רוצה להתחיל תהליך הורות

[hashas1]

רוצה להתחיל תהליך הורות

היי,
בן זוגי ואני רוצים להתחיל הליך פונדקאות, ולא יודעים איך בדיוק מתחילים.
אשמח לקבל המלצות ממי שכבר עשו זאת.

תודה

 

[מטיילת בענן]

ברוכים הבאים

אין לי תשובה בשבילכם, אבל נמצאת כרגע כמה חודשים לפני הורות. אשמח אם תספרו קצת על עצמכם, וכמובן אם תישארו .

נעים מאוד, אני בת 29 ואשתי בת 33, שתינו גרות בירושלים כרגע, אבל מתכננות לעבור משם לקראת הלידה.

 

[hashas1]

היי

בן זוגי בן 31 ואני בן 30. יחד חמש שנים. החלטנו שהגיע הזמן להתחיל לברר לגביי ילדים, היות שמדובר בתהליך לא קצר.
גרים בתל אביב. מקווה לעבור למקום קצת יותר קטן בשנים הקרובות. רוצה קצת יותר ירוק בשביל הילדים שלנו

 

[מטיילת בענן]

תשקלו את מודיעין

המעבר שלנו מירושלים הוא מסיבות אחרות, אבל הסתובבנו קצת במודיעין לאחרונה ומאוד התרשמנו. דירות חדשות יחסית וגדולות במחירים זולים מירושלים (ובוודאי גם מת"א), הכל ירוק ומרווח.

תמיד חשבתי שמודיעין היא עיר משעממת ואני עדיין מחזיקה בדעה הזו, אבל לילדים נראה שהיא מקום מאוד נעים לגדול בו, ולהורים - ת"א היא במרחק קצר.

מה שכן, אני לא ממש יודעת אם יש שם משפחות גאות מלבד זוג חברות שלנו ויש לי אינטרס ברור שיגיעו לשם יותר להט"בים.

 

[מרים והים1]

מודיעין אכן משעממת

גם אנחנו עברנו למודיעין לקראת הלידה, עכשיו הוא כבר בן 8 חודשים
זאת אכן עיר קצת משעממת, אין יותר מדי מקומות בילוי או מבחר בתי קפה, אנחנו התרגלנו פשוט לנסוע לתל אביב..
תושבי העיר מאד נחמדים ומקבלים.. בקהילה שלנו יש 2 זוגות חברות, זוג אחד גם בהריון. נשמח אם תצטרפו לשורותינו!

 

[מטיילת בענן]

איזה כיף

אנחנו מתכננות לעבור לקראת תחילת יולי. החוזה שלנו בירושלים נגמר בסוף יולי ובגלל מצבי ההריוני המתקדם בשלב הזה אנחנו מתכננות שתהיה קצת חפיפה ונוכל לעבור באיזי. יש איזו שמועה שאריזות ומעברים ידועים כמזרזי לידה ולא בא לי ללדת לפני הזמן...

איפה (ואיך) יצא לכן לבחון את הקבלה של תושבי העיר? יש לכן מסקנות או תובנות לגבי מטפלות/משפחתונים/גנים בגיל הצעיר של הפעוט? ואיפה גרתן לפני כן?

 

[פרח7]

נסטינג/קינון לקראת לידה

איכשהו גם אני וגם רבות מחברותי עברנו דירה כשהיינו בחודש השמיני
זה כנראה קשור לסוג של קינון לקראת הרחבת המשפחה

 

[מרים והים1]

זה רק שמועות

אצלי זה לא עבד..
גרנו לפני בקרית אונו ועברנו בדיוק מאותן סיבות..
בעיר יש פתיחות רבה, זה התחיל במעקב הריון האחיות והרופאים קיבלו אותנו בזרועות פתוחות
ובטבעיות מדהימה.
בכל מוסד אחר בעיר, בנק,עיריה, דירות ומשפחתונים שראינו, חברים חדשים, ואפילו בקורסים שעשיתי בחופשת לידה עם הקטנציק..
משפחתון לקח לנו המון זמן למצוא סתם כי יש כאן מבחר עצום והרוב המוחלט לא התאים לנו.
כרגע אנחנו מרוצות מהמקום שבחרנו, הצוות מתייחס בצורה שווה לשתינו וכשכל אחד מדבר על המשפחה שלו הן שמות דגש על זה שלכל אחד משפחה שונה,אבא אמא, ילדה שגרה אצל הסבתא, הורים גרושים, הוא כמובן עדיין לא מספר על המשפחה שלו, והילדים לא שואלים שאלות אבל ברור לי שכשהשלב הזה יגיע הן יתמודדו עם זה יופי.
תבואו נעשה לכן הכרות עם העיר

 

[ביצית חורגת]

אוי מטיילת....

אנחנו לא מכירות, אבל כלסבית ירושלמית (כבר 11 שנים... אבל לא מלידה, אני יודעת שלא בטוח שזה ותק המאפשר להזדהות כ"ירושלמית"), בזוגיות, ובשאיפה להצליח להכנס להריון בקרוב - אני מאוד מצטערת לשמוע שאתן עוזבות....
האם זה קשור ישירות ללידה ולקשיים הצפויים כמשפחה לא קונבנציונלית בירושלים?
(אני מכירה בעקיפין זוג לסביות שגם עזבו כחודש-חודשיים לאחר הולדת בתן)....
אני מקווה שנרגיש שאנחנו יכולות להשאר בעיר ולגדל בה ילדים...
ושישארו בה גם עוד כמה א/נשים - חילונים, פלורליסטים, ליברלים וכו'...

 

[מטיילת בענן]

כל ירושלים אחיות

(או משהו - יש איזו אחווה משונה בעיר הזאת)

באופן חד משמעי העזיבה שלנו לא קשורה לשום קושי שהיה לנו בעיר בתור זוג לסביות. להיפך - פעם כשיצאתי מהסופר מישהו חיכה לי ליד האוטו כדי להגיד כמה שימח אותו לראות את מדבקת הגאווה. ואחד מהעובדים בישיבה ליד הבית שלנו, חרדי לחלוטין, ישב איתי כמה פעמים אצלי בבית (!) וביקש לשמוע על להט"בים. היו לנו שיחות מאוד מעניינות.

קודם כל, 11 שנה זה חתיכת ותק (מבחינתי לגמרי מספיק לצורך הירושלמיות) - אנחנו כאן קצת יותר משנה. לפני זה גרנו במרכז וגם המשפחות והחברים שלנו, מה לעשות, רובם במרכז. אז ירושלים לא הייתה כזו רחוקה בעיני עד שנכנסתי להיריון, ואז הקונספט של נסיעה הלוך שעה וחזור שעה באמצע שבוע ואחרי יום עבודה הפך להיות כמעט בלתי אפשרי. אותו דבר בכיוון השני - לחברים שלנו ממש יש חרדה מלבוא לבקר בירושלים.

חוץ מזה קצת הסתכלנו בלוחות של דירות שכורות - המקומות היחידים בירושלים שיש בהם דירות גדולות ובשפע הם גילה, הר חומה ופסגת זאב, שלושה מקומות שממש לא בא לי לגור בהם. לא בגלל לסביות, אלא כי מבחינתי מדובר בהתנחלויות וזה פחות מתאים לי אישית.

אני גם מקווה שתמשיכו להרגיש כאן בנוח - באיזו שכונה אתן גרות? (לא רוצה להוציא מהארון או משהו, אל תרגישי חובה לענות ) וכמובן בהצלחה עם ההיריון המתוכנן.

 

[יובי גרובי]

שכנעתי את מתן לא לפסול את מודיעין על הסף

וזאת התקדמות גדולה לאור העובדה שבפעם האחרונה שהעלתי את הנושא הוא הצהיר שהוא היה מעדיף למות ולא לגור במודיעין (או משהו בסגנון).

אני חייב לציין שזה שאת ואשתך עוברות לשם תרם לא מעט למוכנות שלו לשקול את העניין.
וגם ההבנה שמגיעה לאיטה שבתור זוג עם ילד יש לנו מעט מאוד לחפש בת"א (אם לא מחשיבים שכ"ד יקר בטירוף כמובן)...

 

[מטיילת בענן]

זה באמת מרשים!

התהליך שאנחנו עברנו בשנים האחרונות היה דומה. כשגרנו בר"ג ואני נסעתי כל יום לירושלים הלוך-חזור (עניין פעוט של בין שעתיים ביום במקרה הטוב לשלוש וחצי במקרה הרע), ממש לא הבנתי אנשים שגרים במודיעין. כל הרחובות שם נראים אותו דבר, כולם נורא בורגנים, אין קונספט של ללכת ברגל בעיר חיה עם חנויות או בתי קפה, לכל דבר יש את האזור שלו. ממש לא ראיתי את עצמי חיה ככה.

אבל החיים משתנים ואיתם גם סדרי העדיפויות. אחרי שנה וחצי בשכונת לוויין ירושלמית יהיה לי מאוד קשה לחזור לדחיסות ולעומס במרכז. פתאום כשאני מגיעה לר"ג הכל נראה לי צפוף, הכבישים קטנים, כולם עצבניים ומצפצפים, חיפושי חנייה וכן הלאה. וזה אפילו לא ת"א...

בקיצור, בואו! מתן לא יצטרך למות כי נקים לעצמנו חיים להט"בים מגניבים בפריפריה

 

[על שפת הנחל]

לגבי תל אביב

זה ממש לא נכון. אני יודעת שלפני שיש ילדים קשה לראות שהעיר מציעה משהו להורים וילדים. גם אני נדהמתי לגלות אחרי הלידה שיש לידנו גינות, גני ילדים וכו' וכו'. ממש לא ראיתי את זה קודם. לא היה לי מושג שיש באיזור בתי ספר. אבל האמת שיש בתל אביב הכל ובשפע. גינות, משחקיות, גני ילדים ובתי ספר מגוונים, מגרשי משחקים, פארקים, הצגות, מוזיאונים, פסטיבלים, בריכות, ים, בתי קפה, מסעדות. כל אחד לפי טעמו והמינון שמתאים לו.

 

[שבלולית בשלולית]

 

[ווילי וונקה1]

לא במודיעין אבל גם בפריפריה

אנחנו גרות בצפון, בישוב קטן יחסית.
למיטב ידיעתנו, אנחנו היחידות כאן כרגע (אם יש פה עוד זוג להט"בי מרמת ישי, זה הזמן להרים יד ולהיות מזומנים לקפה)
התגובות בסה"כ בסדר, אפילו שיש ילדים שמקניטים.
אני חושבת שאם היינו "גדלות" בישוב מההתחלה זה היה קל יותר, אבל עברנו לפה רק לפני שנתיים.
בכל זאת יש חברות מהישובים בסביבה, אז אנחנו לא לגמרי לבד.

 

[אמא של פינוקי]

אני ממליצה (כמה צפוי) על קרית אונו

שהיא נעימה, לא קטנה מידי, לא גדולה מידי וקרובה מספיק לת"א לצרכים חברתיים/תרבותיים וכדומה.

 

[אבא של עלמה]

בוקר אור!

מה שלומך?
קודם כל ברכות על ההחלטה!
אנחנו עכשיו שבועים וחצי אחרי הלידה, נמצאים כרגע בהודו שם עשינו את תהליך הפונדקאות.
אנחנו פנינו לדורון מסוכנות "תמוז" ומאחר ואין לך המון אופציות אני אישית ממליץ עליו.
כמה דברים קטנים לגבי פונדקאות:
- יש לך גם את סוכנות "תמוז" וגם את "משפחה חדשה". היתרון של הראשונה היא שפגישת יעוץ לא עולה כסף. במשפחה חדשה כן.
- פונדקאות היא תהליך יקר. מאוד. הסכום מתחיל מ-250,000 ש"ח ויכול להמריא עוד. הוא כולל גם את התשלומים עבור ההפריה, אשפוז הפונדקאית לפני הלידה בבית החולים, הנסיעה שלכם להודו על מנת לתת זרע ולאחר מכן שהיה של כמעט חודש כאן. בקיצור להתחיל לחסוף כסף.
- משיקולים כלכלים אנחנו החלטנו שאני אהיה האב הביולוגי ובן זוגי יאמץ את הילדה. אפשר לעשות הפריה כפולה אבל קחו בחשבון שאם בפונדקאית אחת זה נקלט ואצל השניה לא מבחינת בית החולים זה הצלחה, כך שאם תרצו ניסיון חוזר זה עוד כסף.
הכרנו זוג שנולד להם ילד ואחרי 4 חודשים באו שוב להודו ללידה השניה. זה משהו שצריך לקחת בחשבון מבחינת מקום העבודה.
- יש מי שבוחר לעשות פונדקאות בארה"ב - זה מתחיל שם מ-110,000 ש"ח. חבל על הכסף לדעתי.

מקווה שעזרתי קצת...
יום מקסים!
איתי

 

[אבא גאה]

אבא של עלמה!!! יא מהמם אחד

איזה כיף שאתה פה!
תישאר, יש כאן קבוצה נהדרת של א/נשים חכמות ונהדרות שתהנה להתייעץ ולשתף ולפרוק עימם..

מזל טוב שוב איש יקר...

 

[אבא של עלמה]

תודה תודה...

המנהלת ביקשה כל כך יפה אז מה אני לא אבוא? באתי.

 

[כאן הם]

בהקשר לזה

אני ובן זוגי אבות לילד מפונדקאות, אבל אנחנו חיים בארה"ב וכמובן, הפונדקאות הייתה בארה"ב.

אולי תיקון: אתה אומר שפונדקאות בארה"ב היא 110,000 ש"ח, אבל כפי הנראה התכוונתה להגיד שזה בדולרים, ולכן זה יקר מאוד לעומת הודו.

יש לי רק שאלה אחת מסקרנות: בהודו, האם אתם נפגשים עם הפונדקאית לפני ההפריה?


שיהיה לכם בהצלחה!!!!

רענן