של שמחה. וד"א, מזדהה מאוד עם תחושת העצבנות וחוסר המנוחה - עברנו דירה ואני ממש לא מוצאת את מקומי, לא מבחוץ ולא מבפנים ולא ביחסים עם האיש, ואני בטוחה ששחר קולט (אפילו שהוא עוד לא ממש בן 9...)
הסיפור שלך מופלא, קצת שמח וקצת עצוב. והילד שלך פשוט מדהים. איזו רגישות ואיזו יכולת לבטא את רגשותיו! נא לקחת את זה גם על כתפייך - הצלחה גדולה בחינוך הילד לביטוי רגשות.