זה לא הבעיה שלא ידעו
הבעיה שלא רצו. גם כאשר האח הבכור עושה בר-מצווה כהלכה עם דרישות מינימליות, כמו שמתאים לחילוני - זה לא מפריע לחברים שלו או לאחים הקטנים לרצות טיול לחו"ל והתנערות מהמסורת. ילדים רואים מה הולך בסביבה, רואים מה הזיקה של ההורים שלהם לדת, ומחליטים בהתאם. לפעמים לילד יש זיקה מתוך עצמו, והוא מעדיף דווקא בר-מצווה מסורתית. ממקור ראשון אעיד, שכשהבן שלי נהיה בר-מצווה, אמנם הייתי חרדית וחייתי בקהילה החרדית כבר כמה שנים, אבל כמו לכל חילוני, לא היה לי שמץ של מושג מה עושים בבר-מצווה. הילד עצמו וכל המשפחה המורחבת מלבדי, היו חילוניים. שאלנו את הרב של המדרשה, והוא הורה שכדאי לוותר על העלייה לתורה בשבת, ולעלות דווקא ביום חמישי (כדי שכל המשפחות יוכלו להגיע), הילד למד בדיוק 5 פסוקים, בלי שום טעמים ובלגן, קיבל הרבה סוכריות וחוויה טובה, ונהנה מאוד. אם היו רוצים לעשות בר-מצווה מסורתית, היו שואלים רב אחר, ומבררים אם אפשר אחרת אצל החברים והשכנים, כמו ששואלים כמה אנשים ובעלי מקצוע בכל עניין. הסיבה לשנאת הדת היא לדעתי ומניסיוני כחילונית הרבה שנים וכחרדית הרבה שנים - האופנה הרווחת בציבור, בהנהגה ובתקשורת ללעוג לדת ולהציגה באור שלילי. האופנה הזו קיימת במדינת ישראל מאז קומה, ובציבור החילוני מאז התהוותו (תקופת ההשכלה באירופה). זו הסיבה, שהיא פושה בצברים, ולפני קום המדינה היא פשתה אך ורק בציבור האשכנזי החילוני, ולא היתה קיימת אצל עדות המזרח עד הדור הראשון שנולד במדינת ישראל וחונך בה. הרבה לעג וזלזול, הרבה הטעיה ובורות - והחילוני חושב שהבעיה בדת היא הרבנים, המצוות המוזרות שאבד עליהן הכלח וכו' וכו'. לא מכירים - לא יודעים.