רוצה לדבר על הטקסטים של רונה

[חמלה אוהבת]

רוצה לדבר על הטקסטים של רונה

רוצה לדבר על המוסיקה והטקסטים ועל החיים בכלל

 

[חסמו לי את הסיסמה]

אני בעד, אזה שיר?

יאו אני לא מאמינה יש לנו בן נוסף בפורום

 

[חמלה אוהבת]

בן לו היה לי ילד קטן שחור טלטלים ונבון

ל"חסמו לי את החסימה" כמה את לא צפויה שאת לא שפויה.......... כמה את על ריטלין זה לא להאמין............. כמהאת גדולה או לה לה!!!

 

[חסמו לי את הסיסמה]

../images/Emo13.gif

לא שפויה מספיק כדי להיות רגילה כבר לא על רטלין, מי היה מאמין? לא כזו גדולה

 

[חמלה אוהבת]

את כן

את כן כזאת גדולה! גדולה מהחיים!

 

[חסמו לי את הסיסמה]

שנתפשר על בינונית?

 

[חמלה אוהבת]

בינוניות אינה באה בחשבון

אבל היא באה בעברית ובגיאומטריה לינארית......... אני בעד פשרות או יותר נכון בעד האפשר! בשירה עיניים זרות כתבה רונה: אין לי ברירה אלה לרצות את האפשר

 

[חסמו לי את הסיסמה]

אך גם כתבה

אני לא אפסיק לרצות, וכול זאת באותו השיר. אז עד שאני אהיה גדולה אני אסתפק בבינונית

 

[סמקנית]

סוטרת את עצמה

אני לא אפסיק לרצות אני לא אכנע לרעיון הזה שאי אפשר, כי אי אפשר אבל... אין לי ברירה אלא לרצות את האפשר.... מה עבר עליה באותו רגע?.... אבל אין מה לומר- שיר סוףףף!!!

 

[אגם0]

אשכרה...

אבל מה, זה מה שיפה בטקסטים שלה, כל העומק הזה... זה בעצם כאילו שתמיד יהיה מה לרצות, אבל צריך להשלים, וללמוד לרצות רק מה שאפשר... אחלה שיר שבעולם! לכל שיר שלה, יש מסר....

 

[מיריתי3]

שורה שאני רוצה להבין..

בשיר "הקולב" היא כותבת: ולרדת על ארבע כדי לכרות את הברית שבין אנשים לבין הילדים שגולפו מן הגזע והפכו לגברים... אז... מה זה קשור? ההתבגרות?

 

[חמלה אוהבת]

לא רוצה לגדול

לו זה היה תלוי בי לא הייתי הופך מילד לגבר ובעצם יותר נשארתי ילד מאשר גבר

 

[חסמו לי את הסיסמה]

רק השורה הזו בקולב

כול השיר הזה לא הכי ברור

 

[הדר 0]

זה לא "בין *הנשים* לבין הילדים....."?

זה גם הופך לי את מה שהיא שרה להרבה יותר הגיוני

 

[לאורנה נסיכת קלינסטי]

גם אני חושבת שזה הנשים

 

[חסמו לי את הסיסמה]

נראה לי גם

אבל זה לא נשמע הכי ברור בשיר

 

[חמלה אוהבת]

כמה שיותר עמוק יותר כואב

כואב לצולל עמוד מדהים לצלול עמוק

 

[הדר 0]

זאת בדיוק הנקודה בשיר,

היא נורא רוצה ועורגת (נכון לכתוב ככה?...) למשהו, אבל בסוף היא קולטת את המציאות ומבינה שחייבת להתפשר. זה לא בקטע של סטירה וחוסר הבנה של מה שהיא רוצה לכתוב, אלא רגשות כ"כ חזקים של כמיהה עד שהיא מאמינה לכמה רגעים שאולי אם היא תרצה מספיק חזק היא תצליח ובסוף היא מבינה שזה חסר סיכוי ומשלימה בלית ברירה עם העובדות. ככה אני חושבת. או ש(אנ'לא יודעת כמה זה שונה ממה שאמרתי קודם אבל אני אנסה להסביר) היא יודעת שלנצח היא תאהב אותה (נניח והיא כתבה את זה על מי שאני חושבת) ולא משנה מה היא תעשה וכמה זמן יעבור היא פשוט לא יכולה להפסיק לרצות, כי אהבה אי אפשר לכבות עם רצון ["כאילו שאפשר בכלל לדעת להרפות, לאהוב פחות"]. אבל היא יודעת שהיא לעולם לא תצליח להגיע איתה למערכת יחסים כמו שהייתה רוצה. שט אני לא טובה בלהסביר מה אני חושבת אבל זרמו.

 

[חמלה אוהבת]

אי אפשר לכבות אהבה

כן הדר כותבים ערגה כל מה שנרצה לא נשיג ואם השגנו זה כבר לא אותו דבר ולא עונה על הציפיות כך שאני לא חושב שזה תמיד רע לא לקבל את מה שאנחנו רוצים בחיים

 

[חסמו לי את הסיסמה]

מסכימה עם התאורייה שלך הדר

יש מצב שאפילו קצת על בשרי