נמאס!! אני מאד מאד אוהבת לאכול אבל פשוט הגיעו מים עד נפש. הייתי עכשיו עם בעלי באילת והתביישתי להיכנס לבגד ים. שלא נדבר על הבריכה עם מתן כל פעם אני מתבאסת מחדש. החלטתי שזה לא יתכן שבגיל 31 אני מרגישה מכוערת ומגעילה. שזה לא יתכן שאני מתביישת מבעלי או מתביישת בכלל...אני רוצה להרגיש יפה ומושכת וטוב עם עצמי. ברגע שההחלטה בשלה שום דבר כבר לא מעניין אותי. אני עד שאני אגיע למשקל הרצוי לא מתפתה לכלום. פשוט אין מצב. כל עוגה וכל קרואסון מסיטים אותי מהמטרה. באמת באמת שרב הזמן אפילו לא בא לי אני יכולה לשבת במסעדה ולהזמין סלט (אני? סלט??). היום אחרי חדר הכושר אכלתי בארומה ארוחת בוקר בלי לחם ובלי גבינת שמנת אז מה? לא קרה כלום יצאתי שבעה ואפילו לא גמרתי את האוכל...
לאן לרדת...אבל באמת הכי חשוב זה שהתחלתי כושר כי אני רוצה להפסיק "לרפוס"... מכירה את בעיית השיער המתולתל למרות שאני הייתי מתה שיהיה לי מתולתל. החלק הזה משגע את הצורה אי אפשר לעשות איתו שום דבר! טוב הדשא של השכן...
ספורט עושה נהדר לגוף ולנפש. רק תיזהרי קצת עם ה- SB כי היא לא הולכת טוב עם ספורט. את צריכה לפרק פחמימות בספורט. אז (למרות התוצאות) אל תאריכי את השלב הראשון יתר מידי, טוב?