רוצה להתפלסף על הסבת התמכרויות

[BellA עלמה]

לא הבנתי

 

[האלגנטית]

משהו כמו שיטת טיפול ביהביוריסטית

מנסים לגלגל אובססיה לאובססיה אחרת מתוך תקווה שבסוף המתח האובססיבי ייחלש. זה לא אומר שנפתרות כל הבעיות אבל יש כאן נסיון לטפל דרך הסימפטומים שזה משהו שאני לא שוללת אותו בכלל . אל תשכחי שכל התהליך הזה נעשה מול קבוצה תומכת את לא עושה את זה לבדך את משתפת את קבוצת התמיכה שלך בתהליך וזהו הכוח המרכזי של הריפוי- התמיכה והשיתוף. במקום לספר: אכלתי כך וכך או: ישבתי כל היום במחשב את מגוונת,,, מתעסקת עם טכניקות ותכנים שונים של סדר יום ובמובן מסוים "מבלבלת את האוייב" אולי אלו שטויות אבל אולי לא. במצבנו הנוכחי האומלל שווה לנסות, לא ?

 

[נורית הדרי]

מסכימה עם טבעונית ואלגנטית

עלמה יקרה בוודאי שהחלמה ואיזון הן היעד המועדף. אבל האם לא ה"מושלם" וה"צריך להיות" אחראיים במידת מה להתמכרותינו? האם לא ברחנו כל חיינו מזה שלא ידענו להסתפק ב"מספיק טוב"? האם כל מאמץ כביר נמחק כי הוא לא משיג את התוצאה האולטימטיבית? אשמח לשמוע את דעתך.

 

[האלגנטית]

תודה, נורית, על התזכורת.

פתאם הזכרת לי שמשם התחיל הכל. להיות "תלמידה למופת של המחזור"

 

[colibri]

לא ממש מקצועית

ולא ממש יודעת אם חקרו, אבל כותבים על זה המון. המכורים הם אלופים בלהחליף התמכרות בהתמכרות. אז נכון, שיש התמכרויות פחות מסוכנות, ויש אובססיות שגם מעלות את מפלס הבריאות... ואגב, ב"ספר הגדול" של אלכוהוליסטים אנונימיים, בפירוש מציעים לאלכוהוליסטים בהחלמה - לעבור לאכילת ממתקים... כנראה שבזמנו, עוד לא גילו שאכילה כפייתית היא גם התמכרות די קטלנית אבל, כפי שאני מבינה את זה - תכניות 12 הצעדים לא מציעות החלפת אובססיה באובססיה. אלא, דרך אל ההחלמה והשחרור - לא לבד, בכוח הרצון העצמי שלי, אלא בעזרת כוח יותר גדול ממני. שיכול את מה שאני לא יכולה. וזה כולל עבודה על כל תחומי החיים. שי אם, נניח, הפסקתי לאכול והתחלתי לעשן - אז לא החלמתי, אלא החלפתי סימפטום בסימפטום. ההחלמה היא - עבודה על מה שמתחת לפני השטח. מה שהאכילה, או השתיה, או הסמים - טשטשו והקהו קודם. או לפחות זה מה שרציתי שהם יעשו. נכון, זו עבודה. נכון, זו עבודה ליום יום, לא פתרון של זבנג וגמרנו, אפילו לא משהו שמסתיים יום אחד ואני אוכל להגיד "זהו, החלמתי, תודה" ולשכוח מזה. רוצה לקרוא לזה אובססיה עם החלמה? אולי זה עניין של סמנתיקה... אבל לא נראה לי. התמכרות - מרחיקה אותי מהחיים. עבודת החלמה - מחזירה אותי לחיים. שוב, הבנתי הפרטית והלא מקצועית, כמובן

 

[נורית הדרי]

אלגנטית, בוודאי מוכרת לך עמדתי

בנושא. אני נוטה להגדיר החלמה מהתמכרות כתהליך שבו מרבית השלבים מורכבים למעשה מסדרה של המרות התמכרות הרסנית להתמכרות פחות הרסנית. לגבי "מקצועיות". העניין הזה של לחפש מישהו מקצועי שיעזור לנו בהחלמה בעייתי בעיני. שהרי הבעיה האמיתית אינה העדר שיטה , העדר כילים או העדר מידע. הבעיה המורכבת ביותר היא ההתמודדות. שכן התמכרות היא מחלה שמתפתחת , למיטב הבנתי, כשאת מתמודדת עם משהו שאינך מסוגלת להכיל . מנסיוני, כל ה"מקצועיות" קורסת בחוסר אונים למול המשבר היומיומי הכי טריוואלי שלי - שלא לדבר על הבעיות הדרמטיות שהחיים יודעים להביא לפנינו. בקיצור את יכולה להשיג המון יעוץ ומידע על ההתמכרות שלך - מה שתמיד מומלץ מאוד. אבל השאלה הכי מרכזית היא ההתמודדות עם ההחלמה. כמו שכתבה כאן קוליברי, זה עניין של חיים , ובענייני החיים אין , לצערנו, התמקצעות ובוודאי שלא שיטה אחת נכונה. בהצלחה נורית

 

[נורית הדרי]

אגב, השירשור התווסף לטאג ליין...

 

[האלגנטית]

בהחלמה יוצרים מקור אנרגיה חדש לחיים

מה שנקרא "מקור הכוח" או "כח עליון". ממנו שואבים את הכוחות להתגבר. ב-0A למדתי לשבת לכתוב תודות ולשאוב אנרגיה מרשימת ה"מצאי" הטובה שלי. כל הדברים הטובים שיש לי בחיים. לא התכוונתי להתחרות בדבר הזה. הוא משובח יותר מדי ! יחד עם זאת משום מה אני אישית לא הצלחתי להכנס למסגרת עבודת 0A. מה שאני מחפשת בדיון על האובססיות הוא איך להפיק טוב מרע- במקום לנסות לבלום את האובססיה שהיא , כידוע לנו מנסיון, בעלת עוצמה מטורפת לפעמים - לנסות להפנות את האנרגיות האדירות האלה למסלול חיובי. זה כמו להלחם בכמה כלים, לא רק באחד. ומה שאני עוד מנסה, אולי, זה לעשות את הדברים בחברותא. כלומר: במקום לכתוב "מסירות" אני כותבת: קמתי הבוקר, רצתי למטבח. שם היה שלט אדום שכתוב עליו: אלגנטית יקרה, האם שכחת ? האובססיה היומית שלך היא לא לאכול, האובססיה היומית שלך היא לבדוק מדוע את רוצה לאכול ברגע זה אנא התחילי למלא את הטבלה היומית. אז שיהיה לך יום אובססיבי מוצלח ! יוצאים עם רשימה יומית (שהיא למעשה ה"מסירות") משתמשים באנרגיות אובססיביות וזה שונה מתהליך ההחלמה שבא להרגיע אותנו. כיף לי לשוחח איתכן על הבוקר, נורית, קוליברי היקרות! זה לא במקום מקור האנרגיה של 12 הצעדים.

 

[האלגנטית]

מה זה טאג ליין ?

 

[נורית הדרי]

הודעה ש"מככבת" בדף הפורום מלמעלה

בין שני חיצים קטנים. זו גם הודעה מתחלפת , כך שאפשר לקרוא הודעות "נבחרות" שעוסקות בנושאים מהותיים. הקיצר, זו דרכי להודיע כי הדיון הזה שהעלית הוא חשוב ומרכזי בדרך ההחלמה

 

[נורית הדרי]

יפה! מדבר אלי מאוד

משהו כמו להתחבר עם האובססיה שלנו ....ולגלות את ה"מתנה" המסוימת שהיא הביאה לחיינו. ושאלה קטנה האם לבדוק למה את רוצה לאכול ברגע זה זו אובססיה חיובית או שלילית? (הסתבכתי) אני , אגב, אף פעם לא ידעתי מה לענות על זה....

 

[האלגנטית]

חד משמעית אובססיה חיובית !

אני למשל גיליתי רק השבוע (אני בת 55...) שאחת מהסיבות שלי לאכילה מיותרת היא חולשה פיסית דוקא. אני אוכלת כדי להרגיש יותר טוב פיסית. (כמובן שיש גם מקרים רבים שזה מסיבות אחרות, נפשיות והתנהגותיות). אני מרגישה חלשה ברגעים הראשונים כשאני קמה משינה אולי לחץ דם נמוך לרגע אני מרגישה כנראה חלשה מספר לא מבוטל של פעמים ביום. הרי אני כבדה מאד , כואב לי ברגליים כמעט קבוע, אני ניגשת להכין כוס קפה ומשהו כדי שארגיש יותר טוב. העובדה הזו היתה השבוע ממש תגלית עבורי. ואני אדע להזהר מהדבר הזה. אני אזכיר לעצמי שבמקרים רבים האכילה דוקא מעמיסה על הגוף את תהליך העיכול ולא תמיד אני מרגישה יותר טוב אחר כך. (לפעמים כן). לגלות את הסיבות האחרות גם כן יכול לסייע: כשהסיבה היא התנהגותית, כגון: שעת ארוחה קלאסית מקובלת או מעבר מעיסוק לעיסוק במשך היום אפשר די בקלות להפטר מהענין. כשהסיבה היא רגשית , דכאונית, עצבנות וצרות מעלים את הרגשות האלה על פני השטח שלא יסתובבו שם בפנים בלי השגחה. עד כמה שאפשר מטפלים בהם ב"מרפאה" למעלה, בין השאר בתוך התפוז..

 

[נורית הדרי]

נשמע לי נהדר שאת יכולה לזהות

את הסיבות לאכילה. למרות שהיום אני יותר מוטרדת מהתמכרויות אחרות שלי (אגב, 72 שעות בלי סיגריות....!) אף פעם לא יכולתי לענות לעצמי למה אני אוכלת. כל סיבה , כל מצברוח, כל תחושה, היו שם. אגב, תנסי כוס מיים עם לימון ונענע כשאת מרגישה חולשה מלחץ דם נמוך. לשתות אותה בטראח עם עוד כוס מים אחריה - מרים נופלים חבל"ז.

 

[האלגנטית]

אנסה.

 

[newKiticat]

אני נפטרת מההתמכרות לאוכל.

סיטואציה מוזרה הייתה לי לפני כמה ימים. במשרד, בגלל שאני רושמת ומתכננת (וגם שומרת על מעקב מסיבות רפואיות) את האוכל שלי, איזה בחור במשרד שלי (שלדעתי הוא גם אכלן כפייתי כבד), העיר לי שאם אני לא אתעסק עם זה, אז אפסיק לחשוב על זה- וארזה. חשבתי על זה. וזה לא הציק לי. אם אני אובססית ומכורה להרגיש טוב, לאכול בריא, ולהיות בריאה- שכך יהיה. אם פותרים את הבעיה- הרי שעם כיוון בחיים והבנה הטעויות- אפשר להמנע מהתמכרויות גדולות.