אולי במקרה שלך
התחנה קרובה לבית/ בית ספר ואין לך בעיה להגיע ברגל. יש תחנות בערים הגדולות שאתה צריך מינימום חצי שעה נסיעה כדי להגיע לתחנה. אז נכון, אין לי בעיות כספיות ומעולם לא הייתה לי בעיה כשהייתי מתנדבת נוער להגיע באוטובוס וכיום אני יכולה לקחת את האוטו למשמרת, אבל יש מתנדבים שאין להם כסף לאוטובוס ואף אחד מהם לא יבוא ויגיד את זה כדי שירחמו עליו או ש"יתרמו" לו. אף אחד לא אוהב להודות בזה שאין לו. בקשר לאוכל - מד"א לא יכול לממן. ברוב מקומות העבודה אין דבר כזה לתת אוכל לעובדים, בטח שלא למתנדבים. ציוד - זאת באמת בעיה. הייתי מצפה מאירגון שאני באה להתנדב בו שלפחות יתן לי את כל מה שאני צריכה בחינם. אבל אני מוכרחה להודות שעל כל המדים שיש לי (ויש לי מספר לא מבוטל) לא שילמתי כלום וקיבלתי מעובדים או מתנדבים אחרים, חוץ מחולצות נוער שקניתי ממש מזמן בסכום סימלי (15 ש"ח) ומעיל שמעולם לא יצא לי להשתמש בו והורשתי אותו למתנדב אחר. ביטוח - חייבים לשלם. גם עובדים משלמים ביטוח, אומנם אצלם הם לא מרגישים את זה כי הם מקבלים משכורת והסכום מנוכה מתוכה אבל אנחנו מתנדבים, אז זה קצת שונה. אם הכסף שמד"א "לוקח" מפריע למישהו - הוא מוזמן לפרוש. אף אחד לא מכריח אותו להישאר. זה מה יש. אז נכון שצריכים אותנו, המתנדבים, אבל תמיד יבואו עוד וגם אם מישהו ינסה ליזום שביתת מתנדבים - היא לעולם לא תהיה כללית כי תמיד יהיו מתנדבים שכן יבואו. מה עושים? משלימים עם זה. זה האירגון, לטוב ולרע. יש בו המון חסרונות אבל גם הרבה יתרונות. אני מגיעה למד"א אך ורק בשביל עצמי, כי אני כבר מכורה, אני אוהבת את מה שאני עושה שם ואני מרגישה שההתנדבות עצמה שינתה את החיים שלי ועיצבה אותי להיות מי שאני כיום.