הממ.. ארגון זוכרות לא מסתפק בשימור ההסטוריה
אלא מקדם את רעיון זכות השיבה של פלשתינאים לערים שנכבשו מהם ב 1948.
ציטוט:
עמותת זוכרות תומכת בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים לארצם ומאמינה ששיבתם הינה מרכיב הכרחי לפתרון הסכסוך ולחיים משותפים בארץ. זוכרות מאמינה ששיבת הפליטים הפלסטינים יכולה להתקיים ללא גרימת עוול ליהודים הגרים בארץ. שיבה, אין משמעותה גירוש היהודים מבתיהם.
עד היום, רוב הדיונים סביב סוגיית השיבה של הפליטים הפלסטינים התמקדו בקריאה להכיר בזכות של הפליטים לשוב. זוכרות מבקשת לקדם לא רק את הדיון על זכות השיבה, אלא על שיבה באופן מעשי. גם אחרי ההכרה בזכות השיבה, עדיין יעמוד בפנינו אתגר גדול: מימוש של שיבה מעשית אל מול המציאות הקיימת בארץ היום. תכנון מעשי של שיבה יעלה שאלות קונקרטיות על אופני השיבה האפשריים, על יחסי היהודים והפלסטינים בעתיד ועל אופיין של המדינה ושל החברה שתווצרנה בעקבות שיבת הפליטים.
ועוד ציטוט:
אתר Yaffa48
הקדמה
במאי 1948 נכבשה העיר יאפא ע"י כוחות האצ"ל וההגנה. 98% מתושביה גורשו והוברחו, מרביתם דרך הים לכיוון עזה, מצרים ובירות,וחלקם דרך היבשה, לכיוון לוד, רמלה, ירושלים ועמאן. בעיר נותרו פחות מ- 3650 תושבים פלסטינים והם הוגבלו למגורים בשכונת עג'מי תחת משטר צבאי בשנה הראשונה, ותחת הגבלים קשים אחרים עד 1966. עד 1948 מנתה העיר יפו כ- 70,000 תושבים, ונפת יאפא כולה כ- 120,000. ב-1948 עם כיבושה, נהרסה יאפא לא רק כעיר מגורים, אלא גם כמרכז תרבותי, כלכלי, פוליטי וקהילתי מפותח, שוקק ומרכזי לפלסטין ולעולם הערבי כולו.
באוקטובר 2011 התכנסנו קבוצה של פלסטיניות ויהודיות אזרחיות ישראל, על מנת לתכנן שיבה של פליטים פלסטינים למרחב תל אביב-יאפא. אנחנו מכירות בעוול שנגרם לפלסטינים תושבי הארץ באירועי הנכבה סביב 1948. אנחנו מכירות בעוול המתמשך שנגרם עד היום על-ידי ההשתקה הישראלית ארוכת השנים– הממסדית והציבורית – סביב הנכבה. אנחנו מכירות באירועי הנכבה כטראומה קולקטיבית פלסטינית, וכמו כן כטראומה אישית לתושבי הארץ שחוו אותם ולמשפחותיהם. אנחנו מאמינות שבמקביל להכרה, יש לחפש דרכים לתיקון העוול ולריפוי הטראומה. אנו מאמינות שהדרך לתיקון ולריפוי תוביל גם לפיוס ולאפשרות לחיים משותפים בריאים, שוויוניים ושוחרי שלום לפלסטינים וליהודים בארץ הזאת. אנו מאמינות שחלק מהותי בתיקון העוול וריפוי הטראומה הוא מימוש זכות השיבה. התיישבנו לתהליך ארוך ומעמיק בן יותר משנה של תכנון שיבת פליטים לתל-אביב- יאפא מתוך רצון לקדם את שיח השיבה ולעבור מהדיון התיאורטי על הזכות לתכנון בפועל. תהליך תכנון השיבה המשותף ליהודים ולפלסטינים משקף את הקהילה העתידית המשותפת שאנו רואות פה. בחרנו להתמקד במרחב יאפא ותל-אביב בגלל המרכזיות של האזור בעבר ובהווה, בתקווה שישמש מודל ויתרחב לארץ כולה.
המסמך מורכב משני חלקים: הראשון מדבר על הקהילה במרחב העירוני החדש שיווצר לאחר השיבה, וההכלה של תהליכי הריפוי והפיוס בתוכה. השני מדבר על מנגנוני שיבה בפועל, והוא כולל עקרונות יסוד לשיבה, עקרונות תכנוניים, ושאלות לגבי קניין וחלוקה מחדש. אנו רואות במסמך כטקסט חלוצי, שאינו מתיימר לתת מענה מוחלט ואחד על כל המורכבויות שעולות מהתמודדות עם חשיבה על שיבה בפועל. שאלות רבות נותרו פתוחות, סעיפים רבים דורשים העמקה נוספת ויש אזורים שאליהם כלל לא הגענו. אנו רואות במסמך ככלי ראשוני לפתוח שיח על שיבה בפועל ולעורר באמצעותו דיון ציבורי רב תחומי בנושא השיבה, כזה שיאפשר עיצוב פוליטי תרבותי משותף של החיים העתידיים, הכוללים את כל תושבי הארץ שחיים פה כיום, ושגורשו מפה בעבר.
קבוצה א: התמודדות, זיכרון וקהילה במרחב העירוני שלאחר השיבה
א. עקרונות יסוד
-יאפא היא מיקרוקוסמוס של טרגדיה שהתרחשה ועודנה מתרחשת גם במקומות אחרים בפלסטין.
-שיבה בפועל של פליטים ראוי שתיצור מרחבים אורבניים הטרוגניים מבחינה תרבותית ואתנית.
-תהליכי הריפוי יתרחשו בהקשר פוליטי של עשיית צדק היסטורי ויישומו בשטח.בעוד שבעבור הפלסטינים משמעות הריפוי היא השתחררות מעמדת הקרבן, הרי שעבור היהודים משמעותו השתחררות מעמדת המקרבן או המעוול.
-בצד הפלסטיני, יש צורך בהתמודדות עם טראומת העקירה, הגירוש והפליטות הממושכת ועם חיים ללא זכויות פוליטיות. יש גם צורך להתאבל על עולם שחרב – בעבור הפליטים מדובר בעולם לפני 1948, אך גם בעולם מחנות הפליטים והגולה בכלל –הבית היחיד שהכירו. תהליך ההתאבלות יאפשר להשתחרר מעמדת חוסר האונים המזוהה עם הקרבנוּת ויציאה לדרך חדשה שאיננה מבוססת טראומה. תהליכים אלה יתייחסו באופן ישיר לתחושות הזעם של הפליטים, שכן בלי התמודדות עמן לא ייתכן פיוס.
-בצד היהודי, הריפוי יכלול התמודדות עם תחושת הרדיפה, תהליך של סליחה-עצמית על העוולות שנעשו על ידי היהודים והכרה בסבל שנגרם לכל הצדדים (בעוצמות שונות) כתוצאה מהפרויקט הקולוניאלי הציוני. גם בצד היהודי יידרש תהליך אבל – על הסדר החברתי הישראלי שאבד – אותו יש לאפשר על מנת שבסופו של התהליך תוכל להיווצר חברה משותפת ובריאה.
-לצד תהליכי התמודדות נפרדים שיתחשבו בהבדלים בין הקהילות, יתקיימו תהליכים משותפים. יהודים ופלסטינים יעברו תהליך רגשי משותף שיביא להכרה בטראומה ובפצע של הצד האחר, אבל מרפא, והכרה באנושיות המעוולים.
ב. מאפיינים כלליים של תהליך ההתמודדות והריפוי
תהליך ריפוי במסגרת סדנאית במשך כמה חודשים – מפגש שבו האישי מתלכד עם הקולקטיבי והסיפורים האישיים מייצגים חוויה קולקטיבית ולכן נודעת להם משמעות חברתית.
חלוציות רגשית – קבוצות של אנשים שיהיו הראשונות לעבור תהליך כזה משום שרוב החברה עדיין לא תהיה במקום רגשי שיאפשר זאת על בסיס רחב יותר. חברי קבוצות אלו יהוו מופת לבאים אחריהם.
חשיבות לריטואלים או טקסים שיקנו הכרה ציבורית להיסטוריה הקולקטיבית של הפצעים ושל מורכבות הסיפור האישי והקולקטיבי.
עבודה מבוססת מקום – התהליך מתרחש בהקשר קהילתי מקומי, מתוך הבנה שהטמעת תהליכי הריפוי בחיי היומיום חשובה על מנת שיקרו בצורה עמוקה ונכונה. הקהילה מהווה מעגל חברתי דינמי של אנשים, והיא עומדת בניגוד להיררכיה הא-סימטרית המוכרת בצורת ה"שלטון" או ה"רשויות" מחד גיסא, ולפיצול האינדיבידואליסטי בחיים הפוסטמודרניים מאידך גיסא.
הקמת מרכזי ריפוי וזיכרון שאינם רק "מוזיאונים" של סבל, ושהמבקרים בהם אינם צופים פסיביים שאמורים לספוג מסרים דידקטיים, אלא אתרים המכילים שכבות רבות ומורכבות של זיכרון, כולל זיכרון אמביוולנטי של סבל, התנגדות, שיתוף פעולה ופחדנות. אתרים כאלה יציבו דילמות אתיות רלוונטיות למבקרים מכל רחבי העולם ויאפשרו תגובות וחשיבה עצמאית, כמו גם יצירת סובייקט אקטיביסט שישוב למקום מושבו ויפעל שם.[1]
ג. על יסוד עקרונות ומאפיינים אלה, אנחנו מבקשים להציג מרכז קהילתי אבטיפוסישניתן יהיה לשעתקו במקומות אחרים הן ברחבי העיר והן ברחבי פלסטין על פי הדינמיקה המקומית וצרכי הקהילה. מרכז כזה ישקף את חשיבות הממד הקהילתי בתהליך השיבה ובתהליכי ההתמודדות, הזיכרון והריפוי. אין מדובר ב"מרכז קליטה" במתכונתו הציונית הנושאת קונוטציה של "חינוך מחדש", אלא כמשאב מסייע בתהליך ההסתגלות למקום ישן-חדש הארוג במרקם הקהילתי.
המרכז הקהילתי המוצע יוכל למלא לפחות כמה מהפונקציות הבאות:
סדנאות ריפוי פצעי הזיכרון
מוזיאון אינטראקטיבי
מרחב לפעילות תרבותית, חוגים ושיעורי שפות
תשתית פסיכו-סוציאלית וקליניקה משפטית
אספות קהילה, עדויות ושימועים ציבוריים, וכן מופעים שיאפשרו לקורבנות ומעוולים להמחיז את סיפורם
מעון יום
ארכיון ומסד נתונים על הערים וקהילותיהן, כולל מדור חיפוש קרובים
סיורים במרחב יאפא-תל אביב ומרכז מידע לתיירים
העצמה קהילתית דרך קורסים מקצועיים, סדנאות ידע קהילתי, ושיתוף התושבים בתכנונו מחדש של מרחב חייהם
ד. אתר המרכז
הקומפלקס המוצע ישתרע על פני בית האצ"ל (לשעבר) וסביבתו בשטח גן צ'רלס קלור של ימינו, על אדמת אלמנשיה. הוא יכלול מבנה מרכזי ומסביבו מבנים נוספים לתכליות שונות, כולל בין היתר אמפיתיאטרון. הקומפלקס יחובר אדריכלית הן למסגד חסן בק והן לים, לפחות בצורת אנדרטה שתספר את סיפור הגירוש ההמוני בדרך הים. כמו כן אנו מציעים שתיבנה קומה נוספת מעל בית האצ"ל הקיים ושהריסות הבתים יובלטו ויקושרו לעברה הפלסטיני של יפו, ולעתידה.
קבוצה ב:מנגנוני שיבה
א. עקרונות יסוד
זכות שיבה של כל פליט למולדתו.
זכות שיבה של כל פליט ועקור לעירו או כפרו.
זכות השיבה לאדמה פרטית אין פירושה בהכרח שיבה אליה בפועל.
דיירים קיימים לא יפונו בכוח.
בפועל תמומש זכות השיבה בצורת שיבות שונות בהתאם לשימוש הנוכחי.
זכות קניין: חזרה לקניין ככוח משפטי או הכרה בשווי הנכס. אילו בעיות ייווצרו? איך ניתן יהיה להתמודד עם הבעיה של בעלי אדמות עשירים לפני או אחרי הנכבה , או אלה שנשארו?איך ניתן יהיה להבטיח צדק כלכלי בין מי שחוזר ומי ש"נשאר"?
הכרה בבעלות הפליטים על רכושם.[2]
תהא אבחנה בין אזורים עירוניים שבה
