קשיים באימוץ

[KallaGLP]

הבדיקות של טיפת חלב לא נועדו לאבחן.

אלא לתת אינדיקציה אם יש בעיה, כדי להמשיך לבדיקות אצל מומחים. אצל בני הם אבחנו בעיה בגיל ממש קטן, ומאז האבחון והעקב הוא כמובן אצל רופאי עיניים. מניסיוני, הם דווקא עושים עבודה לא רעה בכלל במיון ראשוני ל"בסדר" או "דורש בדיקה". ברור שאם הורה מרגיש שיש סתירה או אי התאמה בין מה שנאמר בטיפת חלב למציאות או שמשהו מטריד אותו בלי קשר, לא צריך להסתפק במה שאומרים בטיפת חלב, אך אם אין שום אינדיקציה כלל שמשהו לא בסדר, שעולה גם בקנה אחד עם מה שאומרים בטיפת חלב, אני לא רואה סיבה לרוץ לבדיקות מיוחדות.

 

[סביון1]

לבן שלי עשו בטיפת חלב בדיקת ראיה לקראת כיתה א

האחות מצאה שיש לו בעיה בראיה מרחוק. ראיה מקרוב היא לא בדקה כלל. הלכנו לרופאה. הוא רואה מצוין מרחוק אבל יש לו מספר די גבוה לראיה מקרוב.

לטעמי, בדיקת ראיה זאת לא בדיקה מיוחדת. זה משהו שכדאי לעשות לכל ילד בגיל צעיר, כי בגיל צעיר יתכן שהם לא רואים טוב ואנחנו לא נדע כי הם לא יודעים לספר על כך. וכמובן לקראת כיתה א' לבדוק שוב.

 

[KallaGLP]

נו, אז אמרתי, הם טובים בלציין שיש בעיה,

לא בלאבחן אותה

. וכן, בהחלט, ללכת לרופא בכל מקרה לא מזיק.

 

[China8]

שאלה על בדיקת עיניים

אנחנו לקראת כיתה א'. אמנם בבדיקות תקופתיות של ראיה (כאלה שמכסים עין אחת ומבקשים מהילד לקרוא מספרים או אותיות) שנעשו עד כה בגן לא עלו על בעיה בראיה, אבל בבדיקה מקיפה יותר עם טיפות מיוחדות להרחבת האישון גילו שיש לקטנה בעיה עם ראיה למרחוק. מעולם לא היינו חושדים...
הסיבה שבגינה הלכנו לבדוק היא חששי שיש לה עין עצלה.
שאלה: האם בארץ נהוג להתאים משקפיים כדי לסדר/לחזק את שרירי העין? אמרו שכנראה תזדקק למשקפיים עקב בעיית הראיה וגם כדי לתמוך בשרירי העין החלשה יותר.

 

[דניאלהI11111]

כן

הטיפול בעיין עצלה בארץ הוא או משקפיים או פלסטר על העין הבריאה או גם וגם.
תלוי במאפייני העין העצלה, כי "עין עצלה" זו בעצם משפחה של בעיות, לא בעיה אחת והן קצת שונות זו מזו וכך גם הטיפול בן.

 

[משתפרת]

כן

אצל הנכד שלי פתאום גילו בבדיקת ראיה שגרתית בכתה ג' שעין אחת שלו רואה מושלם בעוד השניה- צריכה מספר ענקי. שנה קודם לא היתה כל בעיה. החשש היה שממש תוך כמה חודשים הראיה בעין החלשה תמשיך להחלש, שהעין הזו תהפוך לעיוורת. התקינו לו משקפיים מתאימים, שאיפשרו לו כן להשתמש בעין החלשה. אחרי פחות משנתיים העין שהוגדרה עצלה מתפקדת רגיל, והילד נפרד מהמשקפיים.

 

[סביון1]

אצלנו - לאחד הבנים יש מספר בעין אחת ובשניה לא

מדובר בסך הכל במספר 1 אבל לקחנו אותו לרופאת עיניים שמתמחה בילדים (רצוי מאד למצוא רופא כזה אם תוכלי) והיא אמרה שבכל זאת כדאי שירכיב משקפיים, כדי שלא יוצר מצב שעין אחת מתאמצת לפצות על השניה, בעוד השניה לא מתאמצת כלל.

 

[dana180]

רטייה צבעונית

אנחנו משתמשים מידי יום ברטיות צבעוניות מיוחדות למשך 3 שעות שמודבקות לסירוגין על עין ימין ושמאל כדי למנוע עין עצלה.
זה נעשה רק כדי לחזק את שרירי העין.אם אין בעיות ראיה אין צורך במשקפיים.
לבנות יש רטיות עם נצנצים .. ולבנים עם פיראטים כך שהילדים האחרים אפילו רוצים רטיה כמו שלו..
מדביקים את הרטיה בשעות אחר הצהרים עד שמסיימים לשחק.

 

[סביון1]

תאמרי לי בבקשה - באיזה גיל מדובר ובאיזה

סוג של ליקוי ראיה - בעיה בראיה מרחוק או מקרוב?

הלואי שהיו מציעים לנו פתרון כזה. המשקפיים זה חתיכת כאב ראש והוצאה לא קטנה, במיוחד לילד שמאבד בתדירות גבוהה.

 

[dana180]

לא מדובר בבעית ראיה.רואה 6:6

מדובר בעין עצלה ופזילה מולדת שנובעת מתסמונת אלכוהול.
הוא בן 4 ומגיל שנה וארבעה חודשים עם הרטיה.
היינו אצל הרבה מומחים ולטעמי הטוב מכולם ושגם אפשר לדבר איתו הוא פרופ' שפירר.
הולכים אליו באופן פרטי.

 

[סביון1]

תודה. זה שונה מהמקרה שלנו. לא ידעתי שקיים

דבר כזה בכלל עין עצלה בלי בעית ראיה

 

[אבי351]

צריך בדיקת עיניים של רפאה מומחית ולא אחות בטי

בטיפת חלב עם כל הכבוד לה

 

[KallaGLP]

איני רופאה ועונה רק מניסיון כאמא ל-4,

כולל בת מאומצת, שגם היסטרית יותר מהממוצע בקשר לענייני בריאות של המשפחה (בעקבות טראומות בתחום שחוויתי עם אחד הילדים שלי). האם יש משהו במצבו הפיזי או הנפשי של הילד שמטריד אותך ספציפית? אפילו רק טיפה מעורר אי שקט ותהיות? כעקרון, בגיל שהם עוד במעקב בטיפת חלב, נבדקים שם פרמטרים רבים שלכן נחסכים בבדיקות רופא, כמו היקף ראש, שדניאלה ציינה, רמת ההתפתחות והקצב שלה, בדיקות שמיעה וראייה בסיסיות וכו'. לכן אם הרופאה מקבלת את הנתונים האלה מטיפת חלב והן משביעות רצון וגם הילד נראה בהתאם, בסדר מכל בחינה, היא יכולה להרשות לעצמה אולי להיות יותר רגועה. יחד עם זאת, אם עדיין אין לך שקט נפשי, זכותך לדרוש בדיקות נוספות או יסודיות יותר. למשל, באמת לוודא שלא חסרים ברזל וויטמינים. זה לא משהו יוצא דופן כלל, וכעקרון נהוג לבדוק זאת אצל כל הילדים. ואם את מרגישה שהרופאה ממש לא רספונסיבית, זכותך המלאה גם להחליף אותה או לפחות לבקש חוות דעת שנייה.
כשהבאנו את בתנו, אמנם מצבה ההתפתחותי היה תקין לחלוטין, אך הראש שלה נראה מעוך באחד הצדדים כי לא הפכו אותה מצד לצד כשהייתה תינוקת. רופא הילדים שלנו אמר שלא נראה לו שיש לכך השפעה כלשהי על בריאותה או התפתחותה של הילדה, אך כשראה שזה מטריד אותנו, שלח אותנו לבדיקת מומחה, שאכן הרגיע אותנו ואמר שאין לכך שום משמעות מעבר למראה והנחה אותנו מה לעשות כדי לתקן את זה מבחינה אסתטית עד כמה שניתן. כיום, לאחר שפעלנו בהתאם להוראותיו והראש גדל, לא נותר זכר מחוסר הסימטריה הזה. מה שאני אומרת הוא - שמצד אחד אין טעם לחפש צרות מתחת לאדמה כשאין ולו שמץ של עדות לקיומן, ומצד שני צריך להיות עם אצבע על הדופק ואם יש חשד כלשהו, אפילו עמום ולא ברור, להתעקש ולבדוק כי אסור להתעלם מאינטואיציה הורית.
תהיו בריאים.

 

[yron8]

תודה רבה על התגובות

אין משהו שמדיר שינה אחרת בטח הייתי רצה כמו מטורפת בין מליון רופאים (חרדתית בנושא בריאות) אבל מפחדת שמא אני שאננה כי שמועת כל מיני משפטים בסגנון "את לא יודעת דבר על הגנטיקה או על ההסטוריה הרפואית של ההורים שלו "או מצטטים לי אחוזים גבוהים ממחקרים שונים שמראים כך או אחרת. אז כן רציתי לבדוק אולי על בדיקות מסויימות (לא יודעת איזה) אולי כדי להשקיט את המצפון שלי. והמשפט הזה "לחפש צרות מתחת לאדמה" זו בדיוק הסיבה שלא פעלתי עד עכשיו. נרגעתי קצת קאלה תודה

 

[KallaGLP]

מחקרים מצביעים על סטטיסטיקה, על מגמה.

אבל כל אחד מאיתנו חי עם הילד הפרטי שלו, שלא בהכרח מתאים לסטטיסטיקה. לעומת זאת, מי שקרה לו משהו רע, הוא בתוך זה 100% גם אם לפי הסטטיסטיקה הוא אחד מתוך מיליון. אז כן, חשוב לקרוא ולדעת ולהיות עם היד על הדופק, אבל גם לזכור שהילד הפרטי שלנו ממש לא חייב ליפול לקטגוריה זו או אחרת בתוך הנתונים הכלליים. אף אחד לא יודע מה יקרה מחר, לאיש מאיתנו או היקרים לנו, ולכן כל עוד היום הכל בסדר, זה מצב מבורך ומותר לנו גם לשמוח ולהירגע קצת (ואני אומרת את ה לא פחות לעצמי מאשר לך) .

 

[יסמין@]

 

[Noga Lavie]

השירשור הזה מזכיר לי

כשהגענו לבלגיה עם זיו בת השלוש, אחת הפעולות הראשונות שלנו הייתה להביאה לביקור היכרות עם רופאנו. הוא התייחס לזה בעיקר כאל ביקור נימוסין. שמח מאוד לראותה סוף כל סוף (תמונתה הייתה תלויה במשרדו ממש עד לימים האחרונים של חייו), אך לא חשב אפילו לערוך לה בדיקות אלו או אחרות. דאגות שהביע בעבר, כשרק ראה תמונותיה, בנוגע לגובהה, פורפורציות גוף שונות וכד' נשכחו כלא היו. כל פעם שבאו אליו עם תהיה חדשה, הוא שב והרגיע אותנו.
עד ליום בו הגענו עם המידע שהילדה השניה שאומצה עם זיו מאותו בית ילדים באותה תקופה אובחנה כנושאת טפיל לא סימפטי במרפאה מיוחדת למחלות אקזוטיות. לקח לו שניות לערוך בדיקה מתאימה ולשלוח אותה למקום המתאים ביותר לאבחון. בסופו של דבר זיו לא נשאה את אותו טפיל.
בערך שנה וחצי לאחר הגעתה של זיו לבלגיה, הצלחנו לתרגם את הדו"ח הרפואי לפלמית. הבאנו אליו את הדו"ח לאחר שקראנו בעצמנו את הגרסא האנגלית. מה אומר? קריאת השורות הראשונות על חדש לניוון מוחי לא נראו לנו טוב במיוחד. הרופא, לעומת זאת, התעלם מהן. אלו היו שורות כסת"ח על שעות חייה הראשונות של זיו שלא ממש עניינו אותו כאשר מול עיניו ניצבה ילדה בריאה ופעלתנית בת ארבע. כאשר הגיע לשורות המתארות את *ה*פגם הגדול שבה - עיכוב שפתי, הוא הרים עיניו מן הדו"ח, הביט בזיו שלא חדלה לרגע לפטפט בשתי שפות בו זמנית ושאל אותנו משועשע האם אנו בטוחים שזה דו"ח עליה.

צריך להיות עם יד על הדופק, אבל לפעמים יד על הדופק משמעה לא לייחס חשיבות רבה לסטטיסטיקה כשמולך נמצא ילד בשר ודם. איני אומרת שצריך להתעלם מן הסטטיסטיקות, שכן הן מאפשרות לנו לזהות בעיות מהר יותר, אך כדאי לתת משקל גדול יותר לילד עצמו.