מאחר ואני רואה שהסוגיה ממשיכה 'להטריד' חלקים מציבור הגולשים ומאחר ו98% ממה שנכתב בעניין על-ידי אחרים חוטא לאמת, בחרתי להסביר את נסיבות כתיבתי בשבת לפני מספר שבועות.
ייאמר מראש: ההסבר לא נועד לרצות אף אחד ולא מתיימר לעשות כן. אני ער מראש לעובדה שצפויות התקפות/השפלות/צחוקים על הדברים ו'הפגנת החולשה' גם כעת בשרשור וגם בעתיד באופן שוטף. בכל זאת, לאחר התייעצות עם כבוד המנהלת ולאור המשך ההתייחסות מצד גולשים לעניין, בחרתי 'לגלות' מעט מעולמי הפרטי ולהבהיר את העניין לאחת ולתמיד.
אז ככה...
בחודשים האחרונים הייתי מאושפז שבועות ארוכים בבית החולים. עברתי סדרת ניתוחים ונכון לעת הזאת, היא טרם הסתיימה על אף שכרגע לפחות אני כבר לא מאושפז.
מבלי להרחיב יתר על המידה, חלק מהשפעת הבעיה הרפואית היא מה שנקרא בשפת העם 'באסה' או דכאון אם תרצו. לא דכאון קליני חו"ח, אלא כאמור, סתם תחושת באסה הולכת וחוזרת שנובעת מהמצב הרפואי-פיזי. בשבת הראשונה בה נדרשתי לשהות בביה"ח, ידעתי מראש שאיאלץ ככל הנראה לחלל שבת. זה נבע מהצורך להשתמש בכסא גלגלים ממונע מבלי שיש לו פיקוד שבת, במקום בכסא גלגלים ידני שמסיבות שונות לא התאים. יכולתי תיאורטית למצוא פתרון שתואם את ההלכה כמו למשל להימנע מלצאת מהמיטה. אך ידעתי מראש שהסיכוי שאעמוד בכך יהיה קלוש.
כך או אחרת כשקמתי בבוקר אותה שבת, הייתי מבואס. קצת דמעות בעיניים הובילו אותי לקום ולצאת החוצה לעשן סיגריה. למען האמת, שכחתי לחלוטין שמדובר בשבת כשעשיתי זאת. אך משום מה, גם כשנזכרתי בכך לא שמתי את הסיגריה בצד אלא המשכתי לעשן. למה? באמת שאני לא יודע לענות על כך. ככלל אני בהחלט משתדל לשמור שבת. מן הסתם זה היה קשור איכשהו לתחושה הכללית של אותו בוקר, שכאמור לא הייתה משהו. אבל עובדתית עשיתי זאת.
יצא שבמודע חיללתי (את אותה) שבת וכעת כבר בשני תחומים. גם עם כסא הגלגלים הממונע וגם עם העישון. אציין בשלב זה שמפאת תפקידים שונים שיש/היו לי בחיים שלא אפרט עליהם כעת, אני נאלץ גם בשבת לעתים להשתמש בטלפון הסלולרי. כשגם זה קרה מתישהו באותה שבת, כבר המשכתי הלאה וגלשתי לפורום. אמרתי לעצמי שאם כבר חיללתי שבת, מה זה משנה עוד קצת או פחות קצת (גם זה אגב, לא נכון הלכתית), והחלטתי, במודעות מלאה, לכתוב/להגיב. גם על זה אני לא יודע בדיוק לומר מדוע עשיתי זאת. שום הגיון לא היה בזה. מי שינסה לנתח כעס על הקב"ה בגלל המצב הרפואי וכו', אין לזה אחיזה במציאות. אני לא כועס, לא מתוסכל (בכל אופן לא כלפי שמייא), ומאומה מהנ"ל לא יהיה נכון
. פשוט, כך החלטתי באותו רגע מסיבות שאני גם לא יודע להסביר, וכך פעלתי.
כל אלו שהמציאו עבורי ששהיתי בחו"ל, במקומות בהם הזמנים שונים מהשבת בארץ וכו', אחלה המצאות אך כפי שכתבתי כבר אז, לא הייתה להן מעולם כל אחיזה במציאות. גם אין כל אחיזה לטענה שהחלטתי שיש איזשהו היתר פתאומי לכתוב בשבת קודש. לא, אין כמובן שום היתר כזה, מעולם לא היה, אין שום היתר למה שעשיתי ובתכל'ס פשוט חיללתי שבת. טוב? רע? לא יודע (ובעצם כן). מציאות.
כך קרה גם בשבת שלאחר מכן וגם כאן ההמצאות לגביה כאילו נכנסתי לכתוב בכוונת מכוון כדי להפגין איזה משהו כלפי איזה גולש, מצוצים כמובן מן האצבע. כמובן שלא אחלל שבת כדי להפגין משהו לגולש כלשהו. המחשבה כשלעצמה מופרכת ברמות-על, באופן שרק מי שלא רק לא מקפיד על שמירת מצוות אלא אף לא מבין אותה כלל, יכול להעלות על דעתו. בשבת שלאחר מכן, כבר שהיתי בביתי ובגדול 'חזרתי למוטב'.
מה יקרה בעתיד? אין לי שמץ של מושג. זאת החלטה ביני לבין בוראי ועל אף העניין הרב שהיא יצרה לכאורה, מבחינתי זה לא עניינו של איש. נגעו לליבי המסרים האישיים והפוסטים הפומביים שביקשו לברר אם הכל בסדר אצלי. פחות נגעו לליבי שלל ההמצאות והגידופים במסרים ובפורום בפומבי. רובם היו פשוט מצחיקים למען האמת. אבל הצטערתי על כך שהיו גם גולשים שניסו להסביר ולתרץ מתוך מחשבה על טובתי או תמימותי, על אף שגם בדבריהם לא היה כל ממש.
אז כאמור לא, לא הייתי בחו"ל בשנה האחרונה, אין לי שמץ של מושג מתי זורחת השמש במזרח אסיה, ואני לא מכיר שום היתר הלכתי למה שעשיתי (כן לשלב הראשון בו פשוט ברח לי מהראש ששבת, לא לגבי ההמשך כמובן). למען הסר ספק ולמעוניינים, אסור להשתמש במחשב בשבת כמובן.
אם אני דתי או לא? מעולם לא התייחסתי לכך בפורום וכפי שכבר כתבתי אז, אין אפילו גולש אחד שיוכל למצוא מקום בו הגדרתי את עצמי ככזה. בכלל, אני לא חסיד גדול של הגדרות והכנסת אנשים לריבועים קטנים עם כותרת מעליהם. למעשה, הקטע הזה מצחיק אותי כבר שנים. הקלות בה אנשים (משהו שלמדתי לראשונה בעולם הקומונות והפורומים) מייחסים כל מיני סטיגמות לאחרים רק מתוך הבועתיות שבה הם חיים. כך למשל יש כאן גולש חביב שהתחיל להגדיר אותי כחרדי, בפעם הראשונה לאחר שכתבתי שאני מתנגד לגיוס בכפיה של חרדים. מה הופך אותי בזה לחרדי? האם אני לא יכול להחזיק בדעה זו מבלי להיות כזה? יש מי שהמורכבות כביכול (אישית לא רואה בזה כל מורכבות מיוחדת) הזאת קשה להם כנראה. בצורה דומה בעבר שמעתי שאני אתאיסט, מליונר, עני, בעל משפחה מרובת ילדים, חסר ילדים, ועוד שלל המצאות שנובעות מדעות קדומות (אם אתה חושב א' אתה בוודאי חייב גם לחשוב ב' או להיות ג' וכדו'), חיי בועה של אנשים, ואי-מסוגלות של אנשים להתמודד עם כך שיש מי שחושב אחרת מהם בנושא מסוים, גם אם מעבר לכך הוא נראה כמותם.
בכל מקרה, אינני יכול ברצינות להתייחס לשאלה זו (דתי או לא) בלי ליישר קו מול המתדיינים האחרים מה הם מגדירים כדתי. הנסיון מלמד שבלי יישור הקו הזה, הסיכוי לאי-הבנות (למשל בדמות מחלוקות בטונים גבוהים כאשר בירור קצר יכול להעלות שבכלל אין מחלוקת) גדול.
זהו. זה כל הסיפור. על אף שלא הקדשתי לכך עודף מחשבה בזמן אמת ידעתי כמובן מראש שתהיינה תגובות לכתיבתי למרות שמעולם לא הגדרתי את עצמי בפומבי מבחינה זו בפורום. אבל לא צפיתי את עוצמת התגובות, את המשכיותן לתקופה כה ארוכה, את שלל ההמצאות מסביב, ועוד.
גם כעת לא אגדיר את עצמי כאן, ודאי לא לפני יישור הקו האמור אך כנראה שגם לא לאחר מכן. מבלי לפגוע באף אחת או אחד כאן, אני רואה בשאלה הזאת עניין שביני לבין בוראי ומשפחתי ומכריי הקרובים קצת יותר מהפורום. אולי בהמשך אשקול אחרת.
בקיצור, סיפור לא מעניין (לטעמי בכל אופן), פשוט הרבה יותר ממה שעשו כאן ממנו, אשר באמת שאני לא רואה סיבה מיוחדת שיעלה מעבר לתהיה פה ושם בזמן אמת. ס"ה 'רגע של חולשה' שלי אם תרצו. רגע שאני כאמור לא יודע להסבירו, וזאת מבלי שלרגע השתנתה אמונתי, לא אז ולא מאז. אבל רגע שאין לי אלא להכיר בכך שהתרחש ושפעלתי כך, עם כל ההשלכות והתחושות הנלוות לעובדה זו.
מאחר ופוסט זה ארוך דיו כבר כעת, לא ארחיב מעבר לנ"ל. אם יש שאלות (רצוי רציניות-ענייניות), אשמח לנסות להשיב.
מועדים לשמחה וחג שמח לכולם.
ייאמר מראש: ההסבר לא נועד לרצות אף אחד ולא מתיימר לעשות כן. אני ער מראש לעובדה שצפויות התקפות/השפלות/צחוקים על הדברים ו'הפגנת החולשה' גם כעת בשרשור וגם בעתיד באופן שוטף. בכל זאת, לאחר התייעצות עם כבוד המנהלת ולאור המשך ההתייחסות מצד גולשים לעניין, בחרתי 'לגלות' מעט מעולמי הפרטי ולהבהיר את העניין לאחת ולתמיד.
אז ככה...
בחודשים האחרונים הייתי מאושפז שבועות ארוכים בבית החולים. עברתי סדרת ניתוחים ונכון לעת הזאת, היא טרם הסתיימה על אף שכרגע לפחות אני כבר לא מאושפז.
מבלי להרחיב יתר על המידה, חלק מהשפעת הבעיה הרפואית היא מה שנקרא בשפת העם 'באסה' או דכאון אם תרצו. לא דכאון קליני חו"ח, אלא כאמור, סתם תחושת באסה הולכת וחוזרת שנובעת מהמצב הרפואי-פיזי. בשבת הראשונה בה נדרשתי לשהות בביה"ח, ידעתי מראש שאיאלץ ככל הנראה לחלל שבת. זה נבע מהצורך להשתמש בכסא גלגלים ממונע מבלי שיש לו פיקוד שבת, במקום בכסא גלגלים ידני שמסיבות שונות לא התאים. יכולתי תיאורטית למצוא פתרון שתואם את ההלכה כמו למשל להימנע מלצאת מהמיטה. אך ידעתי מראש שהסיכוי שאעמוד בכך יהיה קלוש.
כך או אחרת כשקמתי בבוקר אותה שבת, הייתי מבואס. קצת דמעות בעיניים הובילו אותי לקום ולצאת החוצה לעשן סיגריה. למען האמת, שכחתי לחלוטין שמדובר בשבת כשעשיתי זאת. אך משום מה, גם כשנזכרתי בכך לא שמתי את הסיגריה בצד אלא המשכתי לעשן. למה? באמת שאני לא יודע לענות על כך. ככלל אני בהחלט משתדל לשמור שבת. מן הסתם זה היה קשור איכשהו לתחושה הכללית של אותו בוקר, שכאמור לא הייתה משהו. אבל עובדתית עשיתי זאת.
יצא שבמודע חיללתי (את אותה) שבת וכעת כבר בשני תחומים. גם עם כסא הגלגלים הממונע וגם עם העישון. אציין בשלב זה שמפאת תפקידים שונים שיש/היו לי בחיים שלא אפרט עליהם כעת, אני נאלץ גם בשבת לעתים להשתמש בטלפון הסלולרי. כשגם זה קרה מתישהו באותה שבת, כבר המשכתי הלאה וגלשתי לפורום. אמרתי לעצמי שאם כבר חיללתי שבת, מה זה משנה עוד קצת או פחות קצת (גם זה אגב, לא נכון הלכתית), והחלטתי, במודעות מלאה, לכתוב/להגיב. גם על זה אני לא יודע בדיוק לומר מדוע עשיתי זאת. שום הגיון לא היה בזה. מי שינסה לנתח כעס על הקב"ה בגלל המצב הרפואי וכו', אין לזה אחיזה במציאות. אני לא כועס, לא מתוסכל (בכל אופן לא כלפי שמייא), ומאומה מהנ"ל לא יהיה נכון
. פשוט, כך החלטתי באותו רגע מסיבות שאני גם לא יודע להסביר, וכך פעלתי.כל אלו שהמציאו עבורי ששהיתי בחו"ל, במקומות בהם הזמנים שונים מהשבת בארץ וכו', אחלה המצאות אך כפי שכתבתי כבר אז, לא הייתה להן מעולם כל אחיזה במציאות. גם אין כל אחיזה לטענה שהחלטתי שיש איזשהו היתר פתאומי לכתוב בשבת קודש. לא, אין כמובן שום היתר כזה, מעולם לא היה, אין שום היתר למה שעשיתי ובתכל'ס פשוט חיללתי שבת. טוב? רע? לא יודע (ובעצם כן). מציאות.
כך קרה גם בשבת שלאחר מכן וגם כאן ההמצאות לגביה כאילו נכנסתי לכתוב בכוונת מכוון כדי להפגין איזה משהו כלפי איזה גולש, מצוצים כמובן מן האצבע. כמובן שלא אחלל שבת כדי להפגין משהו לגולש כלשהו. המחשבה כשלעצמה מופרכת ברמות-על, באופן שרק מי שלא רק לא מקפיד על שמירת מצוות אלא אף לא מבין אותה כלל, יכול להעלות על דעתו
. בשבת שלאחר מכן, כבר שהיתי בביתי ובגדול 'חזרתי למוטב'.מה יקרה בעתיד? אין לי שמץ של מושג. זאת החלטה ביני לבין בוראי ועל אף העניין הרב שהיא יצרה לכאורה, מבחינתי זה לא עניינו של איש. נגעו לליבי המסרים האישיים והפוסטים הפומביים שביקשו לברר אם הכל בסדר אצלי. פחות נגעו לליבי שלל ההמצאות והגידופים במסרים ובפורום בפומבי
. רובם היו פשוט מצחיקים למען האמת. אבל הצטערתי על כך שהיו גם גולשים שניסו להסביר ולתרץ מתוך מחשבה על טובתי או תמימותי, על אף שגם בדבריהם לא היה כל ממש.אז כאמור לא, לא הייתי בחו"ל בשנה האחרונה, אין לי שמץ של מושג מתי זורחת השמש במזרח אסיה, ואני לא מכיר שום היתר הלכתי למה שעשיתי (כן לשלב הראשון בו פשוט ברח לי מהראש ששבת, לא לגבי ההמשך כמובן). למען הסר ספק ולמעוניינים, אסור להשתמש במחשב בשבת כמובן
.אם אני דתי או לא? מעולם לא התייחסתי לכך בפורום וכפי שכבר כתבתי אז, אין אפילו גולש אחד שיוכל למצוא מקום בו הגדרתי את עצמי ככזה. בכלל, אני לא חסיד גדול של הגדרות והכנסת אנשים לריבועים קטנים עם כותרת מעליהם. למעשה, הקטע הזה מצחיק אותי כבר שנים. הקלות בה אנשים (משהו שלמדתי לראשונה בעולם הקומונות והפורומים) מייחסים כל מיני סטיגמות לאחרים רק מתוך הבועתיות שבה הם חיים. כך למשל יש כאן גולש חביב שהתחיל להגדיר אותי כחרדי, בפעם הראשונה לאחר שכתבתי שאני מתנגד לגיוס בכפיה של חרדים. מה הופך אותי בזה לחרדי? האם אני לא יכול להחזיק בדעה זו מבלי להיות כזה? יש מי שהמורכבות כביכול (אישית לא רואה בזה כל מורכבות מיוחדת) הזאת קשה להם כנראה
. בצורה דומה בעבר שמעתי שאני אתאיסט, מליונר, עני, בעל משפחה מרובת ילדים, חסר ילדים, ועוד שלל המצאות שנובעות מדעות קדומות (אם אתה חושב א' אתה בוודאי חייב גם לחשוב ב' או להיות ג' וכדו'), חיי בועה של אנשים, ואי-מסוגלות של אנשים להתמודד עם כך שיש מי שחושב אחרת מהם בנושא מסוים, גם אם מעבר לכך הוא נראה כמותם.בכל מקרה, אינני יכול ברצינות להתייחס לשאלה זו (דתי או לא) בלי ליישר קו מול המתדיינים האחרים מה הם מגדירים כדתי. הנסיון מלמד שבלי יישור הקו הזה, הסיכוי לאי-הבנות (למשל בדמות מחלוקות בטונים גבוהים כאשר בירור קצר יכול להעלות שבכלל אין מחלוקת) גדול.
זהו. זה כל הסיפור. על אף שלא הקדשתי לכך עודף מחשבה בזמן אמת ידעתי כמובן מראש שתהיינה תגובות לכתיבתי למרות שמעולם לא הגדרתי את עצמי בפומבי מבחינה זו בפורום. אבל לא צפיתי את עוצמת התגובות, את המשכיותן לתקופה כה ארוכה, את שלל ההמצאות מסביב, ועוד.
גם כעת לא אגדיר את עצמי כאן, ודאי לא לפני יישור הקו האמור אך כנראה שגם לא לאחר מכן. מבלי לפגוע באף אחת או אחד כאן, אני רואה בשאלה הזאת עניין שביני לבין בוראי ומשפחתי ומכריי הקרובים קצת יותר מהפורום. אולי בהמשך אשקול אחרת.
בקיצור, סיפור לא מעניין (לטעמי בכל אופן), פשוט הרבה יותר ממה שעשו כאן ממנו, אשר באמת שאני לא רואה סיבה מיוחדת שיעלה מעבר לתהיה פה ושם בזמן אמת. ס"ה 'רגע של חולשה' שלי אם תרצו. רגע שאני כאמור לא יודע להסבירו, וזאת מבלי שלרגע השתנתה אמונתי, לא אז ולא מאז. אבל רגע שאין לי אלא להכיר בכך שהתרחש ושפעלתי כך, עם כל ההשלכות והתחושות הנלוות לעובדה זו.
מאחר ופוסט זה ארוך דיו כבר כעת, לא ארחיב מעבר לנ"ל. אם יש שאלות (רצוי רציניות-ענייניות
), אשמח לנסות להשיב. מועדים לשמחה וחג שמח לכולם.
.
