רגע האמת הגיע ומה שחששתי קרה

[מימי מייאו 1]

ומה החסרון בלהיות דיסלקטית?

 

[איה תפוס]

זה עוד קושי להתמודד איתו

 

[מימי מייאו 1]

זו לקות שעם קצת עזרה אפשר לחיות ולהצליח איתה בענק

 

[איה תפוס]

יקירה. את חושבת שאת מכירה אותח כי

כתבתי כמה עשרות.פוסטים. אדם הוא הרבה יותר מסך חלקיו ואין לך מושג כמה השקעתי בהם, כמה ישבתי איתם וכמה כסף הושקע כדי לתת להם עתיד טוב יותר. לא נסענו איתם לחו"ל לא קנינו גאדג'טים אבל לא היה כסף להוראה מתקנת. אז אל תדברי איתה על קצת השקעה. הם היו קשים ומאתגרים ולא היה מצב שאפשר היה להרפות ולתת להם להסתדר לבד כמו שהורים רבים עושים ותוקעים את הראש באדמה.
&nbsp
קצת עזרה. קצת עזרה. You must be joking..
&nbsp
5000 ש"ח רק לסימסטר אחד כששנת לימודים שלמה עולה 10,000 . אין לך מושג על מה את מדברת. ולהם יש "רק הפרעת קשב" קלה.
&nbsp
ילד עם דיסלקציה צריך השקעה הרבה יותר מזה אפילו....
&nbsp
אולי לך יש נסיון אחר אולי לך יש ילדים עם דיסלקציה שקצת עזרה עזרה להם אז סבבה. כל אחד והצרות שלו

 

[מימי מייאו 1]

אני עם הפרעות קשב קשות, שיתוק מוחין ואוטיזם

ועדיין אמא שלי תמיד הייתה גאה בי גם כשהיה קשה

 

[mykal]

כמה דברים לדבריך,

1) כל הכבוד לאמא שלך שידעה להיות גאה בך
והצליחה גם להעביר אליך את התחושה הזו.
2)דל הכבוד לך שאת יודעת להעריך את ההתנהלות של אמא אליך.
3)נראה לי שאיה לא אומרת שאיננה גאה בבתה,
אלא היא מבקרת את ההתנהגות שלה.
ורואה שהיא לא נענית להצעות של האם, אבל כן מצפה שהאמא
תשתתף בכספים, בקשיים, במה שבעצם יכול היה להיות פתור ולא בעייתי.
&nbsp
כאמא אני מבינה את הכאב/תסכול של האם,
מצד שני אנחנו לא יכולים לחיות את חיי ילדינו, הם אמורים
לעשות את הטעויות של עצמם. ואנחו צריכים להחליט עד כמה אנחנו עוזרים.

 

[מימי מייאו 1]

איה כבר מעל עשור באה בטענות לבת הבכורה ולבן

מאז שהם עוד היו עוד בקושי בני נוער וזה בעיקר מה שמפריע לי
איה מכירה את הבת שלה והגישה שלי את רוצה שהבת תשתתף בהוצאות הכלכליות תודיעי מראש ואל תתלונני אחרי כן

 

[mykal]

אתחיל מדבר שלא הענין עצמו,

מותר לנו לחלוק אחת על האחרת,וזה לגמרי בסדר.
אתיחס לדבריך-- כתבת " איה באה בטענות לבת ולבן,מאז שהם עוד היו עוד בקושי בני נוער וזה בעיקר מה שמפריע לי"
זה נראה לי יותר קושי של איה בהתמודדות עם התנהלויות שאינן ממושמעות.
איה רצתה שהם יצטינו ויעשו כמו שהיא חושבת שנכון--
והם מרדו ועשו "מה בראש שלהם" אבל אחר כך חיפתה עליהם
וגם עזרה ותמכה כלכלית, ולמרות זאת הם תמיד התלוננו על מה שהיא עושה.
נוצרה דינמיקה מוזרה--שבה לכל הצדדים היה קשה אבל הם קשורים מאוד.
ולכן זו הרגשה של תלונה או לא מרוצה.

כתבת:"איה מכירה את הבת שלה והגישה שלי את רוצה שהבת תשתתף
בהוצאות הכלכליות תודיעי מראש ואל תתלונני אחרי כן"
מסכימה איתך לגמרי, ובכ"ז כאמא אומרת לך, שהרבה פעמים הורה בדילמה,
רוצה מאוד שהילד לא "ינצל" את היכולות והמאמץ של ההורה, אבל מצד שני רוצה לתת, לתמוך לעזור בקושי של הילד. וזו דילמה לא פשוטה.
ובכל צד שאבחר כאמא, אני יודעת מה ההחמצה שלי. ומה הקושי שנגרם לילד.
אבל מי אמר שקל להיות הורה?

 

[מימי מייאו 1]

יש לי בעייה עם ההגדרה "בעיית קשב קלה"

לדעתי אין דבר כזה
דבר שני גם כשהיה פחות כסף וגו כשיש יותר הורים שלי סיכמו ביניהם ואח"כ הודיעו לנו כמה הם נותנים ולא זזו מזה, גם איתי ועם אחותי וגם עם האחייניות
לרמה שהם עשו כבר לפני 5 שנים צוואה עם חלוקה ברורה

 

[mykal]

לגבי בעית קשו"ר

נראה לי שהנושא עדין לא פתור עד הסוף,
אין הגדרות של קצת והרבה. יש תופעות וקשיים וגם מחלות,
שיש להם הגדרות של שלבים, או של סוגים,
בבעיות קשב וריכוז מהידע שלי עדין לא נחקר והוגדר עד הסוף,

לגבי התנהלות כלכלית--יש כמה גישות--האחת החלטה מראש
כמה אני נותנת למי, (אני לא מדברת על צואה)בחיים הורים שונים
נוקטים שיטות שונות--כל אחד לפי אג'נדת חייו.
ואין אמת אחת נכונה.

אספר לך אצלי שתי הבנות שבגיל קרוב, היו בסביבות גיל 20 וכבר התחילו
לעבוד ונסעו לחו"ל ואז באו אלי הזמינו לשיחה--
ואמרו" אמא של רותי אמרה לה לגבי הכסף שהיא תשמור בחשבון שלה
וכל מה שתרצה לחיי היומיום תקבל מהם וזה ישאר לה לחתונה.
ואמא של בר אמרה--תביאי את כל ההכנסות לקופה המשפחתית וכשתתחתני תקבלי מה שתרצי,--ומה את כך או כך?
אמרתי אני אמא שלכן, ואני עושה לפי הבנתי--להוצאות שהן מעבר ליום יום כמו חו"ל על חשבונכן, אבל ליוםיום אנחנו כאן, ואת השאר תחסכו.
ולסכום---אין דרך אחת, אין אמת אחת, הורה עושה לפי הבנתו,
ולכן, איה מרגישה שהיא רוצה לעזור, אבל גם מצפה שזה יועיל
שיקשיבו למה שהיא ממרום נסיונה יודעת. ולכן, היא כואבת.

 

[מימי מייאו 1]

אבל להגיד אחרי 3 או 4 שנים של תשלום על לימודים

שזה היה בזבוז כסף כי אלה לימודים שאי אפשר להפרנס מהם זה מיותר
אילה מחשבות של לפני שמשלמים כ"כ הרבה כסף

 

[mykal]

נכון מאוד,

אבל זו בדיוק הבעיה שאיה כאמא מתמודדת איתה.
היא בקשה ממנה ללמוד מקצוע שיש ממנו פרנסה.
הבת רצתה רק את זה---האם כאמא לומר, אז לא מענין אותי תסתדרי,
או אמא אכפתית אמרה בסדר ניתן צאנס.
ועכשיו-----אין מזה כלום---לילדה לא ממש אכפת,
והאמא רואה בזה בזבוז--אפשר להבין את האמא.
ב"פולנית" אומרים "אמרתי לך" וחבל.

 

[מימי מייאו 1]

איה מכירה את הבת שלה, ואני קיבלתי חינוך שלא תמיד נותנים

אבל אחרי שנותנים לא מקטרים

 

[מימי מייאו 1]

ואמא שלי היום במצב שהיא יכולה לספק בקלות את כל

הגחמות של האחייניות שלי גם ברמה של עלות שנה אקדמית, ועדיין היא לא מספקת להן שום דבר שלא נראה לה ב-200% מוצדק גם אם מדובר ב-500 ש"ח שזה כלום בשבילה

 

[mykal]

כל הכבוד לאמא שלך,

לא כולם יכולים לעמוד בזה.
ואני ממרום גילי, לא שופטת שיקולים של אחרים.
אני מבינה שייש תמיד עוד זויות ראיה, ועוד גורמים להתנהלויות.

 

[מימי מייאו 1]

לדעתי הילדים של איה מזגזגים כמוה

 

[איה תפוס]

הילדים של איה לא מזגזגים

הבן עובד ומרוויח 5000 ש"ח ב-10 ימים ולומד בטכניון ולא מבקש יותר עזרה כלכלית. הוא זה אמר שנפסיק לשלם "קצבת לימודים".
&nbsp
הבת, מאז שנכתב הפוסט עובדת בשלטש עבודות ולומדת שנה ד ומתחילה קורס חינמי במחשבים.
&nbsp
מה שאת "שומעת" זה הרבה רעש לבן שממסך הכל. את קוראת את הפאניקה שלי ומתייחסת אליה. אין לך מושג מה באמת קורה.
&nbsp
נכון. אין בי גאוות חינם. אני לא מרגישה שיש לי מה להתגאות בילד על עצם קיומו. אף אחד לא קורא להם נסיך או נסיכה.
&nbsp
וכן. אנחנו נותנים אבל גם חושבים. לומר למישהו "היה צריך לחשוב מראש" זה מאוד נכון אבל לא תמיד מציאותי.
&nbsp
נניח והיתה נעתרת לי והיתה לומדת הנדסה או מחשבים ולא היתה מאושרת? גם אז הייתי "אשמה". היא זו שבאה עכשיו בטענות..איך זה שהיא לא הלכה למחשבים איך זה שלא אמרו לה אבל ועל היא שכחה שכן כיוונו אותה לשם.
&nbsp
אל תשכחי שיש חי ילדה שלישית. גם החדר שלה מבולגן אבל לעומת זו שיש לי אליה "טענות כל הזמן" הקטנה מסדרת מידי פעם את החדר למשעי(!).
&nbsp
הוא לא נשאר מבולגן שנים. לעומת הגדולה ששנים היה מבולגן ומלוכלך אצלה.
&nbsp
יש לי עם מה להשוות ולבדוק עם עצמי.
&nbsp
יש מספיק הורים שלא היו עוזרים ולא מקטרים. אני עוזרת ומקטרת. ככה זה. זה לא הופך אותי לרעה.

 

[mykal]

איה, שלום לך,

את עונה כעין מתנצלת כעין נפגעת.
עזבי, את לא מזגזגת, וגם הילדים שלך לא.
בחיים יש תיאוריה, ורעיונות, וזה טוב לאקדמיה,
במציאות של החיים--יש אימהות מעשית, שמנסה לתת את הכי טוב שיכולה,
את נותנת---ובאהבה, אז כן--יאמרו בעל המאה הוא בעל הדיעה,
אבל נתת להם כלכלית ופיזית ונתת גם את הזכות לבחור, זה לא זגזוג,
זה המון כח,כן, גם צדקת באמירות שלך מנסיון, מהסתכלות בוגרת,
הם רצו להתנסות לבד.ואת אפשרת.
מותר למימי לומר מה שהיא רואה כאמת שלה.
ואת יודעת את הכח שלך, והפורום נועד לפרוק ולהתיעץ, וזה מה שעשית.
בהצלחה בהמשך.

 

[איה תפוס]

תודה

 

[מימי מייאו 1]

זו הודעה ממש שונה מזאת שפתחה את הפוסט