קשרים עם האחים לאחר לידה

[בלינקה]

קשרים עם האחים לאחר לידה

אני לא לגמרי בדיוק יודעת איך לנסח את זה... איך הקשרים שלכם עם האחים והאחיות שלכם? יש שוני בין קשרים עם אחים עם ילדים לאחים בלי? ההריון שלכם/שלהם והלידה שינו משהו? לטובה? לרעה? אצלי, אחי קטנצ'יק (בן 17) ואחותי כבר קצת יותר גדולה (24). עם אחי חסים לא השתנו, אבל עם אחותי... היא באה אלינו הרבה יותר, ומאד עזרה (מה שהיה צפוי ובכל זאת הפתיע) אחרי הלידה. אבל אני לא מרגישה שהתקרבנו יותר, אלא רק שאנחנו מתראות יותר. מוזר, לא? עם בת דודה שלי (שאני מחשיבה כאחותי לצורך העניין, ולא רק לצורך העניין) אפילו התקרבנו יותר. תמיד היינו קרובות ודיברנו הרבה, אבל כשנכנסתי להריון עברנו לשיחות טלפון על בסיס דו שבועי (הם גרים בי-ם ואנחנו בחיפה), וקצת אחרי ששחר נולדה גם היא נכנסה להריון (מתחילה מחר שבוע 17!) ואנחנו ממשיכות בשיחות על בסיס דו שבועי, וגם תפסתי במידה מסויימת את תפקיד האחות הגדולה, המנוסה והמרגיעה. זה מאד נחמד לי

 

[א מ א י ק ר ה ל י]

אני עם אחותי.....

כבר מהחתונה היחסים השתנו ולא תמיד לטובה. היא לא פעם שופכת את ליבה בפניי בטענה שאני "כל הזמן מנצלת אותה", כמו "תביאי לי כוס מים, תעשי את זה, תעשי את זה וכו'..." לא יודעת, פעם היו לנו יחסים ממש טובים (אני בת 21 והיא בת 17), אבל היום היא מרגישה שאני יותר מידי מתייחסת אליה כמו אחות קטנה ובעצם היא כבר בוגרת. אני לא חושבת שזה כל כך נכון, אני חושבת שיש לה קצת משקעים מאז שעזבתי את הבית, ובכלל עכשיו היא נשארה לבד בבית (אני נשואה, עוד אח שמתחתן עוד שבועיים, ועוד אח בישיבה) והיא מרגישה עצובה- וזה די טבעי ונורמלי. רק מה, אני זו שמקבלת את כל האשמה. היא לא מוכנה להודות שזה בגלל שהיא לבד והיא מתגעגעת כביכול. אני אפילו מרגישה לפעמים שהיא לא אוהבת אותי, היא כל הזמן נלחצת כשאני מגיעה לביקור, ותמיד מחפשת סיבות להתעצבן עלי.... מוזר.... מאז שהבן המתוק שלי נולד, היא כמובן דודה נפלאה אבל אני לא מרגישה שזה שיפר את היחסים בינינו... לפחות זה לא יותר גרוע, אבל אני בהחלט מתגעגעת לתקופה שבה היינו ממש אחיות מעולות (היינו ממש אחיות טובות שהמון חברות שלנו קינאו ביחסים שיש לנו) והיום- המצב ממש לא ככה. אז, אם מישהי עברה משהו דומה ויש לה הצעות בשבילי, אני ממש עם דמעות בעינים עכשיו..... זה ממש עצוב לי לראות פתאום את המציאות ככה בכתב.....

 

[ת ו ל]

מזדהה מאוד!

אוי , האמת שבאמת כואב לכתוב את זה , כי לראות את המילה הכתובה נותן איזה ממשות לעובדה הכואבת שהדברים כבר א אותו הדבר... גם ביני ובין אחותי יש 4 שנים , היא תהיה בת 22 בשבוע הבאה , אני בת 26 היא מקסימה , חכמה בצורה מופלאה , לומדת משפטים , ותמיד היתה בעיני מצליחנית ונהדרת , אני מעריצה אותה על מה שהצליחה לעשות מעצמה כי באנו מבית ,איך לומר....לא בית , תרשו לי לא להעציב אתכן כ"כ מוקדם בבוקר.. גם אני הצלחתי לעשות מחיי משהו נפלא אבל במקרה שלי הכל בזכות האיש שאיתי , בלעדיו זה באמת לא היה קורה.. בכל מקרה , אנחנו תמיד היינו צמודות זו לזו , אם מאהבה ואם בשביל ההישרדות הנפשית , והיא בהחלט החברה הכי טובה שלי , ציפיתי באיזה שהוא מקום שאחרי הלידה היא תהיה כאן הרבה יותר , בעיקר בגלל העובדה שהיא מטורפת על האחיינית שלה שדומה לה מאוד!!! היא לא באה הרבה , ולמעשה לא באה מאז הלידה יותר מפעם אחת... אני יודעת שהיא א יכולה , היא עסוקה גם לומדת קשה וגם עובדת המון שעותואני ממש לא יכולה לבוא אליה בטענות , אניגם גרה מרחק חצי שעת נסיעה ממנה , מה שהבטנו לעצמינו בילדות שלא יקרה אבל החיים נוהגים אותנו .... בקיצור , עצוב לי , אני מאוד מתגעגעת לתקופה שהיינו הרבה יותר קרובות פיזית , למרות שנפשית אנחנו קרובות מאוד עדיין אין לי הצעות , חוץ מלדבר על זהולבדוק מה אחותך מרגידשה בעניין , את עלולה לגלות דברים שלא חשבת עליהם אפילו... בהצלחה, תול.

 

[Arfilit]

דווקא

היחסים שלי עם אחיותי התקרבו מאוד. גם קודם היינו חברות טובות - אבל עכשיו עוד יותר. אנחנו משוחחות מדי יום בטלפון ומשתדלות להיפגש - למרות שזה קצת יותר מסובך לכולנו.

 

[אמא של עופרי]

אחותי היא אהבת חיי.....

זה נשמע פלצני אבל זה נכון. אחותי גדולה ממני ב 10 שנים. כל ילדותי הערצתי אותה אימי לא ממש תפקדה כאמא ואחותי הייתה לי כאמא הכל סיפרתי לה. בגיל 12 היא נסע לחו"ל הכי רחוק שאפשר ונשארה שם 12 שנה - היה לי מאוד קשה וכל ביקור שלה הרגשתי איך אני מתבגרת וכבר לא הילדה הקטנה. בגיל 22 נסעתי לחיות שם והייתה שנה בה התקרבנו נורא וכאילו "השוונו" מעמדות - היא הייתה צריכה אותי כמו שאני אותה. היא חזרה לגור בארץ - וכמעט לא עובר יום מבלי שאנחנו מדברות. אני מעריצה אותה. אוהבת אותה. ואין לי מילים בלב להגיד מה אני מרגישה. היא בין היחידים שאני עדיין נעלבת מהם ומהמעשים שלהם ומסוגלת לבכות. יש לנו עוד אח אחד בנינו אבל כאילו משדר על גל אחר. זאת האחות ששבוע הבא מתחילה טיפולים כימו' - וכל כך קשה לי עם זה - כי אני יודעת שחוץ מתמיכה נפשית אני אל אוכל לעזור (לבוא לשמור על הילדים שלה עם השניים שלי זה סתם באלאגן....) לפחות עכשיו היא עושה חיים בסיני.

 

[בלינקה]

שולחת לך מסר

 

[isidora]

הכל שונה עכשיו...

תמיד הייתי ה"תינוקת" בבית. אחותי בת 40 עם שלושה ילדים (13,9,3) אח אחד בן 37 עם שני ילדים (6,4) אח נוסף בן 35 ללא ילדים וחי בחו"ל ואני בת 26 - כך שההפרשים בינינו גדולים ולמעשה לא ממש יצא לנו לחיות באותו הבית (אחותי השתחררה מהצבא כשאני עליתי לכיתה א'...) וגדלתי פחות או יותר כבת יחידה. היחסים עם האחים לא היו ממש קיימים עד לפני כמה שנים. זאת אומרת, היו יחסים אבל לא ממש היתה קירבה... בשנים האחרונות היחסים השתנו לטובה. היחסים עם אחותי הפכו לדבק אמיתי ואני אפילו לא מנסה להעביר יום בלי לדבר איתה לפחות פעם אחת (במיוחד לאורך ההריון ומאז שמאיה נולדה...) היחסים עם האח שנמצא בארץ התקרבו על בסיס המכנה המשותף של הילדים ועם האח שנמצא בחו"ל (והכי קרוב אלי נפשית וגם פיזית - אנחנו מאד דומים) נפגשתי בתחילת ההריון כשנסעתי אליו ל 3 שבועות אחרי 6 (!) שנים שבהן לא התראינו והקירבה רק גדלה. מצאתי אצל האחים שלי תמיכה אדירה במיוחד בימים הראשונים אחרי הלידה שהיו לי קשים מאד. אחות שלי היתה כאן ותמכה בי גם באופן פרקטי. אח שלי נמנע מלהגיע (לבקשתי) עד שהתאוששתי אבל תרם מזכרונותיו על הימים הראשונים והקשים שלו, והאח שבחו"ל התקשר לבדר אותי ולהקשיב לי כשבכיתי. אנחנו משפחה שמדברים בה על קשיים כך שכולם ידעו מה אני עוברת וכולם כולם תמכו (ועוד לא אמרתי כלום על ההורים שלי...) יצא ארוך ואני לא ממש יודעת על מה עניתי לך ואם בכלל היתה שאלה... אבל היה לי כיף לכתוב את זה ולחשוב על המשפחה שלי כאלה מחשבות נעימות, אז

לך שהעלית את הנושא

 

[sharonmx]

היו ונשארו מצויינים!

יש לי אח אחד, המכונה "האח המלאך" שקטן ממני בחמש שנים. מאז ומתמיד אנחנו בקשרים מצויינים, עד כך שאמא שלי קוראית לנו"הקואליציה" (כמובן שנגדה...) אחי תמיד היה ונמצא בשבילי בעיקר בזמנים קשים (שהיו). עכשיו הוא נהנה מהאחיינית שלו ומתרגל עליה. הוא בא הרבה אלינו, ובעצם הוא (ואשתו) הם הבייביסיטרים שלנו, אנחנו מבקשים והם באים בשמחה!

 

[משוש30]

חחחחח../images/Emo6.gif

האח שלי בן 9... ואיך למישהי בת 31 יש אח בן 9? חכו עד שאני אהיה אשת השבוע...

 

[תנועת החסידות]

../images/Emo6.gif כבר עושה לעצמך קדימונים, אה?

 

[TheSunshine]

אצלי אני חושבת שהרבה קשרים השתנו

לא רק עם האחים. עם אחותי אני מרגישה שקצת התקרבנו אבל סה"כ היא חיילת אז זה לא שיש לנו אפשרות להתראות הרבה. עם אח שלי הגדול היחסים מאז ההריון מאד השתנו לטובה וגם עם חלק מהחברים (כמובן שיותר אלה עם הילדים). לצערי הרב יש גם כאלה שזה קרה ההיפך. חברים טובים שהתרחקו קצת מאז. אבל זה נראה לי מובן שיש חיבור יותר עם כאלה שנמצאים באותו הסטטוס.

 

[nubi]

וואו, זו נקודה רגישה...

אחותי חולה מאוד, לא משהו פיזי. לא דברנו משהו כמו 10 שנים מבחירה שלה. (האשימה אותי בכל הצרות שלה). עכשיו אנחנו מדברות, אבל למשל הפעם האחרונה שהיא ראתה את שי היתה לפני 4 חודשים...היא נוטה "לדבר" איתי דרך אמא שלי, משהו שמאוד לא מקובל עליי ומרגיז אותי. מהכיוון שלה עזרה זה בכלל לא אופציה. אחי בן 20, תקוע עמוק בגיל ההתבגרות, אבל דווקא אנחנו מסתדרים מעולה.

 

[1במיה]

נובי מזדהה (חלקית) איתך בהמון

דברים (כמובן על פי מה שאת כותבת בפורום)... בהקשר הזה גם אחותי כמעט ולא מדברת איתי וכבר איזה 10 שנים היא מאשימה אותי בפני כולם בבעיות שלה וגם לבת השניה שלי קוראים שי ואנחנו קוראים לה שיקולית (על משקל שוקולית)

 

[lulyK]

השתפרו משמעותית.

אחי הצעיר (בן ה-30, כן... לא תינוק) שהוא בלשון המעטה לא איש רעים להתרועע, התחיל להקשר אלי מיוזמתו, דורש אי מיילים עם תמונות של יותם, ואפילו - שומו שמיים - מגיע לבקר במיוחד (הוא איש מאד מאד עסוק).

 

[אילה הסגלגלה]

גם אצלנו בדיוק אותו דבר

הוא אפילו שם תמונה שלה ברקע של המחשב שלו... אחי הצעיר והיחיד בן 28, אנחנו ממש לא הסתדרנו כל הילדות (תמיד רציתי אחות) ועכשיו הוא ממש דוד אוהב, אבל לא מוכן לעשות לה ביביסיטר אני חושבת שהוא מפחד..

 

[yaelia]

מצוינים

בגלל שהללי הוא הקטן בין כל הילדים (לאחי הגדול יש 3 ולאחותי יש 2), ושניהם כבר סגרו את הבסטה, כולם חווים דרכו את ההנאות שבתינוקיות בלי הדברים שמבאסים. בקיצור גם אחותי ובעלה וגם אחי ואישתו מתים על העולל ובאים הרבה (הרבה יותר מקודם) ושמחים בכל סימן התפתחותי שלו. אין לי מושג איך הוא לא מפונק בצורה מושחתת ממש (אבל הוא לא). אני מאוד שמחה שיש לי אותם לעזרה ולשיתוף וסתם. אני גם מאוד מצטערת על כמה שאני הייתי אטומה אולי, ולא כל כך מתחשבת כשכל הילדים נולדו. פשוט ממקום של בחורה צעירה שעוד לא התעניינה בתינוקות או בכל מה שקשור אליהם. חבל שאי אפשר להחזיר גלגלים מסוימים אחורה.

 

[1איתן ולהב שלנו]

עם הנשואים/ות השתפר

עם הלא,לא השתנה. אחותי הגדולה ואני היינו כמו חתול ועכבר עד שהיא התחתנה,ועכשיו,תשע שנים אחרי,ממש יופי. (אנחנו ששה אחים)

 

[גורבי]

אחותי ואני

מאוד התקרבנו מאז הלידה. היא קטנה ממני ב-8 שנים, ועד השנים האחרונות תקשרנו יותר כאחותגדולה-אחותקטנה, אבל כיום היא אחת החברות הטובות ביותר שלי. קצת לפני שילדתי היא החלה לעבוד כאו-פר במשפחה עם תאומים קטנטנים, וככה אנחנו מעבירות את הימים בשיחות טלפון אינסופיות והחלפת טיטולים משותפת. באופן פרדוקסלי היא נתנה לי המון ביטחון בימים הראשונים (שאלתי אותה את כל השאלות הטפשיות שהתביישתי לשאול את אמא), ובכלל הקשר שלנו התהדק מאוד. כנ"ל, דרך אגב, לגבי גיסתי, שהפכה בת בית אצלנו ומאוהבת לגמרי בשחר. האחים שלי - אני מניחה שהם יתחברו לשחר כשהוא יגדל קצת, כל אחד בדרכו, ואולי גם אליי. כרגע אני לא מרגישה בשינוי ממשי.

 

[עמית@]

יש לי שלושה אחים.

בת 27 (אחותי ה"עלק" קטנה- תפסה את הנישה של הילדה הקטנה פורעת העול) אח בן 22 ואחות בת 9, עם כולם היחסים היו תמיד מאוד קרובים- אני ואחותי הגדולה ואחי הקטן היינו תמיד מלוכדים, בעיקר שנים אחרי הגירושים- פרקטית- החזקנו אחד את השני בחיים. היחסים מורכבים אבל לא ממש חל שינוי אחרי הלידה, אחותי הגדולה בחו"ל כך שיחסינו די מוגבלים- אבל אני חושבת ויודעת בחוש שהלידה שלי ועצם היותי אמא שינתה אצלה הרבה דברים וגורמת לה קשיים ביחס לעצמה

אחי הוא בכלל קסם מהלך, מאוהבת בילד הזה. ואחותי (חצי אחותי) הקטנה בכלל מתה על תמר ומשום מה גם מעריצה אותי

 

[תפי]

אצלי

עם אחותי הגדולה תמיד היו לנו יחסים נהדרים והיא מעורבת מאוד בחיים שלי וכמובן שגם אחרי ובמהלך הלידה. עם אחי זה לא התשנה קצת פרווה. ועם אחותי שקרובה אלי בגיל (

5 שנים הפרש) היחסים התחזקו, אני מתייעצת איתה יותר ומשתפת אותה.