קשקשו בלעשוב

[ברוריה לבית ביטון]

ת'נהג יפה, תקבל אפילו צלחת מלאה....

איתנו ובחברתנו.

 

[wan]

איך אומרים זבוב על הקיר במרוקאית../images/Emo6.gif

 

[ברוריה לבית ביטון]

אנחלה פיל חייט../images/Emo13.gif

 

[אלמרה]

"על" ולא "ב" חחחח אני צודק שוב../images/Emo3.gif

 

[ברוריה לבית ביטון]

ראשית טעיתי, באמת אומרים דבאנה

אבל בין אם מדובר "על" ולא "ב" ועוד כל מיני קישור - אתה תיקח אותי בגדול. אני באמת לא יודעת הכי הכי.

גם ככה תמיד צחקו עלי בבית כשדיברתי עם הוריי במרוקאית.

 

[wan]

אנחלה המילה מוכרלת לי בהקשר אחר לגמ

לגמרי. סבתי עליה השלום קראה לעץ נדמה לי אנחלה..היתכן?

 

[אלמרה]

דבאנא עלא לחיט.

 

[ברוריה לבית ביטון]

דבאנא= זבוב

 

[אמרוקאי]

Welcome back Taliy ../images/Emo140.gif

השקשו דלעשוב הוזכר כאן בקצרה לא מזמן. חשבתי שאוכל להביא לך מתכון מאתר קוסקוס, אבל שם אומרים שבארץ אי אפשר למצוא את תערובת העשבים והזרעים המיוחדת?

 

[שרונהה]

נכון אמרוקאי... הזכרנו אותו בשרשור

מה שידוע לי הוא שהיה נהוג לערוך מסיבת נשים לכלה לפני חתונתה. בארוחה זו הוגש "שקשו דל עשוב", אין לי מושג מהם העשבים שהוכנסו לקוסקוס הזה אבל ידוע מאוד שאלה היו עשבי תיבול שמעוררים את החשק המיני. לארוחה זו רק הנשים הוזמנו והנשים הבוגרות יותר היו מלמדות את הכלה על היחסים "בינו לבינה", היו מספרות סיפורים ובדיחות גסות. זה היה ערב מלא הומור ואני כילדה, נכחתי בכמה ארוחות כאלה שנערכו בבית אמי.

 

[Taliy]

הי ../images/Emo39.gif

גם אני חיפשתי ולא מצאתי, זה אחד הדברים שסבתא שלי ודודה שלי לקחו איתן.

 

[דויד אלמוזנינו]

יום הקוסקוס( ארמונות ובוסתנים )

יום הקוסקוס/דויד אלמוזנינו מתוך הספר ארמונות ובוסתנים בהוצאת גלורי להנאתכם. בילדותי חיכיתי בכיליון עיניים לכמה ימים במהלך השנה: לליל הסדר, לראש השנה, לארוחה המפסקת, ליום ההולדת שלי וליום הקוסקוס. על החגים היהודים אני מודה לאלוהים, על יום ההולדת שלי, להוריי, על יום הקוסקוס לשליטים המוסלמים במרוקו, שציוו לבנות ליהודים גטאות מוקפות חומות גבוהות, ששעריהן ננעלו בלילה ועליהם עמדו שומרים. אם המוסלמים לא היו מקימים את "אל מלאח", השם המקומי לגטאות, לא היה מנהג יום הקוסקוס נוצר ולי לא הייתה דרך ללמוד הלכות נשים ומחשבותיהן. מוגדור העיר בה גרנו נוסדה על ידי הסולטן מוחמד אבן עבדללה ב1760, שמה השני איסווירה שפירוש השם תמונה , היא נחשבת ליפה בערי החוף, לעיר קוראים גם "העיר הלבנה" כי כל בתיה לבנים לפי הוראת הסולטן. הצבע הלבן הולם אותה מאוד מרפסות הבתים צבועים וורוד והחלונות בכחול עמוק, בתיה הלבנים בולטים על רקע ים הצבוע טורקיז ושמיים בצבע תכלת לכן שמה איסווירה. במוגדור חיה קהילה יהודית גדולה, מלוכדת ופעילה, כבר ב1862 אגודה אנגלית-יהודית פתחה בה בתי ספר יהודיים, רובם גרו ב"אל-מלאח" שנחשב לחשוב ומיוחד בקרב יהדות מרוקו כי בתיו היו יפים ומסוגננים רחובותיו צרים וישרים כסרגל שופצו על ידי מהנדס צרפתי שהיה אסיר של הסולטן לפני שני דורות. השם "אל-מלאח" או "מלאח" ניתן לשכונה היהודית היות ושכנה בסמיכות לארמונות המלך ומכאן שיבוש המילה "מלך" עד ל- מלאח. השכונות היהודיות נבנו ליד ארמונות השליטים שפרשו עליהם את חסותם. דיירי "אל-מלאח" נהנו מיתרון לא מבוטל של הגנה מפני פרעות מבחוץ. החל מ-1760 עם שקיעת החמה ננעל שער הברזל היחיד של ה- מלאח בהוראת הסולטן ,במנעולים ובבריחי- ברזל כבדים שהועברו לכל רוחב השער ממזוזה למזוזה ואין נכנס ואין יוצא. סביב לחומות הגבוהות מבפנים ומבחוץ הוצבו שומרים חמושים ברובים ישנים תוצרת טורקיה. ריכוז היהודים ובידודם הביא בסופו של דבר לפריחה תרבותית גדולה וליצירת מנהגים ייחודיים לעדה, כן גם לפיתוח מסורת עתיקה ומפוארת שעברה מדור לדור, על כן ידועה יהדות מרוקו כיהדות דתית חמה ובעלת מסורת יהודית וציונית עמוקה והגעגועים לציון תפסו תמיד מקום נכבד בלב העדה. מי יכול להיות מרוחק כשהוא נעול יחד בגטו? ומי יכול שלא להתגעגע בסיטואציה לחופש שיש בציון? אך עד שנגיע לציון ועד שיפתחו השערים, חיה הקהילה היהודית בצפיפות ובשל כך באינטימיות גדולה. מכל הרעות החולות שיכולות לצמחו בסיטואציה הזו, צמח לנו מנהג פולחני מיוחד במינו שהתקיים כל ראש חודש, בשעות הערב: "יום הקוסקוס". ההכנות ליום המיוחד החלו כמה ימים לפני האירוע החגיגי וכללו קניות של ירקות טריים, בשר כבש, בשר בקר תבלינים שונים וכן מצרכים יקרים נוספים שלא קונים כל יום שקדים ואגוזים שמרוקו נתברכה בהם שהיו זולים יחסית, ומהם עשו את רוב העוגות, מי ורדים סומסום ודבש והסתיימו בהכנת הארוחה המיוחדת ששמה: "קוסקוס דלעשוב" קוסקוס עם עשב. "דויד, תביא לי אזובין" הייתה אימי אומרת לי, ואני הייתי נמלא התרגשות, עוד כמה ימים יום הקוסקוס, עוד כמה ימים יום הקוסקוס! הקוסקוס המיוחד הכיל תערובת מיוחדת של תבלינים כמו וורבנה, לענה ואזובין כמובן, שעליו הייתי אמון כיון שגדל בערוגה ליד הבית והדיף ריחו למרחק. "קוסקוס דלעשוב" הוגש במסיבות נשים בלבד, והיה ידוע כתבשיל בעל השפעה מעוררת כשל שיקוי אהבה. לעקרות הבית שהוזמנו לארוחה ולחברותיהם יום הקוסקוס הוא יום חג הוא הנערך לאורו של הירח בחצר הבית. יום החופש הקבוע, יום אחד של חשבון נפש והדיינות, שיחה וקיטורים עם בנות מינן, היחידות שמבינות אותן באמת. היחידות שאפשר לדבר איתן. (המשך יבוא)

 

[wan]

מקסים מצפה להמשך../images/Emo140.gif

 

[דויד אלמוזנינו]

יום הקוסקוס(המשך)3

הכנת הארוחה החלה משעות הבוקר המוקדמות עוד לפני עלות השחר. אימי הדליקה את עששית השמן, הרימה את שרווליה שילבה את רגליה הבשרניות והתיישבה על שרפרף קטן ונמוך באמצע המטבח. אני שהתעוררתי רק למשמע השם "יום הקוסקוס", הייתי מצטרף אליה לכל ההכנות. הכנת הקוסקוס כרוכה בטרחה מרובה ובמומחיות, תחילה יש להכין את הגרגירים. אימי שמה בקערת נחושת גדולה כמה כוסות סולת ולידה הניחה בקערה קטנה תערובת של מים מלח ושמן. היא לקחה מהנוזלים וטפטפה על גרגירי הסולת, יוצרת מהם את הגרגירים בתנועת יד סיבובית מאומנת, לאחר מכן פיזרה כף קמח על הגרגירים וניפתה ברלבל, נפת ברזל גסה, אל קערה אחרת, שהתמלאה תוך שעה בגרגירי קוסקוס זהובים ושקופים. אני עשיתי לאורך השנים ניסיונות יפים להכין את גרגירי הקוסקוס. אימי הייתה מביטה בגושים שהוצאתי תחת כפות ידיי, מחייכת ומנחמת אותי שבוודאי בחודש הבא אצליח להכין אותם בעצמי. בינתיים שיחקתי עם העיסה ויצרתי ממנה כוכבים, עיגולים וצורות אחרות, בעוד אימי מכינה את הקוסקוס המיוחל. השכנה הקרובה שלנו, רחל שאני מאוד אוהב, באה לעזור. רחל, אישה גדולה, לא שמנה אבל גדולה קרובה לארבעים לובשת שמלה פרחונית קלילה שיש לה שרוך אך היא לא משתמשת בו אף פעם וגם הפעם הוא היה פתוח וגילה זוג שדיים נהדרים ושופעים. היא ישובה על כסה עץ קטן ברגלים פשוטות לפנים שולי שמלתה הפרחונית מורם עד הברכיים בגלותה זוג רגליים בהירות וחלקות, על בטנה מונח סיר הירקות, היא קילפה את הירקות בסכין קטנה שנעלמה בין אצבעותיה והכניסה אותם לסיר עם בשר הכבש החומוס והמים, הוסיפה תבלינים ובסוף זרקה פנימה גם את הדלעת. את הסיר הכבד הניחה יחד עם אימי על ה"כאנון" הכיריים מחרס שהיו כבר מחוממים בגחלי-פחם- עץ הסיר הכבד התבשל בישול איטי ובריא שמילה את הבית בריח ניחוח. והלכה להכין קומקום תה עם נענע בשבילה ובשביל בעלת הבית. בישיבה הזאת בצוותא , העבודה הייתה קלה יותר. תוך כדי עבודה שתי הנשים משיחות אחת לרעותה את סודותיהם הכמוסים ביותר, מרכלות, מצחקקות. -" רינה במה את רוצה עזרה"? שואלת רחל את אימי. - " הכנתי אתמול "ערבסקות בדבש" סהרונים מבוטנים, סיגרים מתוקים ובקלאווה"? - " רינה, על הכל חשבת, כל הכבוד לך, אני ילידת מוגדור מומחית רק במרציפן, אני יכין לך עוגיות מרציפן מרציפנים קטנים צבעוניים וטעימים ויפים, זוזי,זוזי אני לא יכולה לעבוד במקום צר כל כך, אני צריכה הרבה מקום", - " בסדר, בסדר עם התחת שלך את באמת זקוקה להרבה מקום. -" חמש, חמש בלי עין הרע!" צעקה רחל. - "עוד לא עשית כלום וכבר את מתלוננת, הנה בצק השקדים הטחונים בצבעים אדום ורוד ירוק וצהוב אני לא יפריע לך יותר".אומרת לה רינה. - "רינה ,הזמנת את פריחה?, אני יודעת איזה קפטן היא תלבש הירוק המוזהב". - "היא חושבת לגנוב את ההצגה מאז שרזת קצת היא לא מרגישה את עצמה , כבר מההתחלה תגיד לנו שהיא שומרת". אבל במטבח היא תוכל בסתר. - " שומרת או לא שומרת, תגידי לה: "אכלת או לא אכלת לשולחן ישבת". - " מה עם סולטנה, "אנפיסא" היולדת הטריה , הזמנת אותה? לא נראה לי שתחזור לעצמה במהרה? זה ארבעים יום לא ירדה מהמיטה, כל השכנות מפטמות אותה ב-"ממתק- לחיזוק", כולו שקדים, אגוזים, סומסום, ודבש כדי להעשיר את החלב שלה, מסכנה בלילות לא ישנה בגלל התינוקת המתעוררת כל שעה וגם סובלת ייסורי תופת מחמת שפע תנובת החלב. - " תגידי ,מאיפה הם"? - " מוורזזאת, הרי אטלס, שלוחים, ברברים!! - " מי זה בעלה"? - "שלמה!, שלמה!, זה שעטור זקן שחור וצר ולבוש תמיד בבגדים מזרחיים כהים עובד סבל בשוק המקומי". -" אה, כן... הוא נראה לי מבוגר ממנהו בכמה שנים טובות?" -" לפחות עשרים שנה. -" כמה היא יפה, חבל עליה"... -" וראית איך הם חיים"? הם היגיע למוגדור לפני שנה בלי כלום מעיירה קטנה וציורית "וורזזאת" שנמצאת לא רחוק ממרקש רוב תושביה "ברברים" .הנשים בעיירה מתחתנות בגיל צעיר מאוד כמו שכניהם המוסלמים, נשים כנועות שקבלו, בלי ברירה את החתן שבחר להם אביהם. זה גם מצבה של סולטנה התחתנה בגיל צעיר מאוד. השכירו חדר בקומת קרקע החדר שלהם קטן וצר מלהכיל את כל מטלטליהם. -"באמת אך הם יכולים לחיות בחדר אחד עם שני ילדים". -"כן, את צודקת זה קשה מאוד". -"איפה פטימה, היא צריכה להיכנס למלאח לפני החשיכה!" -"היא יודעת, הבטיחה להביא עוגיות טעימות". - " תגידי, רינה, את חושבת שטוב שהזמנת אותה!" - " למה לא , היא אוהבת אותנו, אחרי המסיבה היא ישנה אצלי" . - " רחל, השארתי לך את כל המטבח נראה לי שאת רק מפטפטת ! מה עם המרציפן? - " מה קורה לך?, ככה את מודה לי? תראי איזה יופי ורדים מכל הצבעים, ואפשר אפילו לאכול אותם. אחרי שעה הסיר רתח, נאנחו השתיים, קמו ממקום מרבצן והניחו מעליו את מסננת האידוי המחוררת המלאה בגרגירי קוסקוס זהובים. כשעלו אדים מהמסננת ברור היה שהגרגירים מוכנים. אימי הניחה את גרגירי הקוסקוס החמים בקערת הגשה גדולה ורחבה, וכיסתה אותה עם מגבת מטבח נקיה. בזמן שהיא חזרה על התהליך עד שהיו לה מספיק גרגירים, אני התגנבתי תחת השולחן לוקח חופן ועוד חופן של גרגירי חומוס חמים... הערב ירד. רחל הלכה לביתה להתלבש, כשעברה לידי ליטפה לי את הראש. אימי יצאה מהמקלחת לבושה קפטן צבעוני נקי כדי לקבל את חברותיה. אותי השכיבה לישון והשביעה אותי אלפי שבועות שהפעם לא אצא מן המיטה ואתגנב לשמוע. הבטחתי את אשר הבטחתי – הבטחה שלא היה בה דבר. ברור היה גם לי וגם לאימי שאי אפשר לישון ביום הקוסקוס. איך אפשר לישון כשבחוץ קורים הדברים הכי מעניינים ומספרים את הסיפורים הכי חשאיים? אל רחבת הפטיו הגדולה והמרווחת שכתליה צבועים לבן ומנורות אצטון מאירות אותה היטב החלו להגיע האורחות הראשונות. אימי קבלה אותם בשמחה והושיבה אותן על המזרונים הכפולים מסביב לכתלים והלכה להוסיף שקדים טחונים לקוסקוס. הגרגירים הזהובים והחמים נימוחו בכפות ידיה והיא הניחה במרכז קערת החרס החומה את הירקות, הבשר והחומוס. המעדן הוגש לנשים שהתאספו ברחבה, יום הקוסקוס כבר כאן.

 

[ברוריה לבית ביטון]

התאורים שלך דויד גרמו לי

לחדור לתוך החוויה שלך. קראתי בצימאון קטע מהסיפור שכתבת. מחר, בעה', אקנה 2 מהספרים שלך: אחד לבעלי (יעני בשבילו) ואחד לגיסתי. ולעצם הסיפור שלך: אמי ע"ה כל ראש חודש, בל יעבור, אפילו אם יוצא יום שישי, היתה מכינה קוסקוס (רגיל או מתוק - לרוב רגיל) לארוחת ערב בבשר/עוף וירקות. כך נמשך הדבר עד יום מותה. כשביקרתי אותה בהפתעה והיה קוסקוס מוגש על השולחן ולידו סלדה דל-מטסה, ידעתי שהיום ראש חודש.

 

[דויד אלמוזנינו]

תודה

ברוריה היקרה רק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך מקווה שתהני מהספר, ומשאר הסיפורים,על חחי משפחה מרוקאים חמים. הכריכה של הספר עצמו היא יצירת אומנות של ציירת ידועה זיווה קינר. דויד

 

[דויד אלמוזנינו]

יום הקוסקוס(המשך)3

בשקט, בשקט, כחתול רחוב יצאתי ממיטתי והתגנבתי אל הרחבה, ראיתי איך אט אט הנשים נאספות - כולן לבושות קפטנים צבעוניים רקומים בחוטי זהב, שמחות ומאושרות, נכנסות לרחבה בשירה ובמחול, אף אחד מתושבי המלאח לא יכול לפספס את העובדה שהיום יום הקוסקוס, השירה נשמעת למרחוק. מהפינה שלי אני רואה את לאה בחורה צעירה בת שבע עשרה עדיין רווקה הגיעה,לבושה קפטן ורוד חבקה ונישקה את אימי ואחרי שהציצה על כל המעדנים המונחים במגשי כסף, על השטיח "הברברי" במרכז הרחבה אמרה לה: רינה, תבורכנה ידיך! רחל , החליפה את השמלה הפרחונית בקפטן ירוק זית שהלם אותה מאוד והבליט זוג שדיים נהדרים ושופעים, היא הלכה להתיישב ליד לאה. אחריה הגיע סולטנה היולדת. סולטנה, יפה בעלת עור לבן וצח ועיניים גדולות וירוקות, גם אחרי ארבעים יום עדיין לא חזרה לגוף שהיה לה לפני ההריון. היא נינוחה ומחייכת, מכל הבחורות רק אותה אני אוהב באמת. והנה הגיעה גם החברה המוסלמית, פטיאמה היפה: עיניה גדולות ושחורות, והיא צחה ובריאת בשר. זו, ביקשה להשתתף בשמחה והביאה עמה מגשים עמוסים רקיקים "סבקיה" ו"רריבא". היא מנשקת את אימי ושואלת למה לא מגבירים את הווליום בפטיפון. רציתי לומר לכם יקירי למה אני מאוהב בסולטנה והמקרה שהיה כך היה : לפני שבוע באתי מבית הספר כשעיני אדומות ודומעות כנראה שגרגירי חול נכנסו לי לעינים וממאנים לצאת ודה כאב לי מאוד. הראיתי לאימי והיא אמרה לי תרד לסולטנה שתשים לך כמה טיפות חלב בעינים אימי עדיין לא סימה את המשפט כבר הייתי אצל סולטנה אמרתי לה את מה שאמרה אימי היא השכיבה אותי על ברכיה כשעיני ליד הגוף שלה היא שלפה שד אחד מהגדולים שריאתי מימי, ומהפטמה הוורדרדה שלה טפטפה כמה טיפות לתוך עין שמאל ואחר כך ימין כמה טיפות התגלשו לפי וטעמם היה מתוק כדבש, לא פלא שהילדה שלה חודש אחרי הלידה, שוקלת כבר חמש קילו, בלי עין הרע חמש! חמש!. תשאלו אם זה עזר לי כן ועוד איך אני מאוהב עד היום. הריחות הנפלאים שעלו מהפטיו גירו את מיצי הקיבה שלי ופי נמלא רוק, התגנבתי למטבח מבלי שיבחינו בי ולקחתי לי עוגה אחת מכל סוג ורכנתי ליד גזע של עץ בודק שוב ושוב שלא רואים את הצל שלי. אך יותר משרציתי לאכול – רציתי לשמוע.,– הלילה היה רק בתחילתו הייתי מוכן ומזומן לצוטט לדברי הנשים שאסור היה לי בשום פנים ואופן לשמוע. ראיתי אותן מתרווחות על המזרונים הכפולים מסביב לכתלים, ושמחתי לראותן מתכבדות בכוסות קטנות של "מחיה": קיצור של מים-חיים... ערק תוצאת בית שהכינה אימי. המשקה חימם את ליבן של הנשים, שיפר את מצב רוחן ופתח, ככל אלכוהול את חרצובות לשונן. הנשים התענגו על כמות נכבדה של גרגירי קוסקוס וירקות שריח ניחוח עלה מהם בתוספת חומוס ובשר, אני ישבתי סמוך לעץ ומצאתי את עצמי שואל מדוע מברכים הגברים "ברוך שלא עשני אישה"? באותה הרגעים הייתי נותן הכל כדי להיות לכמה שעות אישה. אחרי אכילת הקוסקוס המתובל ושתית המחיה, גמרו הנשים את הארוחה בכוס תה ירוק עם הרבה נענע המקלה על העיכול ועוגיות מכל הסוגים. אימי הביאה מגש כסף גדול ועגול ועליו שני קומקומי תה מרוקאי טיפוסי בצבע כסף וכוסות קטנות שעליהן עיטורים בזהב, מוטיבים מרוקנים. היא הרימה את הקומקום גבוה ומזגה תה צהוב כעיני חתול לכוסות הקטנות. עצרתי את נשימתי, החגיגה עמדה להתחיל. בעוד אימי מפנה את השולחן, החלה פטיאמה לרקוד ריקודי בטן ולנענע את עכוזה לקצב מוזיקה מונוטוני. עוד רגע קט והרגע שחיכיתי לו מגיע: רוב הנישואים במרוקו היו מבוססי שידוך ולא נשואי אהבה - כשהנשים מתאספות בינן לבין עצמן, ללא הבעלים הן מתחילות להיפתח זו בפני זו, מספרות על הבית, הבעל ולשמחתי גם על חיי המין. (המשך יבוא) הקטע הבא לנשים בלבד!!

 

[דויד אלמוזנינו]

יום הקוסקוס (סוף) לנשים בלבד

-"בנות, הגיע הזמן לדבר קצת על א-ה-ב-ה" אומרת לאה. וכולן מהנהנות אחריה, חלקן בעיניים בורקות וחלקן בעיניים כבויות. "האהבה נותנת כוח" אומרת סולטנה. "כולם יודעים שבעלה של סולטנה אוהב אותה אהבת נפש לכן היא חסידת האהבה" -"לך יש מזל גדול, איזה בעל יש לך? ,"בן פורת יוסף" אומרת לה לאה. "רק לנו הנשים יש כוח" המשיכה סולטנה לחזק את הנוכחות "רק אנחנו מסוגלות לעמוד בסבל של הלידה הקשה ובזכותנו ממשיכים החיים" ומוסיפה בחצי קריצה "הגברים שלנו חלשלושים וזקנים, בקושי יש להם כוח להחזיק את הצינור שלהם, בשביל להשתין!" היא אומרת וקוצרת פרצי צחוק מכל הנוכחות. אחר כך הייתי מקשיב קשב רב לקשיים שלהן, מאחורי העץ למדתי את כל סודות האהבה, ובעיקר, חוסר האהבה, ואת כל מה שנשים אומרות זו לזו, על מין. "למה עושים את הטעות פעם אחר פעם הנה פריחה רוצים לחתן את הילדה שלה בת שתיים עשרה לגבר מבוגר ללא אהבה, ללא התאמה ובלי לשאול את פיה? "מסכנים הילדים שנולדים ללא אהבה... הם גדלים עם מזג רע!" " התרגזה שרה. שרה זו נישאה בגיל שלוש עשרה כן כן!!! לדודה המבוגר ממנה בעשרים שנה יום יום כאשר היה חזר מהעבודה היה רואה אותה בשכונה משחקת עם חברות שלה בקפיצות על חבל פשוט שהיה שורף לה בכפות הידיים בעת הדילוגים,.או ב"קלס". כאשר לא שיחקה עם חברותיה הייתה יושבת עם אמה - לומדת את מלאכת התפירה או לבשל. כיוון שהייתה צעירה מדי בעלה פחד עליה וביקש שתישאר בסביבת הבית בזמן היעדרותו .ומכיוון שעדיין לא יכל לקיים אייתה יחסי מין עד שתגיע לפרקה, סיפר לה שרק לו יש אבר מין ולאף גבר בעולם אין דבר כזה! והיא בתמימותה האמינה לו , ומכוון שלא התחתנו מאהבה מיררו השנים זה לזה את החיים. -"חברותי הטובות!! יש לי בת מתבגרת אתם מכירות את הבת שלי היפה מיכל, אני מודאגת מאוד שהיא תקיים יחסי מין עם האדם הלא נכון. אני מגוננת עליה מאוד לא רוצה שיהיו לה יחסי מין בגיל מוקדם מאוד כמוני שלא הייתה לי ילדות בכלל, אני מתנגדת אפילו לנשואים חוקיים בגיל מוקדם, הייתי מעדיפה שהיא תחכה עד גיל חמש עשרה לפחות שתמתין עד שתהיה מאוהבת באמת שתתחתן מאהבה. בכל פעם שעמדו לחתן בקהילה איזו ילדה, הייתה שרה מנסה לעשות הכל כדי למנוע את החתונה מהצעירה מדי לטעמה. אני מאחורי העץ שומע את הדברים שנאמרו ונהנה הנאה מרובה מעוגיות המרציפן הצבעוניות ומעוגיות הדבש שטפטף על הפיג'מה שלי, גם אני כמו השכנה שלנו שרה חושב. שצריך להתחתן רק מאהבה אי אפשר שאבא יקבע לילדה קטנה את העתיד שלה ויגיד לה עם מי להתחתן, יביא לה איזה זקן מכוער ויגיד לה הנה הבאתי לך חתן. אני מכיר את מיכל הבת שלה היא בת שלוש עשרה יפיפייה חבל שהיא עוברת אותי בראש. פרחיה אישה בשנות הארבעים לחייה, גבוהת קומה ומלאת גוף. שותה עוד כוסית מחיה ואומרת לבנות בלחש: "אנחנו זקוקות לחיבוק טוב וחזק לחום לאינטימיות ואהבה. אנחנו מעדיפות גיפופים, ונשיקות". מעניין מאוד, גם אני, מאחורי העץ חושב אותו דבר,גם אני אוהב כשאימי מנשקת ומחבקת אותי חזק !מה זה אינטימיות? אני חייב לשנות מקום כדי לשמוע יותר טוב, עוגיות הדבש ממש עוררו אותי, והלווי היו מנמיכים את המוסיקה. "אתמול בעלי קופץ עלי שלוש רבעי שעה" היא ממשיכה כממתיקה סוד, עיניה בורקות. שמחה, אישה נמוכה ועגלגלה, שערה האדמוני קשור מעל קדקודה בסרט בד בצבע זהב נרתעת לאחור ואומרת בשאת נפש" איכס! כשבעלי בא אליי אני חושבת לעצמי מתי הוא כבר יגמור? אני לא יכולה לסבול את זה יותר! הוא מזיע ומתנשף, איכס"! "אצלי אותו דבר" אומרת פני שרצעת בד גדולה תומכת בשני שדיה הענקיים "אני שוכבת על הגב חורקת שיניים וחושבת לעצמי - תסתלק כבר לעזאזל!". "מה איכס, מה אתם מתלוננות שתיכן אתן עדיין לא מבינות כלום במין,אלוהים!! הלווי עלי, שיקפוץ שיזיע שיעשה מה שהוא רוצה" אבל בעלי זקן, כבר כשהתחתנו היה זקן , הזה שלא, חצי אוטומט". אומרת פרחיה האישה המבוגרת מבין הנשים. . "אצלי ברוך השם זה אחרת לגמרי!" אומרת חביבה, אישה גדולה במיוחד "לפני כמה שנים כשהייתי קלה יותר נהגתי לישון עליו, עכשיו אני פשוט אמחץ אותו למוות, אז עברנו לישון כשהוא עליי!" כל הנשים צוחקות ועוברות לשיר, ואני עוצם את העיניים מאחורי העץ ואם ארצה או לא ארצה, אני רואה בדמיוני את אברהם, בעלה של חביבה משקיע את פניו בשדיה הגדולים... לאה מתחילה לדקלם "שחורה אני ונאוה, אני שחורה כי ששזפתני השמש". "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות". ממשיכה מצטרפת רחל לדקלום משיר השירים. "אנה הלך דודך היפה בנשים"? שואלת חביבה ומצטרפת לריקוד כשהיא כבר שתויה לגמרי, ממש בעננים. ושמחה יושבת מביטה בהן בשמחתן וחותמת את הדקלום: "ואת שאהבה נפשי ראיתם??"

 

[שרונהה]

דויד..... איזה יופי של סיפור

הבאת לכאן חתיכת הסטוריה מהמקום הסודי ביותר לנשים המרוקאיות... יום ה"שקשו בלעשוב" שהיה שייך רק לנשים...... יום הקוסקוס היה מעין פסיכותראפיה לכל הנשים. שם הן שיחררו את כל אשר על ליבן בתחום היחסים הזוגיים שלהם. כנראה שהעשבים שהוכנסו לקוסקוס, אפשרו להן להשתחרר ולדבר יותר, ולהגיד את כל אשר על ליבן... אחרי יום כזה של שיחרור, זה בודאי נתן כוח לנשים להמשיך הלאה בחיי היומיום שלא היו פשוטים.... מודה לך על הסיפור הזה. מאלף, ללא כל ספק!!!!! לה יכתר ח'ירק

 

[אלמרה]

כל הכבוד דויד!! מצידי את כל הספר...

פרק אחר פרק תביא לנו... אבל תן לספר להימכר קודם בחנויות...