אני מבינה אותך
אני מבינה אותך כי גם אני נפלתי פעם או פעמים למלכודת הזאת של בן זוג ״מורכב״ שהמשמעות שלה היא בעצם בן זוג שרוט
וכן, זה מענין ונחמד במיוחד כשיש לאדם הזה יתרונות נוספים שקולעים לטעמינו וכל העסק נעשה מענין ואמוציונלי.
אבל תן לי לספר לך על המלכודת הזאת- במלכודת הזאת אתה שומע כל כך הרבה אני אני אני ומתעסק כל כך הרבה בכאב שלו, בפחדים שלו, בטראומות שלו, ברצונות שלו ש... אופס... איפה אתה? ולמה לצד השני לא אכפת מהסרטים שלך? ולמה לא אכפת לה אם היא נניח יוצרת לך טראומה ברגע זה ממש?
לא אכפת לה כי פשוט לא, כמו שלא אכפת לה מהשני. כי בסרט שלה כולם ניצבים, מקסימום שחקני משנה... היא הכוכבת הראשית, והיא הדמות היחידה שיש לה את הזכות להיות עגולה עמוקה ומורכבת.
זה פייר? זה שווה את זה?