עוד מחשבות בעקבות התאונה ודרכי פתרון
גם בעקבות הפוסט במורד העמוד וגם מתוך קריאת לא מעט טוקבקים לידיעות השונות בעקבות התאונה אני סבור כי האויב הגדול ביותר שלנו בנקודת זמן זו הוא הלך הרוח הציבורי. הלך רוח הזה אינו מקבל לא את לשון החוק היבשה לפיה אופניים הם כלי רכב (ולפיכך מקומם על הכביש) וגם לא מעניין אותו שאנחנו בשוליים ורוכבים בבגדים צבעוניים. המרבית המכרעת של הנהגים לא רוצים לחלוק את הכביש עם רוכבי האופניים (אפשר לנהל פוסטים על פוסטים על הסיבות והאם אפשר לשנותם אבל זה ממש לא משנה כרגע). החשש שלי הוא שבסופו של דבר הלך הרוח הזה יתורגם לחקיקה, בעיקר כי אנחנו גוף ללא שום עוצמה או שיניים. הדרך הנכונה להתמודד בסיטואציות שכאלה היא (כפי שלמדנו מ"הישרדות") ליצור בריתות. יכול להיות שעם רוכבי הדו"ג אבל אני חושב שהגורם הראשון עימו צריך להידבר הוא משטרת התנועה. ולא בגלל שהשוטר הוא חברו הטוב ביותר של האזרח, אלא משתי סיבות עיקריות: הראשונה שנוכחות משטרתית מוגברת בכבישים שאנחנו רוכבים בהם, בשעות שאנחנו רוכבים בהן, תוריד מאד, גם אם לא תבטל לחלוטין, את הסיכון. הסיבה השניה והיא פרוזאית ואמיתית גם יחד - מתברר כי רכיבה על אופניים (גם אם אופני שטח) היא תחביב מקובל מאד בקרב הקצונה הבכירה ומפקד משטרת התנועה הוא רוכב שטח נלהב (נדמה על Yeti או Intense) אני מעריך שבתהליך נדרש לפשרות, חלקן כואבות, כך להערכתי יהיה נכון להגדיר כבישים שעליהם אסור יהיה לרכוב כלל, או לפחות בימים מסוימים/שעות מסוימות ומאידך להגביר נוכחות משטרתית ושילוט בולט יותר, באזורי המחיה הרגילים שלנו. אין ספק שחינוך למודעות ושיפור או העמדת תשתיות ייעודיות (ואני מסכים עם הכותב למטה - מופרדות פיזית) הוא הפתרון העדיף. הסיכוי שזה יקרה? לא גדול. עד אז, וכדי למנוע "צונאמי תחיקתי" אני חושש/מעריך שיהיה עלינו להתפשר. והגוף הראשון שהייתי הולך לדבר איתו הוא אלה שזה מקצועם/תפקידם. ענין אחרון וה וא ענין הגוף הצריך להוביל את המאבק: אין ספק בליבי שמי שאמור לרכז את הנושא, לא רק מכח סעיפים תקנונים, כפי שהציג יאיר למעלה, אלא גם מכח הגיון בסיסי, הוא האיגוד. מכיון שניכר שאין הוא מתכוון להרים את הכפפה יש להיערך ולהתארגן אחרת. אני לא יודע אם יב"א הוא המקןם הנכון אבל אני כן יודע שבין רוכבי האופניים והטריאתלטים יש לא מעט בעלי מעמד והשפעה (ולא פחות חשוב - יכולת כלכלית) ומתוך הפול הזה צריך לצאת הארגון שינהיג את המאבק. ומשפט אחרון, קשור ולא קשור: רכבתי היום ברמת הגולן: מדובר בגן עדן לרכיבת אופניים, לא פחות, כבישים נוחים, , לרוב עם שוליים טובים, מז"א מושלם וכמעט אפס תנועה. לצערי גם עם כמעט אפס רוכבים...
