רוצה להיות יותר חברותית

[Optimistic Girl]

מתנצלת אבל...

אבל את לא דוגמא למדגם מייצג של חברות/ חברים

מה הכוונה שלי?
שככל הידוע לי את עכשיו בארהב?
אז שם כללי משחק של חברויות השתנה!


ועכשיו את צריכה ללמוד מחדש את המושג 'חברות' של אמריקאים..
וזה לוקח זמן!

אבל אם תרצי את תצליחי

ובגדול ממליצה על 2 ספרים שיתאימו לאמריקאים
1. כיצד תרכוש ידידים והשפעה של דייל קרנגי
2. איך לחבב אותך ב90 שניות של ניקולס בותמן
3 . חוק הפעולה: ליישם במציאות את מה שקוראים בספרים הנל!


בקשר לחוויה הלא נעימה שקרתה לך בעבר
תוך כמה פגישות היא תיעלם לך בעזרת Nlp
בארהב יש המון מטפלי Nlp



לסיכום
החיים הם שלך
ואת זאת שבוחרת מה לעשות איתם
אם משהו מפריע לך זה הזמן לשנות גישה
לעשות דברים קצת אחרת...



בהצלחה

 

[spaysi8]

כי זה מזויף

ומרגישים את זה.
אני שונאת שנחמדים אלי בכאילו ואני לא מתכוונת להיות נחמדה למישהו שהוא אדיוט מבחינתי.

 

[Building a mystery]

הכוונה היתה

לא להיות נחמדה בכוח, אלא לנסות להסתכל על דברים בצורה יותר חיובית- זה יגרום לסביבה שלך לראות בך אדם יותר חברותי, ויגרום לך הרגשה טובה יותר באופן כללי.

 

[spaysi8]

אוו, הבעיה הגדולה שלי..

פעם הייתי אופטימית.
איפשהו בכיתה יב זה נעלם.

אני מנסה לחזור לשם כי את צודקת, זה אכן יגרום לסביבה שלי לראות בי בסופו של דבר בנאדם יותר נעים, וזה חשוב, גם לי וגם להם..

 

[AlabamaW0rley]

כל הסציופתים פורחים באינטרנט

|כל

 

[Cade Foster]

אני בנקבה

 

[Optimistic Girl]

סיפור משל עם נמשל

משל:
פעם היתה חייה חמודה שקראו לה מרבה רגליים
היא הלכה לה בדרך... הליכה טובה ושלווה
ופתאום פגשה צפרדע
הצפרדע שאלה אותה : איך את מסוגלת ללכת עם כל כך
הרבה רגליים? מה הצעד הראשון שאת עושה ועם איזו רגל?

המרבה רגליים חשבה וחשבה
וניסתה לנתח את הצעדים שם ואופפפפ
היא שכחה איך ללכת !
ונהייתה מבולבלת וככה במשך ימים שלמים לט יכלה ללכת...
עד שבסוף חזרה לעצמה.


הנמשל
את לא חברותית וכתבת שחברים לא מעניינים אותך..
ופתאום מישהו/משהו הסיט את תשומת הלב שלך
ופתאום את רוצה להיות חברותית...

אני בניגוד לרוב שכתבו פה
אומרת בפה מלאה: מצטערת אבל זה לא הולך כך.

קודם את צריכה ללמוד לאהוב אנשים וללמוד לחשוב מה יתרום
לך הקשר איתם
לדוגמא: להגיד שיציאה עם החברה הזאת אתן תצחקו ביחד ותבלו
או מאדם הזה את תלמדי משהו חדש.


ואם את נפגעת מאנשים ולא חזרת לעצמך מאז.. ועיבדת אמון בהם
אז אני מזמינה אותך לחשוב על
האם את באמת רוצה שינוי?
מה יתן לך השינוי?
ממליצה על מאמנת אישית או nlp כדי להתמיע את השינוי.


ובפאן האישי:
פעם לא הייתי חברותית למרות שתמיד היו לי 2 3 חברות ...
תמיד אהבתי את הלבד שלי
אך לפני שנתים הצבתי לעצמי מטרה של להיות אדם חברותי
והשגתי את מטרתי בעזרת עבודה עצמית רבה וקואוצ'נג..
עכשיו בכל פעילות של לימודים שאני הולכת
אני מציבה לעצמי שאני רוצה משם אחת או שתיים חברות חדשות..

רק 3 ימים אני בלימודים החדשים שלי
וכבר יש לי חיבור ל5 נשים מקסימות
שמהן כבר יש לי טלפונים שלהן והן כבר מתקשרות אליי ונמצאות איתי בקשר.
ולמעשה היום יש לי יותר מידי חברות... עד שהחלפתי מספר טלפון ולקח לי המון זמן לעדכן את כולן אך למעשה יש עוד כמה שצריכה לעדכן אותן.

זה הכל קטע של הגדרת חשיבה
כי אני למשל אוהבת אנשים
ומעכשיו התחלתי להגדיר את עצמי כחברותית!!
להבדיל כשפעם הגדרתי את עצמי כביישנית.
עכשיו פשוט לא מגדירה את עצמי בצורות שליליות
אלא חיוביות
וגם פועלת!! מיישמת טכניקות מיוחדות שלמדתי בתקשורת בינאישית.

בהצלחה וברוכה הבאה לפורום

 

[AlabamaW0rley]

גםאניגםאניגםאניגםאניגםאני

מזדהה איתך.

טוב, הסיפור שלי קצת שונה: עם קבוצות מסויימות של אנשים אני יכולה להרגיש שלא אכפת לי מאף אחד, אין מישהו שמעניין אותי ושרק יעזבו אותי בשקט. מצאתי את עצמי לא פעם יושבת בצד, אוכלת לבד, הולכת לבד ושקועה בעניינים ובמחשבות שלי - וזה היה פאקינג בולט עד שאנשים התפלאו. מצד שני, יש סוגים של אנשים\חבורות שכן גורמים לי לרצות להתחבר איתם ואז אני יותר חברותית. אבל באופן כללי, אני כמוך צריכה הרבה ספייס, הרבה זמן לבד, לא יכולה ולא רוצה להיות כל הזמן חברותית. לא יודעת אם זו הסיבה או התוצאה של כישורים חברתיים דפוקים.

בנוסף לכך אני ביישנית, זה משתנה בהתאם לכמה אני חושבת ששופטים אותי. בעבודה אני יותר ביישנית מאשר בלימודים. אני אוכלת כל הזמן סרטים ומעבירה בראש כל משפט ומבט שקיבלתי ממישהו. כל יום יש לי מחשבות קטסטרופליות על עצמי. זה די מתסכל.

מה שאני יכולה להמליץ לך זה מה שאני עושה בעצמי - פשוט תהי מודעת ותנסי לשנות את ההתנהגויות האוטומטיות שלך בקטנה. נניח, אם האינסטינקט שלך הוא שברגע שאיבדת עניין במישהו זה ללכת לצד, במקום זה תנסי להשאר ולשאול אותו עוד שאלה, ואולי בסוף דווקא יהיה לכם מעניין. אם עובר לך משהו בראש ואת מונעת מעצמך לומר את זה מהפחד שישפטו אותך, נסי בכל זאת לומר את זה. תתאבדי על זה.
כנ"ל חברים. תדחפי את עצמך לקדם את הקשר איתם אפילו אם זה נראה לך חסר טעם. תופתעי שלפעמים יכול להיות כיף.

וסליחה אם אני נשמעת כמו ספרון "עזרה עצמית" בעשרה שקלים

תוך כדי שאני מייעצת לך אני מנסה לשכנע את עצמי שלא הכל אבוד.

 

[100 מטרים פרפר]

חייב לציין שאני שלב אחד קדימה...

אני יוצר המון קשרים חדשים אבל אני פשוט לא יודע לשמור על אף אחד מהם.
היו לי בערך טריליארד מעגלי חברות שונים בתיכון, בצבא, בעבודה, מהאינטרנט, עוד עבודה, עוד פורום, לימודים, חוגים, עוד פה, עוד שם..
אבל הצלחתי לשמור על מעגל אחד (מהתיכון בעיקר, וגם זה "מעגלון") וחצי....
לא אוהב טלפונים ובאופן כללי קשה לי עם השלב הבא.. זה שאף פעם אין לי זמן (מגיל 18 בערך אני עסוק כל היום. באמת. זה מציק :-\) גם לא תורם.

 

[האני האחרת שלי]

אני גם הייתי כמוך

שאין לי זמן או חשק שיתפסו אותי בטלפון לשיחות נפש
אבל הפתרון שלי הוא צ'אטים...
הצ'אט בפייסבוק, הצ'אט בג'מיל, לפתוח קבוצות בוואטסאפ
זאת הדרך העיקרית שאני שומרת על קשר עם חברים שלי, כל מי שהכרתי שלא השתמש באופציות האלה באופן יומיומי כמוני, הקשר פשוט נותק בשלב מסויים

 

[Kagg6]

מה שאת מתארת

זה לשנות את האופי שלך לחלוטין.

מי שיגיד שזה בלתי אפשרי, תני לו סטירה.
אפשרי- אך קשה. את פשוט צריה לאמץ לעצמך אמות מידה חדשות ובכוח לעשות אותן עד שזה יהיה חלק ממך.

לא קל, אבל שום דבר בחיים לא קל.

 

[Purple Mushroom]

ואו. גם זה מזכיר לי אותי.

אם בתיכון הייתי פאסיבי, בגלל ביישנות,
בשנים האחרונות. (מאז שהיה לי חבר כמו בסיינפלד, שהיה מתקשר אלי כמה פעמים ביום, והייתי בבית שלו בתדירות די גבוהה, ואחרי שנתיים, ניתקתי איתו את הקשר כי היה יותר מידי אגואיסט, ומפונק, ועצלן, וכו', ועברתי לגור עם הבוסית שלי בגבעתיים, גם התקופה הזאת נגמרה )

הפכתי להיות פאסיבי, רק כי נפגעתי מאנשים אחרים.
זה מזכיר לי אותי גם המצב הזה.

איך אפשר להיות יותר חברותי, ולרכוש חברים חדשים?
לצאת מעצמך. כן להיות טבעית, או ליזום ,ולצאת מעצמך, או מהביישנות.
זה לא יהיה קל, אבל לפחות תנסי. בכל מסגרת, בעבודה, או בלימודים, או בכל מסגרת שהיא, כולל הנוכחית
בהצלחה,

=]

 

[חסרת נפש]

אחד השרשורים המרתקים

ולו רק כי אני דומה לך בעיניין זה.
ככל הנראה ישנם הרבה אנשים כמונו. אירוני, אם היינו מתאגדים יחדיו לא היינו במצב הזה כל אחד בנפרד, אלא במצב אחר לחלוטין יחדיו.

אני יוצאת מנקודת הנחה שאנשים הם חארות, יש מעט שלא. אני פשוט מסננת אותם כמו שצריך. אז אני שקטה. מה לעשות, אדם ביישן שמעדיף לבדוק את השטח ומי נגד מי. וכן, זה משתלם. ככה אני יודעת למי אני מוכנה להתחבר ומי אדם שלא הייתי מתקרבת אליו בחיים.

כשאני מוצאת אנשים שאני מתחברת אליהם אני איתם בקשר שנים. כך גם את. זה רק טבעי, וזה הטבע הכי טוב, כי אנחנו לא מוותרים על עצמנו בשביל אחרים.

 

[sandyCHEEKS]

וואו

אני בשוק מכמות האנשים פה שהם בדיוק כמוני!
אין לי ממש איך לעזור לך, כי אני בדיוק במצב שלך.
והאמת אני חושבת שאני רוצה להשתנות רק בגלל כל הביקורת שאני מקבלת על זה שאני תמיד לבד, שכמעט ואין לי חברים..
ואנשים פשוט לא מאמינים לי שטוב לי לבד!
בכל מקרה.. באיזשהו שלב בחיים שלי החלטתי שאני רוצה חברים, והתחלתי להיות מזוייפת חייכנית ושמחה, וזה מושך אנשים, אין מה לעשות. זה לא היה כל כך גרוע, עם הזמן זה הרגיש חלק ממני. ככה שאת יכולה לנסות להיות נחמדה ושמחה בכוח, אולי כשתיראי כמה טוב לך עם אנשים, זה ירגיש לך טבעי.
לי זה נמאס אחרי כמה שנים ופשוט ניתקתי קשר עם כולם.

 

[מאי 406]

חברים יש רק בפייסבוק

וגם אני, כמוך, סובלת מבעיה דומה

אני מאוד אוהבת להיות בחברת אנשים שאני אוהבת, הבעיה היא שלא את כולם אני אוהבת. ולא כולם גורמים לי להרגיש נוח בחברתם. אני מוצאת את עצמי "אבודה" בחבורות גדולות של אנשים, כי אין לי מושג איך ליצור קשר ראשוני עם אנשים זרים, במיוחד אם הם נראים לי מאוד שונים ורחוקים. הם, מצידם, חושבים שאני סתם סנובית, כשלמעשה אני מאוד לא. אני רק מחכה שמישהו ייפתח אליי ויגרום לי להיפתח חזרה.
חבריי הטובים ומי שהספיק להכיר אותי מספיק זמן - יעידו על כך שאני חברותית, מצחיקה, כיפית, מגניבה וכו'. במקום העבודה הקודם שלי הייתי ה"כוכבת" מהבחינה החברתית, כי שם הרגשתי מספיק נוח להיות מי שאני, היה לי כיף עם האנשים שעבדו איתי והקרנתי את זה כלפי חוץ. עם אנשים שאני פחות מכירה, או במקומות שאני לא רגילה אליהם - תמיד יחשיבו אותי כביישנית וסגורה. אני אף פעם לא יודעת מה לומר, וכשאני כן אומרת משהו - יוצא משהו טיפשי לחלוטין. לוקח לי המון המון זמן לבנות ביטחון במקום חדש, קשה לי להיפתח לאנשים חדשים, ואני מרגישה את זה בכל פעם שאני עוברת לעבודה חדשה (כמו עכשיו

). ללא ספק הרגשה מבאסת.

אבל מה שלמדתי לאורך השנים, ושהיכה בי כל פעם מחדש במיו גל של דכדוך, זה שבסופו של דבר רוב הקשרים החברתיים שאנחנו יוצרים בחיים לא מחזיקים מעמד לנצח. היו לי תקופות בהן הייתי מוקפת חברים, חלקם הגדרתי כחברי נפש, ועם הזמן (כשנגמרה התקופה שלנו יחד בצבא/בעבודה/בלימודים) כל אחד פנה לכיוון אחר והקשרים לאט לאט התרופפו. זה קצת עצוב, אבל בסופו של דבר אנחנו לבד בעולם. גם אלה שכל היום מוקפים באנשים ושיש להם 1500 חברים בפייסבוק - מרגישים בודדים לפעמים. מי שנשאר לנו בסוף הם המשפחה והחברים הטובים באמת, שהיו שם מהתחלה ולאורך כל הדרך, הם אלה ששווים את ההשקעה האמיתית.

לכן לפעמים עדיף להיות אדם שמקדש את ה"לבד" שלו. שנהנה להיות בחברת עצמו ולא זקוק כל הזמן לתשומת לב של אחרים. תאמיני לי, זה הרבה יותר קל.

 

[האני האחרת שלי]

אני גם, בדיוק כמוך