מאומץ אני מיד הופכת דרוכה למספר גורמים העשויים להיות קשורים לקבוצות סיכון כלשהן, בניסיון שלי לשלול מספר בעיות ותסמונות, פיזיולוגיות והתפתחותיות כאחד, השכיחות בקרב מאומצים: האם הקף הראש במקום טוב בנורמה, האם הקף הראש גדל בקצב משביע רצון על פני שלוש השנים הראשונות באימוץ, תווי פנים, רמות ברזל, ויטמין B, ויטמין D - האם רמתם טובה? בהמשך הטיפול: האם ספיגתם טובה (לא אתחיל להלאות פה מדוע אני שואלת דווקא את זה ולא שאלות אחרות), קצב לב והתפתחות הלב, שלילת נוזל סביב קרום הלב, ספיקת ריאות וחימצון, קצב נשימה, מראה דרכי הנשימה התחתונים, איכות השינה ומה קורה עם ההליכה לישון, שליטה בסוגרים, מבנה החיך והלוע, עיכול, תפריט, מספר יציאות ביום, ריפלוקס והעלאת תכני קיבה, פעלתנות ותזזיתניות, הבנה, קליטה, שיום ושליפה, אוצר מילים (בבוא היום, תלוי בגיל), הבנת סיבה ומסובב, כיצד מגיב הילד לתיסכול, כיצד מתנחם ועוד ועוד.
אם בכל אלה והרבה הרבה אחרים אני רואה אפילו רק חשד לבעיה, אישית כשמדובר בילדים מאומצים אני אוהבת להפנות מיד לבעל מקצוע ספציפי כדי שיאשר/ישלול אותה וימליץ על המשך טיפול אם צריך.
אני לא חושבת שגישה אחת יותר טובה מהאחרת בהכרח.
זה רק שמניסיוני עדיף בנושאי אימוץ לטרטר טיפה את הילד, מאשר להזניח בעיות מסויימות כדי שלא תחמרנה או תתקבענה.
לגבי כל הילדים, גם ביולוגיים, יש לבעיות מסויימות, בפרט חסכים ובעיות התפתחותיות, חלון הזדמנויות מעולה להתערבות בינקות ובילדות המוקדמת, ואחר כך לעיתים יותר קשה לטפל או שהטיפול הופך מפרך ואיטי יותר.
באימוץ פי כמה וכמה כי את חלון ההזדמנויות הראשון כבר פיספסנו, לכן לעיתים צריך למהר עם חלון ההזדמנויות השני שניתן לנו.
מדובר גם בבעיות פיזיולוגיות וגם רגשיות, קוגנטיביות, שפתיות והתפתחותיות שאם לא מטופלות עשויות להתקבע או ליצור בעיות משניות בהמשך.
אך שוב: זה מאד תלוי גישה של כל רופא ורופא.
כן סוג של תשובה ומאד מפורטת תודה
אני כן רוצה להיות שקטה כי יש לי חשש שהרופאה מדי רגועה. דניאלה - שלחתי לך מסר.
ובנוגע להודעות שנכתבו על כך שהפורום הפך להית מודיעין וירטואלי- נסיון אישי או דעה אישית: לפני האימוץ בכל שאלה היה לי למי לפנות לעמותה לעו"ס לפסיפס לרופא שאמור להתלוות אליי או לכל מיני מאמצים שהיו איתי בערך באותו שלב של לפני אימוץ. כשהגענו לארץ הייתה הרגשה שאין למי לפנות ולנסות למצוא את הפתרון לבד ולכן היה נוח לפנות לפורום כשישנה שאלה מסויימת אבל גם דרך השאלות והתשובות "המודיעיניות" פה אפשר ללמוד הרבה
אני כן רוצה להיות שקטה כי יש לי חשש שהרופאה מדי רגועה. דניאלה - שלחתי לך מסר.
ובנוגע להודעות שנכתבו על כך שהפורום הפך להית מודיעין וירטואלי- נסיון אישי או דעה אישית: לפני האימוץ בכל שאלה היה לי למי לפנות לעמותה לעו"ס לפסיפס לרופא שאמור להתלוות אליי או לכל מיני מאמצים שהיו איתי בערך באותו שלב של לפני אימוץ. כשהגענו לארץ הייתה הרגשה שאין למי לפנות ולנסות למצוא את הפתרון לבד ולכן היה נוח לפנות לפורום כשישנה שאלה מסויימת אבל גם דרך השאלות והתשובות "המודיעיניות" פה אפשר ללמוד הרבה
אצלינו כחצי שנה לאחר קבלתן
הרופאה שלחה את שתיהן לבדיקות מקיפות: בדיקות דם (ספירה וכימיה), צואה לשלול טפילי מעיים, ושתן. כן היו חיסונים שהיה ספק אם הן חוסנו ואז נלקחו להן בדיקות דם לבדוק רמת נוגדנים לאותו חומר (למשל האם חוסנו לצהבת מסוג A ו/או Cׂ). ולמרות שקיבלתי אותן עם תווית של ילדות בריאות לחלוטין אצל שתיהן נמצאה מחלת דם גנטית שמחייבת מעקב שוטף במרפאה המטולוגית.
הרופאה שלחה את שתיהן לבדיקות מקיפות: בדיקות דם (ספירה וכימיה), צואה לשלול טפילי מעיים, ושתן. כן היו חיסונים שהיה ספק אם הן חוסנו ואז נלקחו להן בדיקות דם לבדוק רמת נוגדנים לאותו חומר (למשל האם חוסנו לצהבת מסוג A ו/או Cׂ). ולמרות שקיבלתי אותן עם תווית של ילדות בריאות לחלוטין אצל שתיהן נמצאה מחלת דם גנטית שמחייבת מעקב שוטף במרפאה המטולוגית.
טיפת חלב עושים בדיקה שטחית מאד ואין מה להשוות
לבדיקה של רופא עיניים. גם אני לקחתי לאורטופד ולרופא עיניים. דבר נוסף שלא עשיתי ואני מצטערת על כך, הוא לודא שהילד אכן קיבל את החיסונים שרשומים לו בפנקס החיסונים. שמעתי פה בפורום על כך שהיו הורים שאחרי בדיקה גילו שהילדים לא חוסנו למרות מה שנרשם בפנקס שלהם.
לבדיקה של רופא עיניים. גם אני לקחתי לאורטופד ולרופא עיניים. דבר נוסף שלא עשיתי ואני מצטערת על כך, הוא לודא שהילד אכן קיבל את החיסונים שרשומים לו בפנקס החיסונים. שמעתי פה בפורום על כך שהיו הורים שאחרי בדיקה גילו שהילדים לא חוסנו למרות מה שנרשם בפנקס שלהם.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.