קשר הורים-ילדים בוגרים לאחר יציאתם מהבית

[וניל דובדבן]

קשר הורים-ילדים בוגרים לאחר יציאתם מהבית

אנו הורים לבני עשרה ומעסיקה אותנו שאלה -
כשילדינו יהיו בוגרים ויצאו מהבית, האם מפגשים עימנו יהיו עבורם בגדר חובה משפחתית מעיקה, או שיהוו מקור להנאה הדדית ויפגשו איתנו בשמחה?

אשמח לשמוע מבעלי נסיון -
מהם הגורמים בהתנהגות ההורים המשפרים את הסיכויים לכינון קשר מהנה עם הילדים הבוגרים (ואח"כ גם עם בני זוגם והנכדים)?
ומהם הגורמים המונעים זאת?

 

[talitush2]

אני חושבת שהיחסים לאחר יציאתם מהבית

הם המשך ישיר של היחסים שהיו קודם.
אם היו טובים - ימשיכו מן הסתם, ואם היו גרועים - יש סיכוי שהמרחק אולי ישפר אותם, אבל קשה להאמין שיחמם אותם מאד.
אבל עדיין, יש המון גורמים שמשפיעים, ובעיקר - בני/בנות הזוג.
מה שאני כן יכולה להגיד זה שגילוי גמישות עוזר מאד ליחסים קרובים.
דוגמא - אם תתעקשו על ארוחות משפחתיות בימי שישי בערב כל שבוע, יש סיכוי טוב שבאיזשהו שלב זה יהיה חונק מדי ומעיק למישהו מהילדים או בני זוגם.

אפשר להיות גמישים -. פעם כן פעם לא. פעם בשישי בערב, פעם שבת בצהריים, פעם נפגשים בחוץ או אצל אחד מהילדים, פעם בשבת בערב וכו'.
לי מאד חשוב המפגשים הללו - אנחנו משפחה קרובה וכולם גרים פיזית קרוב, כך שזה לא מאד מסובך. גמישות כזו מאפשרת למי שרוצה לטייל או להיפגש עם חברים - לעשות זאת, מבלי להרגיש חובה כלפינו. כך אני מרגישה שכאשר אנחנו נפגשים זה בכייף וברצון והם לא מקבלים את זה כעונש או חובה.

קחו בחשבון שהגדרת משפחתיות מאד שונה בין המשפחות. יש משפחות שמספיק להן להיפגש פעם ב... ויש המתעקשות על כל שבוע או אפילו יותר. אין בסדר ולא בסדר. מה שמתאים לכם ולילדים בבוא הזמן.

 

[אחותו של שקספיר]

יכולת הניבוי בערך

כמו היכולת לנבא איזה בן אדם יצמח מהפעוט בן חודש שמיילל בעריסה.
טריליון פרמטרים החל מאיפיוני האישיות של כל הצדדים (ובנות הזוג ) וכלה במרחק גיאוגרפי, ציפיות, דפוסי משפחה קודמים ועוד.
מה שמשפר ,לדעתי, את איכות הקשר הבוגר הוא הקשר בגיל ההתבגרות , הכבוד (או היעדר הכבוד) ההדדי, צמצום החיכוכים להכרחיים בלבד ואולי ככה הבגרות הצומחת תהיה נעימה יותר לשני הצדדים.
לא יודעת איך זה יהיה כאשר אצלי הם יהיו כבר מבושלים לגמרי-בשלב זה הם "בוגרים צומחים" (מינוח של תקופת גיל חדשה שלא נגמרת) נחמדים למדי. נראה איך יהיה ההמשך.....סקרנית כמוך בערך.

 

[רזאי]

בעיני- בעיקר קשר חיובי ומכבד

לאורך השנים. כולל נתינת כבוד לרצונות השונים של כל ילד.
הבכור וזוגתו לא באים אלינו לשבת יותר מפעם בחודש. שניהם סטודנטים, אז בתקופות לחוצות לפעמים לא נראה אותם גם חודש וחצי. מצד שני אנחנו מדברים כמעט כל יום בטלפון, ומעורבים בחייהם באופן שוטף.
השני עדיין גר איתנו, וזוגתו מצטרפת לחצי מהשבוע, כל שבוע. עכשיו הם החליטו לשכור דירה ביחד, אבל הם מצאו דירה 10 דקות מהבית שלנו, וברור לכולנו שהם עדיין יהיו אצלנו חלק ניכר מהזמן.
העצה הכי טובה שנתנו לי, היא להשקיע בשבתות וחגים. ילדים שיודעים ששבתות וחגים מאוד חשובים להורים, יקפידו יותר להגיע. צריך להתחיל בזה מוקדם, ולא רק כשהילדים מתקרבים לגיל בו עוזבים את הבית.
עצה נוספת- לא לקטר כל פעם כשהם באים, על פרק הזמן בו הם לא הגיעו. לשמוח שהם באו, ולהראות להם את זה. האווירה הרבה יותר נעימה בצורה כזאת, ולא גורמת להם להתחמק מלבוא.

 

[אמאyyy]

בדיוק מה שרציתי להגיד (לגבי הקיטורים)

כפעי שכתבה פעם אודטה - אם מישהו יודע שהדבר הראשון שהוא יחטוף כשהוא יבוא או יתקשר זה מנה על הזמן שחלף מאז הפעם הקודמת, האם יש סיבה לחשוב שזה יעודד אותו לבוא יותר?
יש בסביבתי הקרובה כמה כאלו, וכל הרמיזות לא הועילו...

ואהבתי את ההגדרה של "מבוגרים צומחים"

 

[אחותו של שקספיר]

למה את לא מתקשרת?

כל פעם שהייתי מתקשרת לסבתא שלי
היא הייתה שואלת "למה את לא מתקשרת?"
אני זוכרת שצחקנו על זה--- כי אם לא הייתי מתקשרת איך היא הייתה יכולה לקטר ולשאול למה אני לא מתקשרת?

מול ילדיי- המסר שלנו "כיף לנו שתבואו...אבל אל תכריחו את עצמכם" (אני זוכרת איך הכרחתי את עצמי!-אני יודעת שלפעמים סופשבוע זה הזמן היחיד שיש בו אוויר לנשימה)
לא פחות חשוב לי מערכות היחסים בינם לבין עצמם, מאשר היחסים איתנו.
כשאני רואה ששלשת ה"תל אביביים" שלי בוחרים לעשות יחד ארוחת ליל שישי פעם בשבועיים- זה מבחינתי משפחתי לא פחות מאשר לבוא לבקר את ההורים הרחוקים.
חוץ מזה יש טלפון, ווטסאפ ודרכים אחרות לשמור קשר שלא בהכרח כולל מרק עוף.

 

[wxyz2006]

 

[BrightEye]

הסתבר לי שהמסר הזה צריך השלמה

לפעמים הצד השני לוחץ יותר, ואז פתאום את רואה שיש מאמץ להגיע לראות את הסבתא הזו יותר מהסבתא השניה.
אז ההשלמה שלי היא- זה שאנחנו לא לוחצים לא אומר שלא חשוב לנו שתבואו...

 

[BrightEye]

שאלת המשך- מה קורה כשהבוגר שגר מחוץ לבית

שואל האם זה בסדר מבחינתנו שיגיע חולה? (כנראה מתוך רצון לבוא ולהפגש, ואולי מתוך מחוייבות לארוחת שבת המסורתית, שזה טוב)
מה הייתם עושים?
מצד אחד לא רוצה להדבק, ולא שידביק אחרים.
מצד שני, כאמא, אני ישר רוצה לפנק, ומרגישה לא נעים להגיד שלא מתאים.
מצד שלישי (זה מה שעשיתי), אחרי האוכל אני אשנע אליו מרק עוף שירגיש כייף.

 

[אחותו של שקספיר]

הילד בן 30 ויש לו חום גבוה?

ברור שכן.
ללא קשר לשבת-ארוחות או מחויבות.
כשילד שואל אותי אם הוא יכול להתנחל אצלנו ל.........(ימים/שבועות/חודשים) כי.............
התשובה תמיד "ברור שכן"
(אח"כ יתחילו החיכוכים-אבל זה סרט אחר כבר).

 

[BrightEye]

להתנחל כי צריך טיפול זה דבר אחר לגמרי

השאלה היתה-
האם להגיע לארוחת שבת כשהוא חולה, כי יש מסורת של ארוחות שבת.
(ואחר כך לחזור הביתה ויש מי שיטפל בו)
&nbsp

 

[הייתיאביבקיץ]

אם הוא מדבק - שיישאר בבית.

למה להרגיש לא נעים? נראה לי שגם הוא מבין היטב את ההגיון בלהישאר בבית כל עוד הוא ״מסוכן לסביבה״, ולא להתעטש על כל המשפחה סביב השולחן....

 

[מירי,]

בטח שכן.

אלא אם יש ילדים ממש קטנים בבית, או כאלה שזה מסוכן להם משמעותית, כמבוגרים אנחנו מתקלים באנשים חולים כל הזמן.
גם בגילי המופלג אני הכי אוהבת שאמא שלי מטפלת בי אחרי כל אפצ'י (במקרה שלנו אפילו לא צריכה לבוא, היא תגיע אלי).
&nbsp

 

[BrightEye]

לא מדובר על טיפול, רק ארוחת ערב שבת

ולמה רק ילדים קטנים סובלים?
אולי נער שיש לו בגרויות השבוע, אולי מבחן חשוב אחר.
אולי משהו ממש חשוב בעבודה שלא מתאים לחטוף מחלה.
אם הילד גר בבית אז החיידקים ממילא משותפים. אם לא, מה הבעיה לחכות כמה ימים שיעבירו לו את הצינון והחום?
&nbsp

 

[מירי,]

כי גם המתבגר וגם ההוא מהעבודה

נתקלים בחיידקים כל הזמן, אין בעיה גם להימנע מהפגישה, במיוחד כשהפגישות הן על בסיס שבועי, אבל מהצד של הילדה הכי טוב עם אמא בזמן כזה כי בעצם אף פעם לא מתאים ל"חטוף מחלה".
(וממש לא רק ילדים, אלא גם סבא מאוד מבוגר, חולה כרוני ועוד כל מיני שהם יותר רגישים ממתבגר שלומד לבגרות).

 

[אחותו של שקספיר]

כי אפשר להדבק בכל חיידק אצל הפקידה בבנק

בתור לרופא שיניים
וכן הלאה
ואם הילד רוצה לבוא לארוחת שבת
כי הוא מרגיש איכסה מנוזל ודולף
בטח שיקבל מרק עוף חיבוק וחום.
(אפשר לחשוב שניתן להמנע מהעברת חיידקים בכל אופציה אחרת חוץ מפעמון זכוכית).

 

[BrightEye]

בענין ההדבקות זה ממש לא נכון לדעתי

לא נדבקים כל כך בקלות מכל אדם חולף, ולשהות במכוון ליד אדם חולה ומדבק, זה מתכון בדוק להדבק.
בעיני לא הגיוני להצמד למחלה כשאת יודעת עליה ב 100%. מה שאקראי (מישהו חולה אצל הפקידה) לא בהכרח יקרה, אז למה בעצם להדבק כמעט במכוון?
אני לא התרשמתי שיש כאן צורך בטיפול אמהי וחיבוק, אבל מרק עוף כן בהחלט.

 

[הייתיאביבקיץ]

הפקידה בבנק לא משתעלת לי על האוכל

יש הבדל בין להיות חמש דקות במרחק של 50 ס״מ ממישהו חולה
לבין לשבת לידו שעה וחצי, תוך כדי זה שהוא מתעטש לי על האוכל...

 

[niki11111]

לדעתי נורא מוזר שאמא תגיד לילד שלה אל תבוא כי אתה חולה

שאמא תפחד להידבק מהילד שלה בצינון או שפעת. זה לא אבולה, זה צינון.

אלא אם יש תינוקות בבית או אנשים מאותגרים חיסונית. שזה ממש מסוכן להם.

אני חושבת על אמא שלי שאני רק מצייצת שאני מנוזלת ואני כבר בת ארבעים כמעט עם ילדים משלי והדבר הראשון שהיא רוצה זה שאני אבוא הבייתה. לעולם היא לא חשבה על עצמה בסיטואציה הזאת.
להגיד לילד שלך לא לבוא לארוחת שישי ולשלוח לו מרק עוף בשליח. זה לי אישית נראה נורא מוזר. נורא לא מתקשר לאימהות כפי שאני תופסת אותה או כפי שראיתי אצל ההורים שלי בבית.

 

[טובללכת]

לא צריך לקחת את עניין המחלה וההורים..

באופן קיצוני, לשום כיוון.
ברור שאם יש משפחה דואגת, בן/בת זוג מסור/ה,
אז ילד בוגר חולה יכול להישאר בביתו עד שיעבור את הקטע החריף של המחלה.
הורים קשישים ו/לא בריאים, עדיף שיקבלו ביקור של "ילד" בריא.
אני בעד זה שרק במקרה וה"ילד" בודד בדירתו וזקוק לטיפול,
או שהמחלה מינורית מאד ואין בה סיכון להדבקה- אז מתאים לבקר את ההורים.