רוצה כבר להפשיר
קורא סמוי מהקמת הפורום. המוזר הוא שלא שמעתי בשום צורה על הקמת הפורום הזה אלא פשוט חיפשתי פורום כזה וכנראה שהתזמון היה מוצלח.
אין ספק שהרווחנו שאנחנו חיים בתקופת האינטרנט, ככה אפשר לחשוף להתעודד ולהתייעץ באנונימיות. ומצד שני, לפעמים אני חושב שאם הייתי נולד ארבעים שנה קודם הכל היה הרבה יותר פשוט. כשכולם היו הרבה יותר תמימים (או שאולי סתם נדמה לי?), כשחוסר נסיון לא היה מעיד על משהו דפוק בבנאדם כמו היום. כשאנשים עוד לא היו תקועים באייפון שלהם כל היום (לא כל כך קשור אבל עדיין מציק לי).
קצת על עצמי. בן 25 וחסר כל נסיון. הסיפור המוכר, מה שהתחיל (ועדיין) כחוסר בטחון מוחלט במראה החיצוני הפך למבוכה מחוסר הנסיון. כדור שלג שגודל וגודל, ובמקום שבו אין בכלל שלג. נדמה לי לפעמים שאני מקנא בכולם. מקנא בנשים, שלא צריכות לקחת את היוזמה ויכולות לחכות שיתחילו איתן (וגם, לא מסתכלים על גבר חסר נסיון כמו שמסתכלים על אישה חסרת נסיון). מקנא בכלבים, שזה בא להם טבעי. פשוט יודעים מה לעשות, לא מקבלים דחיות ועושים מה שהם רוצים איפה שהם רוצים. פשוט מקנא בכולם, ותוך כדי הקנאה והמרמור ממשיך לא לעשות כלום בעניין.
כמו כולם, גם אני חכם ומצחיק ובחור נורמטיבי לחלוטין. אין לי שום בעיות חברתיות. אני רואה אנשים שאני מכיר שאפילו נראים פחות טוב ובטח שפחות איכותיים - כל הזמן עם חברות. זה מחרפן אותי. אני כבר לא מפרגן לאף אחד. פעם פרגנתי. אני זוכר איך מהגיל שהעניינים האלה מקבלים חשיבות, תמיד היה איזה חבר חסר נסיון כמוני שיכולתי לדבר איתו על זה. תמיד היינו אומרים "מתישהוא גם לנו זה יקרה". ותמיד זה קרה, לחבר. וכל פעם נשארו פחות ופחות חברים במצב שלי, עד שהיום אני כבר לא יכול לדבר על זה עם אף אחד, מתבייש, משקר.
מעבר לרצון לנסיון מיני, הבדידות היא בעיקר החלק הקשה. ההרגשה שכולן נחמדות (כי אין לי בעיה לדבר עם בנות) אבל שאף אחת לא באמת תרצה אותי. ההרגשה של לא להיות נאהב (ויש לי משפחה אוהבת, אבל זה משהו אחר). המחשבה על מה יהיה בעתיד, עם משפחה, עם ילדים - מאיפה יבוא הפתרון? הרי אני לא יכול להמשיך ולחכות. אני אפילו לא מצליח לנסות, ככה שאני לא יכול להגיד שנדחיתי. נמאס לי להתבאס ש"השנים הכי יפות" מתבזבזות. נמאס לי מהחרטה הזאת כשאני מסתכל אחורה על כל אותם אירועים שהיתה אופציה ופספסתי את זה כי כזה אני. זה משפיע על כל שאר התחומים - על העבודה, על הלימודים, אני פשוט כל הזמן מבואס. פשוט נמאס לי.