קשרים עם האחים לאחר לידה

[ליאת של תומר וענבר]

אוי ויי....

אני יכולה לכתוב פה מגילות.. אשתדל לקצר.. אחותי היא טיפוס מאוד לארג', תמיד נותנת ומעניקה מזמנה וגם מבחינה חומרית, כשתומר נולד היא היתה באוסטרליה, וחזרה לארץ כשהוא היה בן שנה וחצי בערך ואני הייתי בהריון עם ענבר. חשבתי/ציפיתי שהיא תבוא המון ותהיה עם תומר (ואח"כ גם עם ענבר), וטעיתי. המצב נהיה עוד יותר גרוע כשהיא הכירה את החבר הנוכחי שלה ועברה לגור איתו מרחק של למעלה משעה נסיעה מאיתנו. אז רואים אותה פעם בשלושה שבועות לערך, ובכל ארוע או מפגש משפחתי היא תמיד תעדיף להיות איתו ועם המשפחה שלו מאשר איתנו. המקרה האחרון שגרם ביננו לקצר, היה ביום העצמאות, שחגגנו לילדים יום הולדת בחצר של סבא שלי, כל המשפחה הגיעה, מנס ציונה ועד חדרה - כולם טרחו להגיע, חוץ ממנה. היא העדיפה לבלות את היום הזה בפיקניק עם חברים. נורא כעסתי (ועדיין למעשה) עליה וקשה לי לסלוח לה. ניסינו לדבר על זה ולא הצלחנו לפתור את העניין הזה. היא בטוחה שהיא צודקת ואני בטוחה שאני צודקת. אז אנחנו לא ברוגז או משהו, אבל זה משהו שיושב לי כבד על הלב. ביחוד בגלל שאני אוהבת אותה כל כך ותמיד היינו נורא קרובות, ועצוב לי וחבל לי שככה היא מעלימה את עצמה מאיתנו.

 

[מעיןבר]

קצת מסובך אבל בעיקרון השתפרו ../images/Emo13.gif

יש לי שתי אחיות בכירות (46,43) מנישואיו הראשונים של אבי ואחות צעירה ממני (אוטוטו 27). עם אחותי הבכורה אני לא בקשר, עניין רב שנים. עם אחותי בת ה-43 הייתי בקשר טוב כל השנים אבל בחורף שעבר מיד אחרי בדיקת המי שפיר שלי רבנו קשות וניתקתי מגע. הזמן עבר, הרוחות נרגעו, קיבלתי ממנה מסר הנושא בחובו ענף זית ובהיותי אדם שלחלוטין אינו נוטר טינה החלטתי להמשיך הלאה. היות שלא ממש נפתרו כל הבעיות לא יצא לנו להיפגש עד הלידה. בבקר הלידה התקשרתי אליה בעצמי <היה חשוב לי שאני אתקשר אליה ולא אף אחד אחר> וסיפרתי לה שהיא דודה. יש לה בת מתוקה בת 8 ומאז שילדתי היא ילדנה תינוקת מתוקה ומדהימה בחורף האחרון והקשר רק הולך ומתהדק. אנחנו מחליפות רשמים וחוויות, מתייעצות מה לקנות <אני נותנת טיפים על ציוד והיא בתמורה כמעצבת פנים עזרה לנו קצת עם הדירה החדשה>. אפשר לאמר שהיחסים טובים מאי פעם

. אחותי הצעירה ממני היתה תמיד אחותי האהובה. אני מתה עליה אבל מעולם לא היינו ממש חברות. איכשהו למרות שהפרש הגילאים בינינו רק 2.5 שנים המרחק המנטלי היה גדול והפער התרחב עם מותו של אבי בו בבת אחת אני נתתי קפיצה והפכתי לבוגרת בעוד אחותי נשארה ילדותית. הרבה בזכותו של זיוי היחסים התקרבו לאיטם בשנים האחרונות ואין ספק שהלידה של אדוה ועובדת נישואיה קירבו אותנו מאוד. אנחנו לא רק מדברות על אדוה על על הרבה נושאים וגם אם אנחנו לא בקשר יומיומי אנחנו מאוד מאוד קשורות. חוצמזה - זוכרות את זה

אז לא, אני לא בהריון אבל אחותי הצעירה ממני כן ואני שוב עומדת להיות דודה לאחיינית קטנה ומתוקה. אין ספק שתקופת הניסיונות שלה וההריון שלה קירבו אותנו יותר מתמיד. אני נרגשת מאוד וחווה עם אחותי מקרוב את כל החוויות שוב...

 

[מ ת י ל ד ה]

יו! מזל טוב! ../images/Emo13.gif

ומוסיפה בפולנית: בקרוב אצלך...

 

[מעיןבר]

בינתיים מספיק לי

מה שיש לי. עוד לחלוטין לא בשלה נפשית לעוד אחת...

 

[ליילה]

מדהים, בדיוק ביומיים האחרונים אני

חושבת המון על הנושא הזה. כמו שרובכן יודעות אני חיה בחו"ל. יש לי שתי אחיות - בת 29 ובת 26, ואנחנו ביחסים מאוד טובים (מאז שהתבגרנו כולנו והפכנו לנשים), אבל את ההריון והלידה עברתי כאן, רחוק מהן, ויש לי תחושה עצובה שההריון, אבל בעיקר האחיין שלהן, הוא משהו וירטואלי לחלוטין מבחינתן. ההורים שלי היו פה בסוף ההריון ובלידה, והם לא מפסיקים להתלהב מאהד, הם שואלים עליו בטלפון כל הזמן, הם מבקשים תמונות שלו, הם מתרגשים מכל פיפס שהוא עושה להם בטלפון. האחיות שלי לעומת זאת, כשהן מדברות איתי בטלפון, כאילו שום דבר לא קרה. הן ממשיכות לספר לי על השגרה שלהן, לשאול אותי בנושא בנים, ודייטים ועבודה, כמו קודם, הן לפעמים יכולות להעביר איתי שיחה שלמה בלי לשאול כלום על אהד. ברור לי שזה לא מרוע, או חוסר עניין, אלא פשוט הוא בכלל לא נמצא במודעות שלהן, הן לא ראו אותו מעולם, רק שמעו עליו, הן לא ראו את המהפך בחיים שלנו כשהוא הגיע אליהם, ומבחינתן הוא בעצם לא ממש קיים... זה עצוב לי נורא שהאחיין הראשון שלהן, לא מרגש אותן, לא גורם להן שמחה, ובעצם לא ממש קיים בשבילן. אבל חוץ מזה היחסים שלנו נשארו טובים כשהיו.

 

[בזזזזזזז]

יש לי רק אח אחד

והוא בן 30 והתחתן לפני שנה, ועסוק כרגע בעצמו. אבל הוא מותק והיחסים בינינו מעולים תמיד. והוא מטורף על הבנות שלי. שום דבר מעניין.

 

[שיפסלה]

מאז שלאחים שלי נולדו ילדים

והם הפכו להיות הורים, הקשרים בינינו התחזקו. בעיקר כנראה בזכות הגיסות, שלימדו אותם לא להסתכל רק על עצמם. אז אין לזה קשר ללידה האחרונה שלי, אלא דוקא לכך שהם הבינו פתאום את הקשיים שהיו לי כשאני הפכתי לאם, ברגע שהם עצמם הפכו לאבות

 

[אור100]

בת יחידה. אין לי (לצערי) התלבטויות

בנושא...

 

[dorlim]

אני הבכורה

עם אחי (שהתחתן 4 חודשים אחרי) היחסים במגמת השתפרות כבר כמה שנים

ואני ממש שמחה על כך אחותי האמצעית - תמיד הינו בקשר מעולה היא עוזרת המון עם שני ובכלל מקסימה

אחותי הקטנה - חיילת בשירות סדיר. הלוואי ומישהו בעולם היה מצליח להתחבר אליה כמו שצריך...

ההורים שלי טוענים שלי יש הכי הרבה השפעה עליה, אז למה לכל השדים אני לא רואה את זה?????

היא מטריפה את כולם ובעיקר את ההורים שלי. כ"כ קיווינו שהצבא יאפס אותה....

 

[אור67]

אפרופו סיפורי אחים,שמעו מה קרה

עם אחותי הבוקר.. היא קפצה לביקור והחלטנו לטייל בחוץ עם זיו ולשבת בבית קפה. בדרך נכנסתי למאפייה, היא נשארה בחוץ עם זיו שנרדם בתוך העגלה. אחרי כמה דקות אני יוצאת החוצה ורואה את זיו בוכה בהיסטריה, הדובי המצפצף שלו ובקבוק המים זרוקים מטר קדימה על הכביש והוא צורח...שאלתי בבהלה מה קרה?והיא (בבהלה גדולה עוד יותר) ענתה שלשנייה היא לא החזיקה את העגלה והיא התגלגלה לה במהירות קדימה. היא הצליחה להחזיק אותה לפני שהיא חצתה את המדרכה אבל זיו-שישן-קצת נחבט ובעיקר מאוד הופתע ונבהל. לקח לי כמה דקות להרגיע אותו. לא רציתי להוסיף על הלחץ שלה ולצעוק עליה אבל כל כך כעסתי. אי אפשר להשאיר אותו שנייה איתה מבלי לדאוג.זה לא שהיא בת 11 או משהו..היא בת 25! אומנם זאת הפעם הראשונה שקורה דבר כזה ואולי זה יכול לקרות לכל אחד (?) אבל אני לא יודעת אם אני יכולה לסמוך עליה ולהשאיר אותו איתה. א"כ המשכנו את הסיבוב שלנו והייתה ביננו מתיחות שדווקא אני ניסתי לשבור כי ראיתי שהיא נלחצה מכל הסיפור... אבל מה הלאה? מה אתן חושבות?

 

[dorlim]

../images/Emo4.gif מזל שלא קרה כלום!

מפחיד

 

[yaelia]

באמת מזל שכלום לא קרה

אני דווקא חושבת שכל מיני אירועים לא צפויים כאלה יכולים לקרות תמיד... אבל עם רמת האחריות של בני 25, מה אני אגיד לך... אני מאוד מזדהה. אחותו הקטנה של ש. היא בת 25, ולעולם לא הייתי משאירה את הללי איתה אפילו לא לשניה. לפני כמה ימים היא הרימה אותו בפעם הראשונה (!), בטענה שהיא כבר לא מפחדת ממנו. אני מאוד לא סבלנית לשטויות כאלה. מקווה, שאת כן.

 

[בלינקה]

ואחותי בת 24

ואני משאירה את שחר איתה לבד בלב שלם. אולי זה ישתנה כשהיא תהיה בת 25?

 

[משוש30]

אז ככה בדיוק אותו דבר קרה לאמא

שלי עם מתן כשהוא היה בן חודש היא פשוט עזבה את העגלה כשהיא דברה עם מישהי והעגלה נסעה ישר לכביש. מזל שהייתי שם ותפסתי את העגלה. אחרי זה היו לי מחשבות קשות אם בכלל לתת לה להיות עם מתן בלי השגחה שלי. אבל אחרי שבועיים של השגחה צמודה וכל פעם נתינת אחריות קצת יותר גדולה היום אני סומכך עליה ב-100% +... (רק תחשבי שזה קרה שבועיים אחרי שאבא שלי פתח בקבוק שמפנייה והפקק עף בעוצמה ישר לראש של מתן שהיה בן שבועיים ולמזלינו היד שלי הייתה על הראש שלו והפקק פגע בה ולא בו, לכי תסמכי על המשפחה הזאת...והנה הכל (טפו טפו טפו ) בסדר...

 

[עמית@]

מפחיד כל כך.

טוב שאין לנו עגלה

אבל ברצינות- מה אפשר לעשות? לא לתת לאיש לגעת בהם? מפחיד..

 

[מ ת י ל ד ה]

../images/Emo12.gif מפחיד ../images/Emo5.gif

ומזל שהסתיים בשלום!!! גם אני הייתי מרגיעה אותה, למרות שבתוך-תוכי הייתי נסערת. וכן, קצת קשה לסמוך על מישהו לאחר מאורע שכזה...

 

[מ ת י ל ד ה]

כולם כל כך שמחים שילדתי:

כבר שנים שאמא שלי מתחננת לנכדים. אחי הגדול - לאחרונה אין לו בת זוג, אז ממנו אין לה סיכוי לנכדים בעתיד הקרוב... הוא שמח שמעין מעסיקה את כולם, כך שממנו ירדו... הקשר ביננו התהדק בשנים האחרונות, והוא, כרגע, היחיד שגורם לנו לצאת לבלות (הוא חזק בענייני בילויים ומסיבות, ואנחנו תמיד באים למסיבות של החבר'ה שלו). אחי הקטן - בנינו יש הפרש גילאים גדול יותר, והקשר היה פחות קרוב. בנוסף, הוא כזה "לא דברן", ממש לא משתף בכלום. אבל מהרגע שמעין נולדה, הוא בא אלינו לפחות פעם בשבוע, לשחק עם מעין ולעזור לי לעשות לה אמבטיה (בימים שבעלי משחק). וזה ממש כיף!!! אבל בקרוב מאד (ואולי כבר מחר) הוא עובר לבסיס רחוק, אז לא יבוא יותר

.