הבעיה היא באחריות ובגבולות
קודם כל - בעצם הגדרת מגבלות כל כך מדויקות לגבי את מי אפשר ליילד בבית ואת מי לא. האם הם לא סומכים על שיקול דעתה של המיילדת/רופא, למיין את היולדות? (יותר קל לי ברמה העקרונית עם מגבלות הכשרה של המיילדת, אם כי חשובות גם הדרישות הספציפיות, ועד כמה הן ריאליות והגיוניות). על שיקול דעתה של היולדת, נניח שלא סומכים, כי לא יודעים מי היא. אבל מיילדת/רופא שהוסמכו לילד הם בעלי שיקול דעת מקצועי - ומצד שני, הם אנשים, שיכולים להסתכל על תמונת המצב המלאה - מה שנהלים לא יכולים לעשות. יש גם מקום לגישות שונות. למשל: הבכור שלי נולד במשקל נמוך. על פי הנהלים - אסור למיילדות ליילד אותי בבית. אבל מה - הבכור הזה הוא תאום, וההסבר ההגיוני ביותר למשקלו הנמוך, הוא התאומות. הסבירות שזה יחזור על עצמו ביחידאי, היא קטנה - כמו הסבירות ב"אוכלוסיה הכללית". הבעיה השניה, היא בעצם המגבלות שהוגדרו, שהן מחמירות מאד מאד, מעבר לכל הגיון. כמו שאמרה נירית שפירא (לא ציטוט מדויק): אסור ליילד בבית אשה עם רחם. זה אומר, שכמעט כל אשה, נפסלת בגלל סיבה זו או אחרת (כולל כאלו שכבר ילדו בבית בעבר, ללא בעיות). אז זה לא חוכמה להגיד - אנחנו מאפשרים לידות בית ממוסדות, אבל בפועל, לא לאפשר כמעט לאף אחת.