רבעי גמר טורניר אמצע העונה חלק 2

[Krit123]

מילווקי - ניו יורק
למרות שלופז מבוגר מרובינסון בעשור, ככל שהמשחק התקדם זה נראה כמו מפגש בין סנטר של הדור הקודם לסנטר של הדור החדש - שניהם בילו זמן בחוג כדורעף ורק אחד מהם טרח ללמוד כדורסל. דרך מנומסת להגיד שרובינסון תפקד כמו אהבל.
ואולי זה משקף את ההבדל בין הקבוצות? הניקס שיחקו כדורסל ישן של בידודים מטווח הביניים, בזמן שהבאקס המטירו עליהם 23 שלשות באחוזים נדירים.
תחילה תכנית המשחק של הניקס עבדה, רנדל תקף את יאניס ואף סחט ממנו עבירות שהשביתו אותו לקראת ההפסקה, הגדילה ראש ועשתה משהו שהופך לשגרה העונה - לטרגט את פורטיס בהצלחה. בעונת האליפות בובי סחב יפה, עם הזמן חזר לגרסת הניקס/בולס שמקרטעת בהגנה.
רנדל סיים מחצית מופתית של 25 נקודות ללא החטאה (10-10 מהשדה), רק מה? שידל את הקבוצה שלו למבוי סתום, מכיוון שהוא הופקד על יאניס בהגנה, כך שההתמודדות הפכה לduel בין השניים, וברור שהקבוצה שלו קיבלה בראש. יאניס היווה סוג של תמונת מראה וקלע ביעילות, וליכולת שלו להכיל את רנדל ללא עזרה (בניגוד לרנדל בצד השני) הייתה השפעה מכרעת על הפערים בשטף ההתקפי. לראייה, הניקס קיבלו כמעט שום דבר מהספסל, שבדרך כלל תופס נפח משמעותי. לתחושתי היו צריכים לגשת להארטנשטיין בשלב מוקדם יותר. מנגד מילווקי קיבלו 8 שלשות רק מהספסל, בזמן שהניקס הסתפקו ב-7 קבוצתי. דיים פירק אותם מההיי פיקאנדרול, קלעו 146 (שיא עונתי) ולפחות 37 בשלושת הרבעים הראשונים, לראשונה מול הניקס מאז משחק 100 הנקודות של ווילט.

לייקרס - פיניקס
משחק שונה בתכלית מקודמו, אינטנסיבי וצמוד בהרבה, למרות שאם היינו מעיפים מבט על הנתונים היבשים ומנחשים את התוצאה, נשמע שהייתה פה תבוסה. הלייקרס השיגו כמעט 30+ ניסיונות מהשדה, וניצחו ב3 בלבד, לא לקחו הזדמנויות.
בוקר חזר ובל"א אמרו לו "תראה איזה קטע, בדיוק ואנדו חזר אצלנו", שלחו אותו לרדוף אחריו כמו הוצאה לפועל וכפו כמות לא סבירה של איבודים, בנוסף לעבירה שנייה מנורקיץ', שבעקיפין הובילה לימבה כדורים חוזרים בהתקפה. דווין לא מצא אאוטלט שישלים אותו "רעיונית" לאחר המסירה, לפחות עד שגודווין נכנס והחל להרגיע את העניינים, דוראנט התעורר במקביל (לפני כן לא הלכו אליו מספיק). בקיצור, ללייקרס הייתה הזדמנות לפתוח פער משמעותי, ספוילר - לא לקחו אותה, בערך שתי דקות למחצית השנייה פיניקס מחקה את הפיגור, ומשם היה צמוד עד הסיום.
הסאנס ניצלו ריווח רעוע על מנת לצופף, אלן סיפק להם ריווח ממול במשחק בין שניים עם בוקר (שמשתמש בג'מאפ פאס כדי למשוך את ההגנה) ודוראנט לא התרשם מהצפיפות בלאו הכי. הלייקרס חמקו עם ניצחון בזכות התעלות של לברון ואוסטין ריבס בסיום, שלבדו קלע בדיוק כמו כל הספסל של פיניקס.

דילגתי על הדרמה בסיום. לברון הוציא כדור לריבס 8 שניות לבאזר ביתרון 105-103, ריבס ניסה לזכות עבירה שישית זולה מבוקר אה לה טריי יאנג, הכדור ברח לו (יש צדק?), אך השופט העניק ללייקרס טיימאאוט שלברון ביקש בזמן שהכדור היה בכלל up for grabs. לאחר פסק הזמן דיוויס נשלח לקו והחטיא אחת, פיניקס נטולת פסקי הזמן עברה את החצי ומצאה את דוראנט לשלשה קלושה שתפסה אוויר. כמובן שאם היה להם פסק זמן, היו משתמשים בו לצ'אלנג'.
בוקר העלה את הפוסט הבא לאינסטגרם

https://twitter.com/i/web/status/1732277608875004185

בדרך לפגוש את ניו אורלינס, והמשחק תלוי במצב רוח של הפליקנס לא פחות ממה שהוא תלוי בלייקרס. עושה רושם שהם רוצים את זה יותר.
את המפגש המקביל בין מילווקי לאינדיאנה אפשר לתמצת כ- "מי שתגיע ל150 ראשונה תנצח". במוקד הגנת המעבר של הבאקס שתנסה לנצל כישרון אינדיבידואלי עדיף בצד ההוא בשביל להעפיל לגמר.

 

[Rapgamer]

מסכן ג'וליוס רנדל. עד שנותן משחק גדול שיש בו stakes ופחות או יותר משתווה ליאניס במצ'אפ האישי הוא עדיין מקבל כאן ביקורת.
הניקס הפסידו את המשחק בהגנה כמובן. זה שילוב של ערב קליעה באמת נדיר של הבאקס (אחוזי הקליעה מ2, מ3 ומהעונשין כולם בsixties) וגם שמילווקי השכילה ללכת הרבה יותר לפיק אנד רול של דיים-יאניס. אין לי נתונים אבל אני משוכנע שזה המשחק שהם השתמשו בו הכי הרבה. הניקס זו קבוצה שמתבססת על הגנה, במובן הזה הצוות המסייע של ברנסון ורנדל איכזב כי גם לא הופיע התקפית וגם לא הצליח להאט את היריבה.
מסכים איתך לגבי הארטנשטיין-רובינסון. הארטנ' (אי אפשר להשתמש בקיצור הארט בקבוצה שיש לה את הארט) אחד המוסרים היותר טובים בניקס.
עוד אציין שהיו יותר מדי שריקות במשחק. חלק על מגע גבולי ששווה no call, חלק פשוט על עבירות שלא היו (כנ"ל בלייקרס- פיניקס אבל שם המשרוקיות יחסית נרגעו עד אותה שריקה שנויה במחלוקת של פסק הזמן).

לייקרס- פיניקס היה כדורסל ברמה נמוכה. יש מקום לשבח את ההגנה של הלייקרס שהייתה באמת חכמה ואיכותית אבל הסאנס איבדו בלי סוף, לא הצליחו לקחת ריבאונד הגנה מתחת לסל שלהם ועדיין היו רחוקים פוזשן בודד. פיניקס שיתפה מלא שחקנים שלא שייכים למעמד, לראות את החיוך הדבילי של בראדלי ביל על הספסל היה כמעט מתריס. מסכים עם מה שאמרת שהיתרון שמשכו בוקר וKD לא הצליח לבוא לידי ביטוי.
אלא שגם ללייקרס יש את הבעיות שלהם, כדורסל התקפי צפוף וחסר מעוף. ריבס הציל אותם לא רק עם הסל הגדול במשחק אלא שחקן נוסף פרט ללברון שמסוגל ליצור משהו. דיוויס סיים עם ה27 נקודות הכי פחות מרשימות בתולדות הכדורסל המודרני. מזכיר את משחקי ה20+ נקודות של רודי גובר.

בראייה רחבה הערב השני של הטורניר איזן את הראשון. קיבלנו שתי קבוצות עם אבק כוכבים בהמשך לשתי הסינדרלות מהערב הראשון. בכלל לא בטוח שקובצות הכוכבים יותר טובות מהיריבות שלהן מבחינת כדורסל אבל הן בהחלט יוסיפו ליוקרה של האירוע, בהנחה שלפחות אחת מהן תגיע גם לגמר. יש ענייני לגאסי של לברון ויאניס, כאשר גם דיים עם הזדמנות לזכות בתואר קבוצתי ראשון בקריירה. או שזה יהיה הcoming out party של הליבורטון בפני האוהד הממוצע, או שבכלל הפליקנס הרנדומליים האלה יזכו בטורניר רק כדי לפספס את הפלייאוף שוב איכשהו.

 

[Krit123]

ברור לך שהוא הופיע כי זה היה גם משחק עונה רגילה? לא רק לכלכלתי, פרגנתי לו על מחצית ראשונה מדהימה, הוא בטח לא אשם ששלחו אותו לשמור את יאניס במקום הארטנשטיין, הוא כן אשם שהצליחו לתקוף אותו רוב המשחק ובזה שהלך קצת ראש בקיר כמו שהוא אוהב במחצית השנייה.
ניסה שם למסור לרובינסון כמה פעמים מתחת לסל, בשביל שהוא יצא ממהלך כזה עם שתי נקודות הוא צריך קודם לתפוס את הכדור, אחרי זה לא לעשות צעדים, לא לקבל סטריפ בעלייה לדאנק, לסיים את הדאנק מעל לופז, או לקלוע שתיים מהעונשין במידה ונשלח לקו. הוא בדרך כלל נכשל כבר בשלב הראשון.