רוצה להכיר לכן את חברותי הבובות

עד שאורית תכנס שוב ותענה על

השאלות שלכן אני יכולה לספר עליהן קצת. הבובות אינן מלובדות אלא תפורות בחומרים טבעיים בלבד ומלאות צמר. אנחנו פה מנסים ליצור מקום שמתאים גם לליבוד וגם לכל סוגי המלאכות ה"ישנות". מלאכות מחט ומסרגה מכל הסוגים ימצאו אצלנו בית חם, טוויה בכישור במידה ותעלה אי פעם מישהי שעוסקת בזה - נשמח מאד, צביעה בחומרים טבעיים וצבעי צמחים וכמובן ליבוד שזו מלאכה מאד עתיקה וראשונית. לגבי הבובות: צעצועים אנתרופוסופיים למינהם עשויים מחומרים טבעיים ועשויים בעבודת יד. הרעיון מאחורי זה הוא שילדים לומדים את העולם באמצעות החושים ולא דרך החשיבה והאינטלקט, חומרים מגוונים שקיימים בעולם הם בעלי ריחות רבים, טעמים וטקסטורות רבות, משקל אמיתי של חומר בניגוד לפלסטיק שאין לו את כל התכונות האלה. פלסטיק אינו חומר חי. כמו כן בצעצוע שנעשה בעבודת יד טמונה אהבת היוצר והוא נחשב לצעצוע חם בניגוד לצעצועים שמיוצרים כשטנץ בפס ייצור. לגבי תווי הפנים המינימליים: בובות או בדמויות אנושיות שעשויות ברוח חינוך וולדורף (אנתרופוסופי) ייתכן שלא יהיו תווי פנים כלל וייתכן שיהיו להם תווי פנים בצורה כללית ביותר. דבר שמאפשר לילדים ליצוק תוכן ואישיות לתוך הדמות מתוך כוחות הדמיון הפנימיים שלהם. בובה סגורה לגמרי ועשוייה עד הפרט האחרון כגון בובת בארבי לא מאפשרת את התהליכים הפנימיים האלה. אורית דותן היא המומחית בתחום, הרבה יותר ממני ואשמח אם כשתכנס תוסיף על ההסבר הכללי שנתתי.
 
המשך להסבר של אירית על בובות ע"פ חי

ההסבר של אירית מבהיר יפה את ההתיחסות של חינוך וולדורף לצעצועים כמה דברים נוספים להבהרה- יש בני אדם שבחרו באנתרופוסופיה כדרך להתפתחות פנימית-קוראים להם אנתרופוסופים. אלו מהם שעוסקים בחינוך האנתרופוסופי שנקרא חינוך וולדורף מצאו שהבובות המסוימות הללו הן המתאימות ביותר ו"אימצו" אותן. במהלך השנים שחלפו מאז נוסד חינוך וולדורף כל נושא הבובות המשיך להתפתח בתוך אוכלוסיית המחנכים הזו ולכן קוראים לבובות -בובות אנתרופוסופיות אבל באמת-רק אדם יכול להיות אנתרופוסוף ולכן הבובות שלי נקראות-בובות ע"פ חינוך וולדורף-אנתרופוסופיה ביחס לתווי הפנים-רצוי שבבובות מסוג אלה שהצגתי כאן יהיו תווי פנים עדינים שעדיין מאפשרים לילד להפעיל את דימיונו היוצר,ע"פ התפיסה החינוכית פעילויות אלו המתרחשות בגילאים הצעירים ועד לזמן התחלפות השיניים מעצבות,בונות ומפתחות את מוחו של הילד הגדל בדיוק כפי ששרירי הידיים גדלים ונהיים בריאים אם מפעילים אותם נכון
 

איולי

New member
הבובות האלה, הבובות האלה בא לי לקחת

אותם לחבק לשים קרוב קרוב ללב וללכת איתן הביתה... הבובות האלה הן לא בובות , הן בעלות אופציה גבוהה להיות בנות בריתי ושותפות סוד.... אבל אמרת שהן שלך.. האמת היא שזו פעם ראשונה שאני קוראת על "הסיבה" לגבי תווי הפנים או "חוסר" הפנים, בתור אחת שהבובות היו (ועדיין) עולמה לא פחות מהעולם ה"אמיתי" , , בתור אחת שלא סבלה ברביות אבל היו לה גם בובות מפלסטיק עם עיניים נפתחות ונסגרות, גם בובות סרוגות מסבתא גם תפורות , גם דובים ושאר חיות לא זוכרת שהפריע לי או שעצר את התפתחות דימיוני (להיפך, אולי היה כדאי לעצור אותו קצת..) וזו איזו שהיא תהייה פנימית שלי אם צריך "לגרות" את הילד להפעלת דימיון, הרי הדימיון קיים בעיקר אצל ילדים באופן כל כך אינסטנקטיבי ודבר אחרון, משאלה קטנה שלי- שיהיה פורום פתוח עם שאלות ודיונים בנוגע לחינוך ברוח זו ואומנות, סתם משאלה
 
איולי-לכל אחד ייחודו שלו

איולי-אהבת בובות ומשחק בכלל זה משהו שלא כל הילדים יכולים לעשות הרבה מאוד ילדים שמגיעים לגני וולדורף ולבתי ספר אינם יודעים לשחק וצריך ללמד אותם לשחק נשמע מוזר אבל זאת אמת כמו שקיימות זרועות וכפות ידיים שאפשר ורצוי לשפר יכולותיהן באמצעות למידת סריגה ו"על הדרך" גם משפרים קואורדינציה עדינה וקשר עין יד -כך צריך לתת למוח את המזון הנדרש להתפתחותו-למשל-סיפור סיפורים באופן הנכון יביא את הילד להתפתחות דימיונו הרבה יותר מאשר צפייה בטלויזיה- אותא דבר לגבי בובות-הבובה המתאימה תתמוך בהתפתחות הילד יותר מאשר הבובה שאינה מתאימה. נכון-לא צריך לגרות את דימיונו של הילד-צריך לתת לו את התנאים הטובים ביותר להתפתח כל נושא הפורום חדש לי ואין לי מושג איך יכול להתקיים פורום כזה כמו שאת רוצה-כרגע יכולה חענות על שאלות ואם אלא אדע לענות אפנה לאדם אחר שאולי יוכל לענות תודה לך
 

עלמה7

New member
אני מסכימה איתך, איולי.

לגבי הפלסטיק והעיניים שנפתחות ונסגרות - גם לי היו בובות מכל הסוגים והמינים. אחותי ואני היינו משחקות שעות ב- 8 הברביות המזוייפות שלנו (לכל אחת מאיתנו היו שתיים בוגרות, אחת ילדה ואחד בחור), ממציאות להן שמות, תולדות חיים וסיפורים, ולכל אחת היה אופי משלה, למרות תווי הפנים השטנציים. סבתא שלי היתה תופרת להן בגדים (על פי גזרות לברבי מ"בורדה"). היו לנו גם בובות נייר. היינו מציירות בעצמנו, גוזרות ומדביקות, כותבות להן שם מאחור, ומשחקות איתן שעות על גבי שעות. ההשראה להן באה מבובות כאלה
אלא שלא היו לנו הרבה כאלה, ולכן יצרנו בעצמנו. סבתא שלי היתה עושה לנו בובות ממגבת ושרוך נעליים, כשהיינו באות אליה. דווקא מאוד התבאסנו מהן, כי לא היה להן פרצוף. אז עוד לא קראו להן "ברוח האנתרופוסופיה", כמובן... הבובה האהובה על הילד שלי (בן שלוש) היא בובת טלטביז, שהוא קיבל ביריד שכונתי, ואותה הוא מלביש בחיתולי בד וקושר בשרוכים ובאטב כביסה (שמלה וגלימה). ככה שאצלו זה שילוב של מרצ'נדייז עם יצירה עצמית... ולבסוף - במקום לחכות שייסדו פורום לעניינים האלה - את יכולה לפתוח קומונה בנושא! אני מסכימה איתך שזה נושא מאוד מעניין.
 
נראה שאתן פשוט גנובות על בובות

כשהייתי ילדה קיבלתי בובה שהעיניים שלה נפתחות ונסגרות ועד היום אני זוכרת את החוויה של הזרות שהיתה לי איתה שנים לא עסקתי ביצירת בובות-אולי בגלל אותה בובה- אלא בעבודות יד אחרות לפעמים אני חושבת לעצמי שאולי מה שאני עושה עכשו מהווה ניסיון לפוגג את החוויה הלא נעימה אם מתאים לכן לתת לילדיכם דווקא בובות ברביות זה בסדר גמור-כולנו חופשיים ללכת בדרך שאנו בוחרים בה ושלמים איתה
 

עלמה7

New member
זה נכון. אני באמת גנובה על בובות!

עד היום, אני חוששת. אני חושבת שאני קונה לילדים שלי צעצועים וספרים שאני הייתי רוצה לעצמי. אני נורא נהנית לראות אותם אוהבים את הדברים האלה, ונהנים לשחק איתם ולשמוע את הסיפורים. וזה לא שהיתה לי ילדות כל כך מקופחת. די קנו לי כל מה שרציתי. אבל כנראה שזה משהו שאף פעם אי אפשר להשביע... לגבי הבובות שמתאים לתת לילדים - אני חושבת שמה שחשוב זה הגיוון. גם בד וגם פלסטיק, גם עבודת יד וגם מוכן מהחנות. גם מחומרים ממוחזרים וגם משהו חדש.
 
המילים הטובות שלכן מחממות את ליבי

תודה לכולכן-לכל אחת מכן גם אתן יכולות לךיצור בובות-ויותר יפות-תאמינו ותבואו ללמוד ניתן ליצור איתי קשר ב-02-5356465
 
למעלה