ראש השנה

[Bad life1]

ראש השנה

ביום ראשון חגגנו את ראש השנה פעם ראשונה בלעדייך... זה עדיין לא נקלט שאתה כבר לא פה אי אפשר להסביר מה עובר עליי מאז שנפרדנו ממך... אני עדיין רואה אותך שומעת אותל מםשת אותך אני רואה את סבתא יושבת לבד ומחכה שתבוא לשבת לידה אבל אתה לא בא...כל יום אנחנו בוכים כל יום אנחנו מתגעגעים למרות שלא רואים את זה עלינו אבל זה מה שקורה... ביום ראשון היינו כולנו בבית שלך כולם ביחד רק אתה הייתה חסר... איך אפשר להמשיך הלאה בלעדייך?
קשה לי ואף אחד לא רואה את זה אני לבד בלי חברים אני ילדה בלי חיים כל היום בבית בזמן שכל הילדים בגילי יוצאים ומבלים אני יושבת ובוכה אני רואה תמונות של ילדים בגילי ילדים שאני מכירה שלהם יש חברים והם כן יוצאים וכן נהנים ואני נקרעת מבפנים אני רוצה גם אבל אני לא יכולה כי אני לא בן אדם שמתחבר אני בן אדם שקט ביישן ומטומטם כל החיים שלי הייתי לבד... אני רואה ילדים שפעם היו כמוני ועכשיו הם השתנו וגם אני רוצה להשתנות אבל אני לא מצליחה... מי שרואה אותי מהצד חושב שהחיים שלי יפים שיש לי מלא חברים שכל יום אני יוצאת ומבלה אבל זה לא ככה אני בודדה... קשה לחיות ככה קשה לי אין עם מי לדבר אין לי אף אחד

 

[Yelem תמיכה לנוער]

חגים

היי יקרה,
תקופת החגים יכולה להיות תקופה לא פשוטה בצל אובדן וגעגוע. החגים מזכירים לנו את מי שהיו ואינם, במיוחד בהתחלה כשהכל עדיין טרי כל כך, אבל לפעמים גם בהמשך.
את כותבת לסבא, אבל דרך הכתיבה את מספרת גם לנו על התקופה הקשה שאת עוברת. את מספרת שמי שרואה אותך במחוץ יכול להתבלבל ולחשוב שהחיים יפים, אבל את, מבפנים, מרגישה בודדה וכאובה.
כבר יותר מידי זמן את במצב הזה, בואי ננסה לחשוב על דרך לצאת ממנו? כי אני שומעת שאת רוצה...
איתך,
רותם

 

[Bad life1]

היי רותם

כן אני רוצה לחשוב על דרך לצאת מהמעגל הזה... אני צרגישה שהדיכאון חוזר... שוב אותן תחושות של חולשה ועייפות וחוסר רצון לקום מהמיטה כי אין בשביל מה לקום שוב הבכי הלא מוסבר הזה שוב רצון לחתוך ולא בא לי ליפול לשם

 

[Yelem תמיכה לנוער]

טיפול בדיכאון

הי יקירה,
בדיכאון ניתן לטפל. האם את נמצאת בטיפול כלשהו? פסיכולוגי? פסיכיאטרי?
האם את מקבלת טיפול תרופתי? האם קיבלת בעבר?
אשמח לדעת כדי לחשוב על פתרונות אפשריים.
איתך,
רותם

 

[Bad life1]

אני כרגע לא נמצאת בשום טיפול לא פסיכיאטרי לא פסיכולוגי ולא כדורים... הייתי לוקחת כדורים עד לפני חמישה חודשים והייתי אצל הפסיכיאטרית לפני חודש וזאת הייתה הפגישה האחרונה לא קבענו עוד פגישה כי אין טעם בגלל שאני לא לוקחת את הכדורים... טיפול פסיכולוגי אני רוצה להתחיל אבל ההורים שלי לא כלכך בעד המטפלת כי הייתי אצלה והפסקנו ועכשיו אפשר לחזור אבל זה בעייתי אם ההורים שלי לא יאפשרו את זה...

 

[Yelem תמיכה לנוער]

המשך

היי יקירה,
מדוע לא לקחת את הכדורים שנתנו לך? טיפול תרופתי מתאים יכול לעשות פלאים ולתת לך את הכוחות להתחיל להתמודד עם הבלאגן שנוצר בחייך.
אני מבינה שההורים לא מתלהבים מהמטפלת, אבל אם אני זוכרת נכון את כבר לא בגיל שחייבת לרצות כל הזמן את ההורים... אפשר לחפש טיפול במקומות ללא תשלום, או לבקש מההורים להחליף מטפלת. חשוב שתהיי בטיפול, בעיקר אם את רוצה לעזור לעצמך לצאת מהמצב הזה.
רותם

 

[Bad life1]

מטפלת

אני לקחתי את הכדורים עד שסבא שלי נפטר... אחרי שהוא נפטא כבר אין לי טעם והראש לא במקום אז שכחתי כמה פעמים ומכמה פעמים זה הפך לקבוע... הייתי בטיפול במרכז לשלום המשפחה בתשלום מאוד סימלי אבל לא הסתדרתי עם המטפלוץ במקום... אני מאור רוצה לחזור למטפלת שלי ולא רוצה להחליף אותה אבל כמו שזנ נראה עכשיו אין סיכוי בכלל ההורים... נכון שאני כבר לא בגיל שההורים מחייבים אותי אבל עדיין הם יממנו את זה ובלי אישור שלהם אני לא ילך... המצב נהיה רע מאוד והבכי הפך ליומיומי וקשה לתפקד ככה

 

[Yelem תמיכה לנוער]

להסכים לעזור לעצמך

היי יקירה,
אם אין לך התנגדות עקרונית לטיפול התרופתי אני מציעה קודם כל לקבוע תור לפסיכיאטרית ולחזור לקחת אותם. "שכחתי" זה לא סיבה להפסיק לקחת כדורים. אפשר להצמיד את לקיחת הכדור לארוחת הבוקר, או לשים תזכורת בטלפון או לבקש שההורים יזכירו לך. אם את רוצה לעזור לעצמך את צריכה לחזור לקחת אחריות על חייך, ונשמע שטיפול תרופתי יכול לעזור.
לגבי המטפלת - האם ניסית לדבר על כך עם הורייך? האם הם יודעים כמה מצבך קשה כעת? כמה את זקוקה לעזרה? דיברת איתם? אם קשה לךדבר אולי אפשר לכתוב מכתב ולהסביר?
אני מרגישה שצריך לעזור לך לעשות סדר בבלאגן. ואת יודעת? יש לי הרגשה שזה ממש אפשרי.
רותם

 

[Bad life1]

היי רותם

יש לי איזושהי התנגדות לתרופות כי זה מרגיש לי לא נכון לקחת אותם....
ניסיתי לדבר איתם הם ממש לא מתלהבים מהרעיון הם לא יודעים מה המצב שלי כי אני לא מערבת אותם בזה ובבית הכל נראה מושלם כי אני לא מראה שמשהו לא בסדר...אני מפחדת להגיד להם כי הם לוקחים את זה מאוד קשה וכל פעם זה אותה תגובה מה קרה עוד הפעם? אבל הכל היה בסדר תאמיני לי את לא צריכה טיפול או שהם מאוד אוהבים את המשפט אם תספרי לנו אנחנו נוכל לעזור לך יותר מכל אחד וזה ממש מעצבן כי בדיוק בגלל התגובות האלה אני לא מספרת להם כלום והם לא מבינים את זה...
כל יום משהו במצב משתנה ואני קצת חוזרת להיות מי שהייתי לפני שש שבע שנים בלי רגש קשוחה עצבנית אדישה כלום לא מזיז לי אבל כל דבר קטן מעצבן אותי ואני נטרפת ויש את הרצון הזה לריב עם מישהו להרביץ להוציא עצבים וממש לא בא לי להיכנס לזה שוב כי זה עשה לי רק צרות אבל זה מה שקורה ואני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר שזה המצב שלי...