רוצה לצאת ולא מצליחה
צהריים טובים, הסיפור מעט ארוך, וממושך כרונולוגית,אבל ננסה: הכרתי אותו לפני 10 שנים,בגיל 20 בערך. מההתחלה היה ברור לכל אידיוט-אבל לא לי- שהוא מסובך ברמות בינלאומיות, עם עצמו ועם העולם. הוא רצה אותי מאד, מכל בחינה, אבל לא היינו יוצאים עם חברים (בדיעבד,מסתבר שאחרי שפגשו אותי פעם פעמיים הם הודיעו חגיגית שנאי לא מוצאת חן בעיניהם, וזהו, מאז לא יצאנו עם חברים שלו), הוא התעצבן כשדיברתי עם בני משפחה שלו ולא אהב את הרעיון של ידידים. אז התנתקתי. כמו טיפשה. היו עוד תכונות אישיותיות לא מלבבות, ואני , כאדם חם ואוהב, ומא דפיזי וריגשי, התפתלתי...ונישארתי. ובמשך כמה שנים היתי בורחת- פשוט בורחת- ממנו, כשגרנו יחד, כשלא גרנו יחד.. וחוזרת אחרי כמה ימים או שבועות. והוא קיבל אותי תמיד, כיום אני יודעת שזו אחת מהבעיות
. אחרי כ-3 שנים, פגשתי מישהו אחר, הייתי איתו שנה, אבל היתי עדיין מאוהבת בX... ניפרדנו במותשות הדדית אחרי כ7 שנים של לברוח ולחזור מצידי. הוא לא יצר קשר מעולם, אם זכור לי נכון, כשהיתי עוזבת. כנראה היה בטוח בחזרתי. והבן זונה צדק. ואז פגשתי גבר,והרגשתי שזה זה, כבר חשבנו על התמסדות. אחרי עליות ומורדות, אחרי פחות משנה הקשר החדש הזה התפוצץ. ומשום מה, אחרי כחצי שנה- שנה, יצרתי שוב קשר עם X. אני אומרת שיצרתי קשר, כי לא נראה לי ריאלי שהוא התקשר אלי, אבל איני זוכרת מי חידש את הקשר. וכאן מתחיל החלק הנורא ביותר,בעיני. כן כן, אני יודעת, הכל בעיני המתבונן,אבל... הוא התחיל לומר שכל אישה שהיה איתה רק הדגישה לו כמה אני ניפלאה ומושלמת בשבילו, ושהייתה לו לפני זמן מה למשך שנה בת זוג שמסיבות שונות דוחה אותו מבחינה מינית, מנטאלית וריגשית- אבל היא "בנדם טוב", והוא מאד אוהב אותה על כך- (אני מציינת דוקא אותה, כי ההיא רלוונטית לסיפור) והוא החל לדבר. ממש לדבר- לא לצעוק או לנסות לשכנע אותי שהוא צודק, כפי שיהיה כל השנים. ואני הקשבתי. ומסתבר שהייתי אצלו בראש סוג של...שד, מפתה ואינטיליגנטית, ורעה. הוא תופס אותי כאדם רע. ממש שבר אותי לשמוע, כי...איך לא יעיד הנחתום על עיסתו... יש עוד אנשים בחיי, אם יש משהו שאני לא- לא בעיני ולא בעיניהם, ואולי גם לא אובייקטיבית- הוא אדם רע. הוא פירש כל אמירה שלי בכיוון מרושע, מעוות...ראה אותי אחרת ממני. לא ראה אותי, לשם הקיצור. ואז, כשאמרתי לו שאני רוצה לנסות שוב, ושאני אוהבת אותו, החל הסיפור הקשה של השקרים. הוא החל לשקר. הוא אמר שהיה בקשר עם מישהי- הבחורה המתוארת למעלה- אבל עכשיו הוא לא יודע אם הוא איתה או לא...והוא רוצה נורא להיות איתי אבל מפחד...וזה הגיע למצב שלא ידעתי שהוא איתה בירור (ידעתי שהם באיזשהו סוג של קשר, לא ידעתי אם הם "יחד" או סתם כלשהו), ושכבתי איתו. הבנזונה גרם לי שלא ביודעין לבגוד. לי לא היה הבן זוג אז, אבל לו הייתה, ועוד איך הייתה. נפלתי למלכודת של "לא טוב לי בבית,אני לא יודע אם אנחנו יחד, מחר אני מדבר איתה (למה בכלל צריך,אם הם לא יחד?), אני לא יכול יותר...אני נורא רוצה שנהיה ביחד...אני מתה עלייך...את מושלמת בשבילי" והשטויות הרגילות שלו. הוא לא ניפרד ממנה. אני הבהרתי לאדם שהייתי קשורה אליו ריגשית שהאני כבר איתו- ורק אז הוא התחיל לומר לי "למה דיברת,עוד לא דיברתי עם Y, מה את עושה"... ולאט לאט, במהלך מספר שבועות, האמת נחשפה... והבנתי שהם היו יחד. הוא פיזר רמזים, שהעדפתי להתעלם מהם, והוא העדיף לא להדגיש. לכן לקח זמן עד שהבנתי.שאלתי אותו שאלה כלשהי והוא ענה "Y לא יכולה לבוא"...ואז נפל האסימון. שאם הם לא יחד, למה היא מוזכרת בכלל? הוא הביא לי מתנות מחו"ל, כתב לי משם.... אלוהים יודע למה. כמו טיפשה חשבתי שאפשר להיות ביחסי ידידות. אז זהו, שהוא לא הסכים אפילו שתיפגוש אותי, כי היא מפחדת ממני, כי אני איום גדל מדי- זאת הבהיר לי אחרי ששאלתי למה אקסיות אחרות כן ואני לא... אז החלטתי לנתק.סופית לתמיד. דיברתי איתו, והבהרתי שאם הוא לא הולך על זה (על מה חשבתי כשרציתי אותו בתור בן זוג, אלוהים יודע!!האיש שיקר לי ביודעין!!), אין לי על מה לדבר איתו. ושוב: היא איומה, ומטומטמת, ואני כמעט ניפרדתי ממנה היום בבוקר, אבל אני לא מוכן להיפרד ממנה, ואת מושלמת, ואשת חלומותי, ואני חושב עלייך כל הזמן... ואפשר להישאר בקשר, זה בסדר,בואי וניפגש שלושתינו...ואני לא מאמין בכלל שאת יכולה לנתק איתי קשר. פשוט ישבתי שם והקשבתי. ומבפנים צרחתי ובכיתי כמו חיה פצועה. ואז הוא הלך לביתו, ואני לביתי. והתחיל הסיוט שלי. אף פעם לא התעוררתי מסיוטים לאורך שבועיים,לא יכלתי לישון במיטה שלי, לא יכלתי להפסיק לבכות למשך שבועיים. עד שהצלחתי, בעזרת חברים טובים, להפסיק לבכות, והסיוטים הלכו. אני מתפקדת. אני חודש וחצי בערך אחרי השיחה הזו. אולי חודשיים, אני לא סופרת לעצמי זמן פציעות ואני לא יודעת מה לעשות. אני לא חושבת על זה ברצף, יושבת וחופרת לעצמי במוח ובנשמה, אבל יש היבהובים. "אסימונים נופלים". ואתמול נפל אחד די רציני. אני עדיין אוהבת אותו. ואני פשוט לא יודעת מה עושים במצב כזה. אני לא רוצה לחזור אליו, הוא בן זוג איום, משפיל וניטפל לחולשות, לא מסוגל להפגין רגשות ולהבין מה הוא חש ("אני כל כך מת עלייך, חבל שאנחנו לא יכולים להיות ביחד"- כשכבר היינו יחד כמה שנים!!!!), לא נותן ולא יודע לקבל. לא בן זוג, סוג של אוייב בבית. אבל אני אוהבת אותו. זו ודאות מוחלטת. לא מעניין אותי למה, אני רק רוצה שזה ייגמר. חשבתי אולי לשבת איתו פעם אחת פנים אל פנים ולצעוק. פשוט לצעוק הכל, להגיד לו מה אני מרגישה, לבכות את נישמתי כשהוא שם. ברור לי שהוא לא יוכל להכיל מזה כלום, אבל אולי זה ייתן לי בוג של closure? האם אפשר לעשות משהו כזה לבד, בלי נוכחותו? האם יהיה לכך אפקט? ? לא הייתי במצב כזה מעולם, אני מאלה שהולכות ולא מסתכלות אחורנית. זה מצב חד פעמי,אין לי מושג מה הולך פה... אני מותשת לחלוטין,אין לי כח לכלום... מה עושים?
צהריים טובים, הסיפור מעט ארוך, וממושך כרונולוגית,אבל ננסה: הכרתי אותו לפני 10 שנים,בגיל 20 בערך. מההתחלה היה ברור לכל אידיוט-אבל לא לי- שהוא מסובך ברמות בינלאומיות, עם עצמו ועם העולם. הוא רצה אותי מאד, מכל בחינה, אבל לא היינו יוצאים עם חברים (בדיעבד,מסתבר שאחרי שפגשו אותי פעם פעמיים הם הודיעו חגיגית שנאי לא מוצאת חן בעיניהם, וזהו, מאז לא יצאנו עם חברים שלו), הוא התעצבן כשדיברתי עם בני משפחה שלו ולא אהב את הרעיון של ידידים. אז התנתקתי. כמו טיפשה. היו עוד תכונות אישיותיות לא מלבבות, ואני , כאדם חם ואוהב, ומא דפיזי וריגשי, התפתלתי...ונישארתי. ובמשך כמה שנים היתי בורחת- פשוט בורחת- ממנו, כשגרנו יחד, כשלא גרנו יחד.. וחוזרת אחרי כמה ימים או שבועות. והוא קיבל אותי תמיד, כיום אני יודעת שזו אחת מהבעיות
. אחרי כ-3 שנים, פגשתי מישהו אחר, הייתי איתו שנה, אבל היתי עדיין מאוהבת בX... ניפרדנו במותשות הדדית אחרי כ7 שנים של לברוח ולחזור מצידי. הוא לא יצר קשר מעולם, אם זכור לי נכון, כשהיתי עוזבת. כנראה היה בטוח בחזרתי. והבן זונה צדק. ואז פגשתי גבר,והרגשתי שזה זה, כבר חשבנו על התמסדות. אחרי עליות ומורדות, אחרי פחות משנה הקשר החדש הזה התפוצץ. ומשום מה, אחרי כחצי שנה- שנה, יצרתי שוב קשר עם X. אני אומרת שיצרתי קשר, כי לא נראה לי ריאלי שהוא התקשר אלי, אבל איני זוכרת מי חידש את הקשר. וכאן מתחיל החלק הנורא ביותר,בעיני. כן כן, אני יודעת, הכל בעיני המתבונן,אבל... הוא התחיל לומר שכל אישה שהיה איתה רק הדגישה לו כמה אני ניפלאה ומושלמת בשבילו, ושהייתה לו לפני זמן מה למשך שנה בת זוג שמסיבות שונות דוחה אותו מבחינה מינית, מנטאלית וריגשית- אבל היא "בנדם טוב", והוא מאד אוהב אותה על כך- (אני מציינת דוקא אותה, כי ההיא רלוונטית לסיפור) והוא החל לדבר. ממש לדבר- לא לצעוק או לנסות לשכנע אותי שהוא צודק, כפי שיהיה כל השנים. ואני הקשבתי. ומסתבר שהייתי אצלו בראש סוג של...שד, מפתה ואינטיליגנטית, ורעה. הוא תופס אותי כאדם רע. ממש שבר אותי לשמוע, כי...איך לא יעיד הנחתום על עיסתו... יש עוד אנשים בחיי, אם יש משהו שאני לא- לא בעיני ולא בעיניהם, ואולי גם לא אובייקטיבית- הוא אדם רע. הוא פירש כל אמירה שלי בכיוון מרושע, מעוות...ראה אותי אחרת ממני. לא ראה אותי, לשם הקיצור. ואז, כשאמרתי לו שאני רוצה לנסות שוב, ושאני אוהבת אותו, החל הסיפור הקשה של השקרים. הוא החל לשקר. הוא אמר שהיה בקשר עם מישהי- הבחורה המתוארת למעלה- אבל עכשיו הוא לא יודע אם הוא איתה או לא...והוא רוצה נורא להיות איתי אבל מפחד...וזה הגיע למצב שלא ידעתי שהוא איתה בירור (ידעתי שהם באיזשהו סוג של קשר, לא ידעתי אם הם "יחד" או סתם כלשהו), ושכבתי איתו. הבנזונה גרם לי שלא ביודעין לבגוד. לי לא היה הבן זוג אז, אבל לו הייתה, ועוד איך הייתה. נפלתי למלכודת של "לא טוב לי בבית,אני לא יודע אם אנחנו יחד, מחר אני מדבר איתה (למה בכלל צריך,אם הם לא יחד?), אני לא יכול יותר...אני נורא רוצה שנהיה ביחד...אני מתה עלייך...את מושלמת בשבילי" והשטויות הרגילות שלו. הוא לא ניפרד ממנה. אני הבהרתי לאדם שהייתי קשורה אליו ריגשית שהאני כבר איתו- ורק אז הוא התחיל לומר לי "למה דיברת,עוד לא דיברתי עם Y, מה את עושה"... ולאט לאט, במהלך מספר שבועות, האמת נחשפה... והבנתי שהם היו יחד. הוא פיזר רמזים, שהעדפתי להתעלם מהם, והוא העדיף לא להדגיש. לכן לקח זמן עד שהבנתי.שאלתי אותו שאלה כלשהי והוא ענה "Y לא יכולה לבוא"...ואז נפל האסימון. שאם הם לא יחד, למה היא מוזכרת בכלל? הוא הביא לי מתנות מחו"ל, כתב לי משם.... אלוהים יודע למה. כמו טיפשה חשבתי שאפשר להיות ביחסי ידידות. אז זהו, שהוא לא הסכים אפילו שתיפגוש אותי, כי היא מפחדת ממני, כי אני איום גדל מדי- זאת הבהיר לי אחרי ששאלתי למה אקסיות אחרות כן ואני לא... אז החלטתי לנתק.סופית לתמיד. דיברתי איתו, והבהרתי שאם הוא לא הולך על זה (על מה חשבתי כשרציתי אותו בתור בן זוג, אלוהים יודע!!האיש שיקר לי ביודעין!!), אין לי על מה לדבר איתו. ושוב: היא איומה, ומטומטמת, ואני כמעט ניפרדתי ממנה היום בבוקר, אבל אני לא מוכן להיפרד ממנה, ואת מושלמת, ואשת חלומותי, ואני חושב עלייך כל הזמן... ואפשר להישאר בקשר, זה בסדר,בואי וניפגש שלושתינו...ואני לא מאמין בכלל שאת יכולה לנתק איתי קשר. פשוט ישבתי שם והקשבתי. ומבפנים צרחתי ובכיתי כמו חיה פצועה. ואז הוא הלך לביתו, ואני לביתי. והתחיל הסיוט שלי. אף פעם לא התעוררתי מסיוטים לאורך שבועיים,לא יכלתי לישון במיטה שלי, לא יכלתי להפסיק לבכות למשך שבועיים. עד שהצלחתי, בעזרת חברים טובים, להפסיק לבכות, והסיוטים הלכו. אני מתפקדת. אני חודש וחצי בערך אחרי השיחה הזו. אולי חודשיים, אני לא סופרת לעצמי זמן פציעות ואני לא יודעת מה לעשות. אני לא חושבת על זה ברצף, יושבת וחופרת לעצמי במוח ובנשמה, אבל יש היבהובים. "אסימונים נופלים". ואתמול נפל אחד די רציני. אני עדיין אוהבת אותו. ואני פשוט לא יודעת מה עושים במצב כזה. אני לא רוצה לחזור אליו, הוא בן זוג איום, משפיל וניטפל לחולשות, לא מסוגל להפגין רגשות ולהבין מה הוא חש ("אני כל כך מת עלייך, חבל שאנחנו לא יכולים להיות ביחד"- כשכבר היינו יחד כמה שנים!!!!), לא נותן ולא יודע לקבל. לא בן זוג, סוג של אוייב בבית. אבל אני אוהבת אותו. זו ודאות מוחלטת. לא מעניין אותי למה, אני רק רוצה שזה ייגמר. חשבתי אולי לשבת איתו פעם אחת פנים אל פנים ולצעוק. פשוט לצעוק הכל, להגיד לו מה אני מרגישה, לבכות את נישמתי כשהוא שם. ברור לי שהוא לא יוכל להכיל מזה כלום, אבל אולי זה ייתן לי בוג של closure? האם אפשר לעשות משהו כזה לבד, בלי נוכחותו? האם יהיה לכך אפקט? ? לא הייתי במצב כזה מעולם, אני מאלה שהולכות ולא מסתכלות אחורנית. זה מצב חד פעמי,אין לי מושג מה הולך פה... אני מותשת לחלוטין,אין לי כח לכלום... מה עושים?
