ראיון חדש ומעניין עם ווטרס (חלק א')

[ציףציף1000]

ראיון חדש ומעניין עם ווטרס (חלק א')

הגיע לידי תרגום של ראיון ארוך שווטרס נתן לעיתון המוסיקה ההולנדי הנודע HUMO. הראיון, שנערך ע"י סרז' סימונאר, התפרסם בגליון ה-4 באוקטובר. סימונאר הוא מראיין אינטליגנטי, והשאלות שלו טובות. הוא מצליח להוציא מווטרס כמה סיפורים שלא שמענו מקודם. מצד שני, אזהרה: ווטרס הוא עדיין ווטרס. הוא עדיין סובל ממגלומניה - שלטעמי עוברת כאן את הגבול שנקרא "חוצפה" - ויחסו לסיד בארט עדיין אמביוולנטי, משונה ומוזר כתמיד. --------------------------------------------------------------------- "הציעו לנו 150 מיליון דולר לסיבוב הופעות עולמי. אבל לא בא לי" בשני ליולי, במהלך ארוע live8 בלונדון, עלו פינק פלויד לראשונה על הבמה לאחר ריב שנמשך רבע מאה. אני נוכחתי בפארק באותו יום הרה עולם, בשורה הראשונה ממש, וראיתי כיצד מיהר רוג'ר ווטרס למיקרופון לאחר כל שיר, על מנת להודות לקהל בשם הלהקה כולה, ואיך ניק מייסון הסתכל עליו, בכל פעם ("הו, אלוהים, רוג'ר שוב חייב לומר משהו"). מאחורי הקלעים, השולם החדש היה מאוד מרגש: כאילו אוסמה בין לאדן וג'ורג' בוש פתאום החליטו שיש מטרה גבוהה יותר מאשר אללה או אלוהים, למרות שהם לא הודו בזה באופן פומבי. אבל המוסיקה נשמעה יותר מלכותית מתמיד: הפלויד אפילו עברו את 2U בתואר הלהקה הטובה ביותר במופע, אותו יום. פינק פלויד מכרו יותר ממאה מיליון אלבומים, והשפעתם מהדהדת דרך להקות מובילות בכל דור: האורב, סווייד, רדיוהד, לאונג' טוב... בשיא ימי הפאנק והגראנג' לא היה מקובל לאהוב את ה'דינוזאור', אבל ג'וני רוטן מהסקס פיסטולז, שהצטלם עם טי-שירט עליו היה כתוב "אני שונא את פינק פלויד", הודה מאוחר יותר שהוא אוהד, ואף לקורט קוביין היה עותק של DSOTM בביתו. שלוש עשרה שנים לאחר Amused to Death, היינו מצפים שרוג'ר ווטרס יעשה אלבום פופ, אבל האלבום הכפול החדש שלו, Ca Ira, הוא אופרה על המהפכה הצרפתית. הבכורה של האופרה תהיה ב-17 בנובמבר ברומא. קצת לפני שעזבתי, הגיעה הודעה לפיה ווטרס רוצה לדבר בראיון רק על האופרה, ולא על פינק פלויד. זה כמו לראיין את ווינסטון צ'רצ'יל ולשאול אותו על התחביבים שלו, אמרתי, אבל המנהל שלו התעקש. למזלי, יש לי נשק סודי: לפני כמה שנים פגשתי מייג'ור אנגלי בדימוס, שלחם באנציו, המקום בו אביו של ווטרס הוכרז כ"נעדר, כנראה נהרג בקרב". האב הנעלם הוא קינתו של ווטרס: הוא מחייה אותו בכמה שירים תראופטיים, כגון ABITW (Leaving just a memory, a snapshot in the family album) ובשיר When The Tigers Broke Free.... אני מראה לווטרס מכתב מהמייג'ור הנוגע לקרב באנציו, ו-ווטרס מפשיר. ווטרס: תודה לך, זה מאוד מעניין, אני בהחלט איצור קשר עם האיש הזה [שקט ארוך]. המלחמה מרתקת אותי, ולא רק משום שאבי נהרג בה. לחימה ב[חפירות] היא החוויה הכי עוצמתית שקיימת, ובו בזמן היא גם תת-אנושית. ב-On the Run שמתי ציטוט המתייחס לאבי: Forward! He cried from the rear and the front rank died... מי רוצה להיות בשר לתותחים כאשר מנהיגי הצבא משחקים עם כלי המשחק שלהם ממרחק בטוח. מה שמוזר הוא... אבי, אריק ווטרס, היה בגדוד ה-8 של ה"רובאים המלכותיים". ב-Amused to Death, הכנסתי [הדים] של חיילים וותיקים אמיתיים: ביל האברד ואלף ריזל. ביקשתי מהאסיסטנט שלי לברר מה היתה דרגתם המדוייקת כי רציתי להקדיש את האלבום להם. האברד שרת באותו גדוד כמו אבי, [רק שהוא מת ב-1917?]. אני לא מאמין ברוחות, או בסימנים מהעולם הבא... אבל גם לא במקריות. HUMO : בהתחלה, הליברטיסט, רודה-ז'יל רצה למחזר כמה שירים של פינק פלויד. אני לא מבין איך הוא היה יכול להחניס את השירים האלו לאופרה על המהפכה הצרפתית. ווטרס: אני גם לא מבין. אם מתאמצים, אפשר לומר ש-On the run הוא המשפחה המלכותית שנמצאת במנוסה. Comfortably Numb הוא העם הצרפתי האדיש לפני המהפכה... אולי לזה הוא התכוון. אבל אני מיד עצרתי את זה, זה נראה לי מוגזם, ובאותו זמן יותר מדי קל. אבל בתור בדיחה פנימית, החבאתי קטע קטן מתוך Pros and Cons of Hitchhiking. לאלו מכם שרוצים לחפש את זה: ציד מוצלח! HUMO: אתה יכול להפוך את זה למשחק באתר האינטרנט שלך. למרות שקרוב לוודאי שמי שישחקו בו יהיו חנונים בעלי דמיון מפותח מדי – כמו אלו שטוענים ש- DSOTM מותאם ל"הקוסם מארץ עוץ".

 

[ציףציף1000]

חלק ב'

ווטרס: כן. זה פאקינג מגוכח. זה עובר אנשים שיש להם יותר מדי זמן חופשי. בכל סרט יש כמה סצינות להן ניתן להתאים את DSOTM, כפסקול. זה פשוט תקליט קוסמי, קולנועי. אני שולח גם תנחומים לאנשים שהצביעו לאחרונה על DSOTM בתור האלבום הכי טוב לעשות סקס לצליליו. לפחות זה צעד חיובי באבולוציה; בעבר האלבום היה תמיד זוכה בקטגוריה "התקליט הכי טוב לעשן ג'וינט לצליליו". תמיד עצבן אותי שהחשיבו אותנו ללהקה פסיכדלית: כאשר עשינו את המוסיקה הטובה ביותר שלנו, תמיד היינו פיכחים. HUMO : כשנוסעים ביורוסטאר ללונדון, רואים את תחנת הכוח בבאטרסי. אני תמיד חושב על העטיפה של Animals. האזנתי לפלויד באייפוד שלי כאשר תחנת הכוח הענקית הופיעה באופק, והאפקט הוא מדהים. ווטרס: האם ראית איך הצלם התמקד בתחנת הכוח בבאטרסי במהלך ההופעה שלנו ב-Live 8 (בקו ישר רק קילומטר מהייד פארק). HUMO: נהדר. ווטרס: אני גם עושה את זה – מקשר בין בניינים, נופים ומקומות למוסיקה שלי. במשך זמן מה השתעשעתי ברעיון לבצע את "החומה" בסוף האלף. כבר עשיתי את זה ב-1980 וב-1990, ונראה לי מתאים לעשות את זה כל עשר שנים. חשבתי לעשות את זה ב-Wall Street [היינו, רחוב החומה – הבורסה הניו יורקית נמצאת שם. – צ.] מה אתה אומר לע זה? מרכז העולם הפיננסי, נחתך לשניים על ידי חומה... ואז הייתי מוסיף לזה את השיר Money גם כן. אבל זה היה סיוט לוגיסטי, ולא היינו מצליחים לעמוד בלוח הזמנים. ומאז ה-11 בספטמבר 2001 אי אפשר בכלל לעשות דברים כאלו בניו יורק. חבל, משום שזה היה המקום המתאים והזמן המתאים.... HUMO : עם פינק פלויד, וגם באלבומי הסולו שלך, תמיד התעסקת באפקטים צליליים. האזנתי לכל האלבומים שלך באזניות, שם שומעים את הפרטים הקטנים האלו ביתר בהירות. ב-Ca Ira, ישנם גם כמה אפקטים כאלו. במיוחד הצליל של הגליוטינה נשמע מפחיד: בפעם הראשונה ששמעתי את זה, שערותיי סמרו. ווטרס: תודה על המחמאה, משום שזו לא היתה גליוטינה אמתית. מה שאתם שומעים זה עירוב של תריסר צלילים שונים: דלת שנטרקת, להב שמוצא מנדנו, סכין קצבים הנופלת על חתיכת עץ, וכד'... במצגת הגרפית של הצלילים, במחשב, רואים יפה כיצד כל הצלילים האלו מתחברים ביחד. עבור הדמו הקלטתי את הצליל של דלת ההזזה מזכוכית שישנה במשרד שלי; היה אפשר להשבע שזה גרזן-תליינים. צלילים אחרים, כגון אלו של הסוסים הדוהרים, אותם שומעים עוברים מהצד השמאלי לימני, פשוט לקחתי מספריית הצלילים. אולם עיבינו אותם עם ProTools. HUMO : האם יצאת פעם למחקר-צלילים? הסתובבת עם מיקרופון ביד ביער בלילה, וכדומה? ווטרס: עבור "החומה", הקלטתי את להבי ההליקופטר בעצמי. ועם הוגו זפירלי הקלטתי מכוניות וציוצי ציפורים. HUMO : ב"החומה" היתה מקהלת ילדים, וגם ב-Ca Ira יש כזו. זה מרשים עד כמה הילדים שרים בהתלהבות: "אני רוצה להיות מלך" – כולם דיקטטורים בפוטנציה. ווטרס: כן, אם אתה רוצה לראות עד כמה אנשים חושבים שהם יותר טובים מאחרים, פשוט תשים ילד בעמדת שלטון. HUMO : תמי תהיתי, האם הילדים שלך זכו להערות מהמורים שלהם על We Don’t need no education וכד'.. שני המשפטים ששומעים ב-ABITW ? ווטרס: הו כן, מאוד משעמם. ג'ק והארי [שני בניו – צ.] קיללו אותי הרבה פעמים [מגחך], למרות שרוב ההערות האלו היו עם כוונות טובות. בעשרים השנים האחרונות מאות בתי ספר בקשו ממני רשות להעלות הפקות של "החומה", ואני אף פעם לא מסר לבתי ספר. "החומה" קידמה דיונים לגבי חינוך ושיעורים והתנהגות[?] אני יותר גאה בזה מאשר בלהיטים שלי או באלבומי הזהב שלי. שני המשפטים האלו – we don’t need no education, we don’t need no thought control – קצת פגעו בסמכות ההורית שלי, אבל זה היה שווה את זה.

 

[ציףציף1000]

חלק ג'

HUMO : האם דנתם בסטליסט בזמן החזרות ל-live 8? לא ביצעתם אף אחד משירי הסולו שלך למרות שציפיתי שתדרוש את זה. ווטרס: אה, אבל במובן מסויים הם כולם שירי סולו שלי. אני כתבתי את Money ואת Comfortably Numb [כך במקור – צ.] ובארוע בסדר גודל כזה אתה חייב מוסרית לנגן את הלהיטים הגדולים שלך, כך שגם מי שהכי שונא את פינק פלויד לא ירגיש מרומה. רק עכשיו, ביקשו ממני תרומה גדולה לקרבנות ההוריקן קטרינה, בניו יור: אני יודע שהשיר Perfect Sense יהיה הכי מתאים מבחינת המילים והרגשות, אבל הרבה יותר אנשים מכירים את Money , ולכן... תראה, הדבר היפה בפינק פלויד היה שקודם קול קישרו אותנו עם המוסיקה, ורק אחר כך עם התפאורה והאפקטים המיוחדים, ורק אחרי זה הפנים שלנו. כולנו לא הערכנו מספיק את כוחו של המותג. אני לא רוצה שיזכירו אותנו בתור "הפירמה שבה מחזיקי המניות תובעים זה את זה כל הזמן". (ווטרס מרים ראשו בעצבנות. אל האולם מהמאה ה-18 בו אנו נמצאים, אדם נכנס הנושא דלי מים וכינור). ווטרס: זה כמו סצינה ממחזה של בקט... HUMO : במהלך קונצרט באנטוורפן, אתה ושלושת האחרים [בפינק פלויד – צ.] לקחתם הפסקה באמצע ההופעה, נשארתם על הבמה ושיחתם קלפים. היתה לכם כנראה תעוזה רבה. ווטרס: הו, לא חשבנו "בואו נראה אם נצליח לעבוד עליהם". זה היה תאטרון, חלק מביצוע השיר Dogs. תמיד הכנסתי אלמנטים תאטרליים להופעות שלנו, עוד מתחילת דרכנו. [בעצבנות:] כל התפאורות האלו וכל האלמנטים הויזואליים והאפקטים המיוחדים בפינק פלויד היו אני, ולא שלושת הבחורים האחרים. HUMO : ... וגם סטורם תורגרסון, המעצב שהיה אחראי – או שכך נראה – לחזיר המעופף, הפירמידות, המנסרה, המטוס המתרסק, עטיפות האלבומים.... ווטרס [בחוסר סבלנות]: כן, כן אבל תמיד רק בגלל שאני הנחיתי אותו, והוא נתן ביטוי לדמיון הפורה שלי. החזיר המעופף היה רעיון שלי בלבד. לאחרונה גילו סרט שמראה את פינק פלויד בהופעה בשנת 1968, ברויאל פסטיבל הול [בלונדון – צ.] רואים שם אותי בונה שולחן. ממש: בעוד האחרים מנגנים, אני מתחיל לעבוד עם פטיש ומשור. לאחר שסיימתי, פועל הבמה שלנו, אלן סטיילס, שם מגש עם תה על השולחן, באופן דרמטי. ואז האחרים מצטרפים ואנו שותים תה, ואני שם רדיו קטן לצד המיקרופון, דרכו אפשר לקלוט תחנות מכל העולם, כך שהקהל יכול לשמוע למה אנשים בברטיסלבה שומעים מאזינים באותו רגע. שכחתי לגמרי מההופעה הזו. HUMO : בכל הופעה בסיבוב האחרון שלהם, רדיוהד עשו נסיונות עם רדיו כזה... ווטרס [בגאוותנות]: אז מה. אנחנו עשינו את זה כבר ב-1968! ואפילו לפני זה אני זוכר, כשסיד בארט עוד היה אתנו, התנסיינו בסאונד קוודרופוני 'חי' ב"קווין אליזבת הול". היו לנו מכוניות צעצוע כאלו, שצריך למתוח את הקפיץ שלהם, אתה יודע, צריך היה להזיז אותן לאחרו כמה פעמים ואז דוחפים אותן קדימה והן נעות מכוח הקפיץ. רצתי אחריהן עם מיקרופון כדי להשיג צליל קוואדרופוני – בעודינו על הבמה! (צוחק) זה בוודאי נראה טפשי. אבל בכל מקרה אנחנו היינו הראשונים, ולפחות אנחנו תמחנו בביצוע נסיונות כאלו. וואלה, הצלחנו לעשות הרבה שטויות באותם ימים, ולהתחמק מעונש. HUMO : ב-live 8 אמרת בעת הפתיח ל-WYWH : "אנחנו מנגנים את השיר הבא לכל מי שאינם כאן ובמיוחד, כמובן, לסיד". הרבה נאמר והרבה השערות נעשו לגביו אבל האמת היא שמעולם לא הבנתי אם הוא סתם מתבודד אקסצנטרי או באמת מטופל פסיכיאטרי. ווטרס: סיד הוא כן סכיזופרני ועבר כמה התקפי דכאון. יש להתייחס אליו כמו אל לוח-חשמל שהועמס יתר על המידה. הוא מתבודד כיום. לא חסר לו כלום, כי הוא עדיין מקבל תמלוגים מהאלבומים הראשונים של הפלויד, אבל הוא חייב לחיות חיים שקטים, ללא מתח. כל פעם שמישהו מבטא את המילים "פינק פלויד" בנוכחותו הוא נהיה חסר מנוחה – עד היום. השתעשנו עם הרעיון להזמין אותו ל-live 8, אבל זה לא נראה מעשי. יש גם כל מיני מכשולים... המשפחה שלו חיפשה שעיר לעזאזל כדי להסביר מה קרה לו – וזה מובן – ובעיניהם אנחנו האשמים. שמעתי לאחרונה שסיד קורא לעצמו שוב בשמו האמיתי, רוג'ר. יש גם אוהדים עקשנים שמבקרים אותו, וזה לא משהו שעוזר לו.

 

[ציףציף1000]

חלק ד'

HUMO : אם הזכרת את 1968, יש לי שאלה. במשך עשרות שנים היתה שמועה באנטוורפן לפיה פינק פלויד הופיעו במועדון היפי אגדי... וכל ה"וותיקים" טענו שהם היו בהופעה הזו. האם זו אמת? ווטרס: אני לא זוכר את זה. אבל לאור זה שצרכנו חומרים מרחיבי-ראש ומצריי-ראש באותה תקופה, זה לא אומר שזה לא קרה [מחייך]. מה שאני זוכר מבלגיה באותם ימים היה הופעה שנתנו בלוובן, כמדומני באוניברסיטה. באותם ימים היו מהומות אתניות בבלגיה. באמצע ההופעה פתאום היה מטר של בקבוקי בירה, שעפו משמאל לימין, וההפך. כל האחרים חשבו שאני ביימתי את זה. (צוחק) HUMO : כיום פינק פלויד מסתובבים בעולם עם 16 מכולות ו-70 אנשי צוות. תן לנו דוגמא לאיך זה היה שונה בימים ההם. ווטרס: אני זוכר את סיבוב ההופעות הראשון שלנו בחו"ל: קומץ הופעות בפאבים ומועדוני נוער בהולנד, שאורגנו ע"י איש עסקים מפוקפק, אשר למיטב זכרוני נקרא סיריל ואן דן המל. יום אחד הוא שאל אותנו אם אנו רוצים להרוויח עוד כמה לירות בהופעה אחה"צ. הוא נתן לנו כתובת: נראה שזה היה בית ספר. הופענו באולם הספורט, בפני ילדים בגיל 8 עד 12, שסתמו את אוזניהם והתחילו לבכות. לאחר כמה דקות הגיע סיריל ל"במה", ולחש באוזניי: "השגתי ת'כסף, 'סתלקו עכשיו!" (צוחק). HUMO : בדרך לכאן האזנתי ל"ארבע דקות", שיר יפה ושקט. בחוץ, שמעתי סירנות מייללות ומכוניות צופרות, ונראה לרגע כאילו חיברת נוף-צלילים עבור העיר. אווירה היא הנקודה החזקה שלך כיוצר, ולכן מדהים אותי שלא הלחנת עוד פסי-קול. ווטרס: ללא ספק היתה לי אמביציה כזו. אבל אני עצלן... לא, זה לא נכון: אני עובד קשה, אבל אני גם רוצה לחיות. לדוג, לשחק גולף, לצוד. לא להזניח את המשפחה שלי – העבודה הזו כבר עלתה לי בזוגיות. ושנית: כבר היו לי הצעות מהוליבוד, אבל כל פעם זה היה ככה: "מר ווטרס, נשמח אם תכתוב פסקול לסרט X. אתה תקבל X דולרים, אבל אתה תצטרך לוותר על X אחוז מזכויות היוצרים, ולהעבירן לידינו". זה פשוט פאקינג גנגסטריזם! ואז ני מסרב להצעה, והם מחפים מישהו אחר, אוהב שדופקים אותו. לא מזמן צפיתי בסרט הספרדי הנהדר "רוח הכוורת" על עולם החלומות של ילדים ספרדים בזמן מלחמת האזרחים הספרדית. הייתי מתוסכל מזה שלא ביקשו ממני לכתוב את הפסקול. למרבית ההפתעה אני לא זוכר מי כתב את המוסיקה. בוודאי הדחקתי את המידע הזה.

 

[ציףציף1000]

חלק ה'

HUMO : כאשר דייויד גילמור, ניק מייסון וריק רייט המשיכו להופיע בלעדיך, כפינק פלויד, הם נאלצו לשלם לך תמלוגים. זאת אומרת שקיבלת תשלום ללא שהיית צריך לעבוד בכלל. ווטרס [בציניות]: אפשר גם לומר שהם הופיעו בעיקר עם השירים שלי. אם רינגו סטאר היה מופיע בתור הביטלס, ג'ון לנון היה מתנגד, הלא כן? HUMO : ... ואתה הג'ון לנון של פינק פלויד? ווטרס: ובכן, כן. להקות שמאבדות את המנהיג בעל החזון שלהן תמיד יורדות ברמתן. ראה גם מקרה קרוסבי, סטילס ונאש, בלי ניל יאנג, או ג'נסיס בלי פיטר גבריאל. אם דייב שר את Shine On You Crazy Diamond, זו גרסת כיסוי, משום שאני כתבתי ושרתי את הגרסה המקורית. [כך במקור – צ.]. בזמן הקלטת DSOTM, אפילו נתתי לניק קרדיטים עבור Speak to me למרות שלמעשה או לא תרם כלום לשיר הזה. אני מתחרט על הנדיבות הזו עתה, והוענשתי פעמיים על כך: לא רק שזה עלה לי בכסף, אבל עכשיו ניק גם טוען שהקרדיט באמת הגיע לו ו.... אבל מילא, אני לא רוצה לדון בכך יותר. ב-live 8 הרגשתי הרבה אהבה כלפי חברי הלהקה האחרים – כל עוד הם ניגנו. אני רוצה לשמור על ההרגשה הזו. HUMO : נראה לי שיש קווים מקבילים בינך לבין פול מקרטני דווקא. במשך 20 השנים האחרונות מאקה [כינוי חיבה למקרטני – צ.] מנסה לשכתב, בדרך מעודנת אך עקשנית, את ההיסטוריה של הביטלס, במיוחד את הסטראוטיפ לפיו לנון היה ה"גאון הנועז" בעוד מאקה היה רק "כותב בלדות סנטימנטלי". עם ההופעה שלך בברלין, וסיבובי ההופעות שלך בהם אתה מנגן לפחות 10 שירים של פינק פלויד, אתה ניסית ליידע את העולם שאתה – ורק אתה – הוא פינק פלויד. זה מדהים שאנשים שכבר הוכיחו כל כך הרבה, רוצים לומר את המילה האחרונה בכל זאת. ווטרס: האם אתה חייב להחריש כשאתה רואה איך אחרים מנסים לשכתב את ההיסטוריה? האם אתה חייב לשכב ולומר לאחרים: תבעטו בי שוב? ... אני לא אשכב. וויתרתי ב-live 8, אבל אני לא אוותר לנצח. גם התקשורת אשמה, משום שהיא מחפשת סיפור עסיסי. סיד היה סיפור עסיסי, ולכן ההשפעה שלו נראית יותר גדולה ממה שהיא היתה במציאות: הוא בקושי היה שנה בלהקה, ואנחנו עשינו את העבודה הכי טובה שלנו מאוחר יותר, בלעדיו. גם זה שרציתי לפרק את הלהקה זה סיפור עסיסי. אבל אני גם הייתי זה שמיד הסכים להופיע ב-live 8 – דייב בהתחלה סרב. אני מאוד מודע פוליטית. דייב תמיד התעצבן מזה שכתבתי טקסטים אינטליגנטיים, לוחמניים, בעניני מוסר, אתיקה ופוליטיקה.. הוא שנא את The Final Cut, משום ששמתי שם יותר מדי איזכורים למרגרט תאצ'ר. בכל מקרה, live8 הוא שוב ההוכחה שהמוסיקה שלנו עושה הרבה לאנשים. האם זה לא ריגש אותך? HUMO : היו לי דמעות בעיניים, ואני לא מתבייש להודות בכך. ווטרס: אז על מה אתה מתלונן? הרבה מבקרים קופצים עלי בגלל שהעזתי לכתוב אופרה, אבל אז מה? אני רוצה לעשות מוסיקה שתקרב אנשים זה לזה. HUMO : ב-DSOTM, הקלטת כל מיני אנשים. למשל, השורה המפורסמת “I don’t know; I was really drunk at the time", מקורה בהקלטות האלו. הקלטת גם את פול מקרטני. מדוע לא השתמשת בהקלטות שלו? זה היה נחמד אם הייתם שמים ביטל באלבום שלכם. ווטרס: חיפשנו ציטוטים רנדומליים מעוברים ושבים רנדומליים. שאלנו אותם שאלות כגון "האם אתה חושב לעיתים קרובות על המוות?" או "מתי היתה הפעם האחרונה שהשתמשת באלימות?". הנרי מק'קלוך – שהיה הגיטריסט ב"ווינגז" [להקתו של פול מקרטני באותם ימים – צ.] אשר הקליטו באולפן הסמוך – ענה בנוגע לשאלה האחרונה: "אתמול". שאלתי אותו, "תהיה כנה, האם צדקת?" והוא אמר: "אני לא יודע. הייתי ממש שתוי אז." (צוחק). ככה זה התרחש. פול ואשתו לינדה היו יותר מדי מחושבים. הם לא היו ספונטנים. לכן לא השתמשתי בדברים שאמרו. HUMO : הופעת בסיבוב הופעות עם אריק קלפטון, ובאלבומי ההופעות שלך, ג'ף בק ואנדי פיירוות'ר-לו מבצעים סולואי גיטרות אותם ניתן להגדיר רק כ"גילמוריים". האם זו דרכך להבהיר לגילמור שהוא לא היה חיוני? ווטרס: ברור שהוא לא היה חיוני. (מחייך). אבל לא, הצליל הזה של הגיטרה פשוט מתאים למוסיקה. אריק הוא חבר. הקלטנו ביחד גירסה אקוסטית מאוד יפה ל-WYWH שהייתי רוצה להוציא לאור, יום אחד.

 

[ציףציף1000]

חלק ו'

ווטרס: אתה יודע, זה לא רק שהיו לנו הרבה מחלוקות מוסיקליות בתוך הפלויד; גם פשוט התרחקנו אחד מהשני. היינו חלוקים בענייני פוליטיקה, פילוסופיה... (נאנח)... לגבי כל דבר אני חושב באופן שונה דרסטית מהבחורים האלו. קיבלנו עכשיו הצעה לסיבוב עולמי: מאה חמישים מיליון דולר – רווח נקי, כמובן.... אבל לא בא לי. HUMO : זה בוודאי נחמד שיש לך כל כך הרבה כסף, בכדי שתוכל לדחות הצעה כזו. אני מוכן להצטרף במקומך.... ווטרס (צוחק): שלח לי גלויה. זה לא קשור לכסף. מה שחשוב זה: האם יש לנו עדיין משהו לומר או לא. אני לא נוסטלגי. אני לא אוסף כלום. אני חושב שבבית יש לי רק איור אחד מ"החומה" שנשאר בידי, ציור מהחדר עם החומה חצי-בנויה. וזה הכל. אבל כבר מזמן זנחנו את השיחה על Ca Ira.... HUMO : ב-Meddle היה שיר בשם Echoes, וההדים מפינק פלויד נשמעים בכל מקום כיום. האם לא הרגשת מעולם רצון לברוח מהלהקה? משום שבכל הכנות, כמו שהעולם אינו מחכה לעוד אלבום סולו ממיק ג'אגר, כך גם הפינק פלויד תמיד תטיל צל על כל פרוייקט סולו של מי מהחברים.... ווטרס [מרוגז]: אני לגמרי לא צריך לברוח מגוף היצירה שלי עצמי! לא הייתי מצליח, ממילא. חבר שלי נסע לטיול בהרי האנדים. הוא רצה לברוח מהעולם ה"מתורבת". הוא פילס דרכו דרך הג'ונגל בחיפוש אחר המקום הכי נידח. בסופו של המסע הוא הגיע לכפר הררי מרוחק. הוא הניח שהמקומיים מעולם לא ראו אדם אנגלי, אבל כאשר הוא ישב אתם לשתות כוס מהמשקה המקומי, הוא שמע מתוך אחת הבקתות את We don’t need no education.... (צוחק). ופאט לאונרד (שהפיק אמנים רבים, כולל מדונה) כתב לי פעם מכתב מיישוב נידח במזרח הרחוק: "נפלא כאן. אין תחבורה, אין תקשורת, אין זיהום אוויר, אין פשע, אין וונדליזם. טוב, כמעט שום וונדליזם – 'סתכל על התמונה הזו..." ולמכתב היתה מצורפת תמונה של סלע, שעליו מישהו כתב Radio KAOS" [שם אלבום הסולו השני של ווטרס – צ.] מסקנה: לא משנה כמה רחוק תלך, אי אפשר להתחמק מפינק פלויד.

 

[Adidason326655]

ווטרס מקלקל לי את כל הכיף...

 

[ציףציף1000]

מצד שלישי, יש כאן גם חדשות טובות...

אם שמתם לב, ווטרס מספר שהתגלו פילמים של The Man and The Journey. הוא טועה כנראה בתאריך, כי ההופעות של TMATJ התחילו ב-1969, אבל מה זה משנה: זה אחד מהדברים הכי מרתקים שיכולים למצוא על הפלויד. אני מקווה שיוציאו את זה בצורה מסודרת ובאיכות טובה.

 

[Shakty]

דיברתי עם כמה "מקורבים" שטוענים

שהפילמים האלו עוד לא בסירקולציה של ה TRADERS - אני מניח שהם בידים פרטיות של מישהו שלא מחוג האנשים שמחליפים באדיקות חומרים של הפליוד - דבר שמקטין את הסיכוי להוצאה מסודרת שלהם.

 

[ציףציף1000]

תודה על הבירורים ../images/Emo140.gif

אבל אולי דווקא ההפך... אם זה בידיים של מישהו פרטי - והפלויד יודעים מזה - הם יירצו לקנות את זה ולהפיץ את זה רשמית? אולי אפילו כבונוס באיזו אנתולוגיית DVD? ואולי זה לא בידיים פרטיות אלא בידי EMI?

 

[Shakty]

עוד לא ראיתי אף אחד רץ ומוציא

אנתולוגיה של הפליוד - אפילו לא בדיבורים - תראי כמה זמן לוקח להם להוציא את PULSE שהיה רשמי לחלוטין...

 

[ציףציף1000]

עוד פרטים

השמועות אומרות שמדובר בכ-20 דקות שצולמו ע"י אנתוני סטרן בשחור/לבן. יתכן שמדובר בצילומי חזרות. הכוונה של סטרן היתה, אולי, לצלם את המופע כולו, ולא ברור אם יש או אין צילומים מלאים כאלו. הצילומים הנוכחיים מצויים בכספות של אנשים מסויימים (פרטיים, כנראה), שזהותם נשמרת בסוד. נשמע מאוד חשאי, הסיפור הזה

 

[Shakty]

כמו שתיארתי לעצמי - DARN DARN

פעם ראשונה שאני מקווה שהם אנשים תאווי בצע או שצריכים כסף ומהר.

 

[ציףציף1000]

אומרים שהונו של ווטרס נאמד

בכ-78 מיליון פאונד - אחרי תשלום המזונות לגרושות, אני מניחה - וזה של גילמור בכ-80 מיליון פאונד, אם אני זוכרת נכון. הם יכולים להרשות לעצמם לרכוש את הפילמים....

 

[NIR Y]

וותיקים ?

לא הבנתי מי הם ?

 

[NIR Y]

בבקשה

 

[ציףציף1000]

התרגום הצולע שלי...

הכוונה היתה להיפים זקנים, שטוענים שהיו נוכחים בהופעה (כשהיו צעירים, כמובן). כשכתבתי "וותיקים" חשבתי על "וותיקי הסצינה". טוב, זה היה ב-3 בבוקר...

 

[NIR Y]

אני סולח ../images/Emo13.gif

תודה

 

[ציףציף1000]

יו, כמה שגיאות כתיב

מילא, נתקן מחר.

 

[ציףציף1000]

לשם ההבהרה

שגיאות הכתיב הן שלי בלבד. הראיון נערך באנגלית, תורגם לפלמית - השפה בה הוא פורסם. אח"כ הוא תורגם ע"י מאן דהוא לאנגלית, ותרגום זה הגיע לידי - ואני תרגמתי אותו לעברית.