היהדות היא דת של מעשים
המצוות הן מצוות מעשיות, ובמעשיו האדם נמדד, והם גם משליכים על ליבו. רק נדמה לנו שהלב שלנו הוא המחליט על מעשינו. למעשה, מעשינו משפיעים על הלב, ותפקידו של היהודי הוא להמליך ולהשליט את השכל על הלב. בשורה התחתונה היהודי נמדד במה שנמצא בעומק ליבו. ותפקידו המעשי - להשליט את שכלו באופן שיעצב את עומק ליבו נכונה. הדרך לכך היא בין השאר המעשים והמצוות החיצוניות. דבר נוסף שיש ביהדות, שמייחד אותה מכל העמים, ובפרט מתרבות יוון שסגדה לשכל האדם ולטבע - הציות לקב"ה. היהודי הוא עבד ה' ומקיים את מצוותיו של הקב"ה גם כאשר אינו מבין את תכליתן העמוקה. יהודי לא יכול לקיים את המצוות שנראות לו מספיקות. הוא צריך לציית לכל תרי"ג שבתורה. אחד העניינים בתורה הוא לציית לגדולי הדור בכל אשר יורו, והסבירה התורה שהציות מגיע עד כדי כך שכאשר הם אומרים שימין הוא שמאל - מרגע זה ימין נחשב עבורך כשמאל. עיקרון עמוק בתורה מבהיר, שהתורה אינה בשמיים, אלא ניתנה לעם ישראל על מנת ללמוד אותה ולקבוע את כלליה מתוך הלימוד. לפיכך גדולי התורה יכולים לגזור גזירות בהתאם למה שנכון לעם ישראל, בהתאם לרוח שקובעת התורה. גזירות חז"ל וגדולי הדורות, וכן מנהגי ישראל המתקבלים לאורך הדורות - הם חוקים מחייבים לא פחות ממצוות התורה והתורה שבע"פ. הכיפה ככיסוי ראש לגבר התקבלה כמנהג ישראל מקדמת דנא, ומרגע זה והלאה היא מחייבת כל יהודי שומר מצוות. ____ סיפור יפה בנושא, הובא בספר "השרף מבריסק" על הגאון רבי שמואל סלנט, רבה של ירושלים: יהודי עלה מגרמניה לירושלים, וישב בחנותו שברחוב היהודים בגילוי ראש, ללא כיפה. שלח רבי שמואל מסלנט את שמש ביה"ד להורות ליהודי לכסות את ראשו. התקומם היהודי וטען: כיסוי הראש תלוי במנהג, ובקהילתי נהגו לכסות את הראש רק בשעת האכילה והתפילה! ענה לו רבי שמואל מסלנט: אמת דבריך, והצדק איתך. יש קהילות שמכסות את הראש רק בשעת התפילה והאכילה. המעשה שלך אינו אסור. אלא יש כאן פירצה (כיוון שזה לא המנהג המקובל בקהילה היהודית בירושלים), ופירצה עלולה להתרחב, ומשתתרחב - אין אדם יודע עד היכן... ולא כדאי שהקולר יהיה תלוי בצווארך...
