רופאות נשים מול רופאים גברים
כפי שרובכן יודעות, אני בהריון. לעומת ההריון הקודם שבו המגע היחיד שלי עם הממסד הרפואי היה בדיקות תקופתיות אצל הגניקולוגית שלי, והבדיקות הרגילות (שקיפות, סקירות וכו'), ההריון הנוכחי דורש ממני הרבה יותר בדיקות ואבחונים ומכורח המצב יוצא לי להפגש עם הרבה רופאים גברים. ביני לביני אני עורכת מחקר אנתרופולוגי קטן על יחסם של הרופאים הגברים לעומת יחסן של הרופאות הנשים, התוצאות שמתבררות לי פעם אחר פעם הן שהרופאות (כמו גם אחיות, טכנאיות US), הרבה יותר ענייניות וממוקדות מהגברים. אין רופא שלא העיר לי על משקלי הגבוה, האשים את שכבת השומן שמרפדת את בטני בקושי לעשות US הולם או את מבנה הרחם 'המעוות' שלי כמילותיהם (של שני רופאים שונים) בקושי לראות מה שצריך לראות, כולל הפחדות לגבי הקושי לעשות דיקור מי שפיר ב'אישה כמוני'. אתמול עשיתי דיקור מי שפיר אצל ד"ר שושני בעין-כרם. אף לא רבע הערה על איך שאני בנויה או איך שאני נראית, נראה שלא היה לה כל קושי לבצע דיקור מדויק ומקצועי ועדיין להיות סמפטית ונעימה. מסתבר שגם לטכנאית שעשתה מדידות לעובר לא היה כל קושי להתמקד בדיוק על הערכים שאותם היא היתה צריכה לראות בלי שום הערה שמתייחסת אלי. אני חייבת לספר שלפני שהריתי את הלל, התחלתי טיפולי פוריות אצל רופא מפורסם בתחום שכל הזמן העיר לי על משקלי (וניסה להפנות אותי לטיפולי הפריה בערך אחרי חודש וחצי באמירה שאין מה להתמהמה). כשהלכתי לקבל יעוץ אצל ראש מחלקה בהדסה, לפני שהוא התחיל אפילו לדבר על בעיות אופציונליות הוא המליץ לי לפצוח בדיאטה. כשהחלפתי רופא והלכתי למומחית לפוריות, קודם כל היא שלחה אותי לעשות לפקוסקופיה לראות מה הבעיה האמיתית כפי שהיא נראית 'מבפנים' ולא הטילה את האחריות לאי הפריון שלי על משקל או על כל סיבה חיצונית אחרת. האם יכול להיות שנשים במקצוע הרבה יותר ענייניות וניגשות תכלס לבעיות בעוד שהגברים אמנם משפריצים צ'ארם לכל הכיוונים אבל בוחרים להפיל אחריות על האישה לפני שהם מסתכלים על בעיה רפואית? למען האמת, אני לא מפסיקה לתהות אם זה רק מזלי עם רופאים גברים או שנשים אחרות פשוט לא שמות לב. מאוד אשמח לשמוע דעות שונות.
כפי שרובכן יודעות, אני בהריון. לעומת ההריון הקודם שבו המגע היחיד שלי עם הממסד הרפואי היה בדיקות תקופתיות אצל הגניקולוגית שלי, והבדיקות הרגילות (שקיפות, סקירות וכו'), ההריון הנוכחי דורש ממני הרבה יותר בדיקות ואבחונים ומכורח המצב יוצא לי להפגש עם הרבה רופאים גברים. ביני לביני אני עורכת מחקר אנתרופולוגי קטן על יחסם של הרופאים הגברים לעומת יחסן של הרופאות הנשים, התוצאות שמתבררות לי פעם אחר פעם הן שהרופאות (כמו גם אחיות, טכנאיות US), הרבה יותר ענייניות וממוקדות מהגברים. אין רופא שלא העיר לי על משקלי הגבוה, האשים את שכבת השומן שמרפדת את בטני בקושי לעשות US הולם או את מבנה הרחם 'המעוות' שלי כמילותיהם (של שני רופאים שונים) בקושי לראות מה שצריך לראות, כולל הפחדות לגבי הקושי לעשות דיקור מי שפיר ב'אישה כמוני'. אתמול עשיתי דיקור מי שפיר אצל ד"ר שושני בעין-כרם. אף לא רבע הערה על איך שאני בנויה או איך שאני נראית, נראה שלא היה לה כל קושי לבצע דיקור מדויק ומקצועי ועדיין להיות סמפטית ונעימה. מסתבר שגם לטכנאית שעשתה מדידות לעובר לא היה כל קושי להתמקד בדיוק על הערכים שאותם היא היתה צריכה לראות בלי שום הערה שמתייחסת אלי. אני חייבת לספר שלפני שהריתי את הלל, התחלתי טיפולי פוריות אצל רופא מפורסם בתחום שכל הזמן העיר לי על משקלי (וניסה להפנות אותי לטיפולי הפריה בערך אחרי חודש וחצי באמירה שאין מה להתמהמה). כשהלכתי לקבל יעוץ אצל ראש מחלקה בהדסה, לפני שהוא התחיל אפילו לדבר על בעיות אופציונליות הוא המליץ לי לפצוח בדיאטה. כשהחלפתי רופא והלכתי למומחית לפוריות, קודם כל היא שלחה אותי לעשות לפקוסקופיה לראות מה הבעיה האמיתית כפי שהיא נראית 'מבפנים' ולא הטילה את האחריות לאי הפריון שלי על משקל או על כל סיבה חיצונית אחרת. האם יכול להיות שנשים במקצוע הרבה יותר ענייניות וניגשות תכלס לבעיות בעוד שהגברים אמנם משפריצים צ'ארם לכל הכיוונים אבל בוחרים להפיל אחריות על האישה לפני שהם מסתכלים על בעיה רפואית? למען האמת, אני לא מפסיקה לתהות אם זה רק מזלי עם רופאים גברים או שנשים אחרות פשוט לא שמות לב. מאוד אשמח לשמוע דעות שונות.
