בית הרוחות - 2 ../images/Emo121.gif../images/Emo82.gif...
הרוחות בלבלו אותנו לגמרי. ובגלל שחשבנו שאנחנו מטורפים, אף אחד לא רצה לספר לאף אחד. זה היה סודי. אבל אז זה התגלה. כשדברה חזרה לבית מהשדה, היא החליטה לקחת אמבטיה. דברה נכנסה לתוך המים החמים ופינקה את עצמה בסבון משובח שאחיה הביא מהעיר הגדולה. דברה עצמה את העיניים והתענגה על המים החמים, כאשר לפתע, בקבוק השמפו החל להתיז את השמפו. דברה נבהלה וניסתה לאחוז את הבקבוק, אבל כשאחזה אותו הבקבוק התיז את השמפו אל העיניים שלה, כל כך מדויק עד שזה נראה כאילו בכוונה. דברה התעוורה למחצית, הקימה את עצמה בתוך האמבטיה, אך זה היה כאילו מישהו עמד שם באמבטיה, ואסר עליה לקום. דברה ניסתה אך לא הצליחה לקום כאילו מישהו מכריח אותה להישאר באמבטיה, ואז לפתע מצאה את עצמה מוטבעת בתוך האמבטיה, בלי שום מרווח נשימה. דברה התחילה לצרוח שוב, והזיזה את כל גופה כדי להילחם ברוח. לדברה כבר לא היה חמצן בריאות, היא התחילה להיכנס לפאניקה, היא ניסתה לצרוח כמה שיותר חזק אבל לא הצליחה, היא התחילה להכחיל. עד שבסוף הרוח עזבה אותה, ושיחררה אותה. אמה, בתה של דברה, שמעה את חלק מהצרחות של אימה, והיא רצה לקרוא לאביה מייקל מהשדה. מייקל רץ בחזרה הביתה, ודפק באמבטיה של דברה לראות אם הכל בסדר. אז דברה פתחה באיטיות את הדלת, עם מגבת מכוסה על גופה, נראית תשושה, עייפה וגם קצת כחולה. ואז היא לחשה למייקל: "יש רוחות", והתעלפה עליו. יום לאחר מכן, אספנו את כל המשפחה ודיברנו על מה שקורה בבית הזה. עכשיו כולם היו מודעים. אבל אף אחד לא ידע מי הם הרוחות האלה, אז מייקל החליט לקחת יוזמה, והלך לספרייה המקומית. מייקל חזר הביתה מהספרייה המקומית, עם ספר אחד מאובק וישן. כולם הסתכלו עליו במבט מוזר, כולם רצו לדעת על הרוחות. מייקל התיישב על הספה, והתחיל לקרוא מן הספר. " בשנת 1738, משפחה ממוצעת עברה לבית חדש שבנו בשביליהם. המשפחה הייתה עשירה, עם הבית הגדול, שדה גדול ופורה, ואגם קטן ליד. המשפחה לא הייתה מתנשאת כמו כל שאר המשפחות האחרות, כי בשביליהם, האוצר הכי גדול היה חמשת ילדיהם. אך רק אמם אהבה אותם, אביהם ברב היום עבד קשה, וחזר רק בלילות כדי לראות אותם. אבל גם בלילות, הוא לא היה האבא הכי נחמד. הוא התעלל בילדים שלו בקביעות, וניצל את חלקם מינית. אשתו רצתה לספר למשטרה המקומית, אבל האב אמר לה שאם היא תספר למישהו אחד, היא תמות בהצלפות קשות. אשתו אהבה את ילדיה ולא רצתה שאף אחד בעולם יתעלל בהם. אז היא לקחה יוזמה. את הילד הבכור היא הטביעה באגם, את השני היא תלתה על עץ. את השלישי היא קברה באדמה, את הרביעי היא הטביעה באמבטיה, וערפה את ראשו של החמישי. לאחר כל הרציחות כדי להגן על ילדיה, היא התאבדה עם אקדח שמצאה במגירה של האב. האב עבר חקירות רבות ולא נכנס לכלא, אך לאחר 3 שנים התאבד כשחתך את ורידיו. " חשבתי שזה משגע את כולנו, כי זה שיגע גם אותי, זה התחיל להשפיע עלינו. כל הידע, והפחד. "הבית הזה הוא שלהם, הם רוצים להגן עליו" - אמרה דברה., "אף אחד אחר גר כאן, חוץ מהם". "ועכשיו אנחנו צריכים להתמודד אִתם, בטוב וברע". - מייקל הגיב: "את חושבת שכדי להישאר כאן?" - "כן, אני בטוחה. הבית הזה יועבר אלינו, האנשים האלה כבר מתים ואין להם חלק בהון שלנו. אני צודקת או לא?" - דברה אמרה בחוזקה. אף אחד לא הגיב. כולם שמרו על השקט. - "אני צודקת, או לא??" - דברה חזרה על דבריה, בכעס ובחוזקה רבה יותר. אמה אמרה: "כן, את צודקת". וכולם הסכימו. המשך יבוא...
ואלון-נחמד מאוד!! אני מחכה להמשך
