רוצה לרזות

[בומט]

רוצה לרזות

אני שמנה.
מאוד.
אני שונאת את עצמי ואת המשקל שלי.
ניסיתי כבר לרדת במשקל בדרכים מקובלות, ואני חושבת שניסיתי הכל, ללא הצלחה. אני רוצה לרזות ולהגיע לתת משקל כי אני יודעת שזה מסוכן, ואולי ככה תהיה לי גושפנקה למות. כדי להגיע לתת משקל אני צריכה לרדת כמעט 50 קילו.
בינתיים אני לא מצליחה לצום או לצמצם את האכילה שלי ואני נשארת שמנה, מגעילה ורעה.
יש דרך פסיכולוגית לשכנע את הגוף שהוא לא צריך אוכל רב כל כך?

 

[שחר חרישי]

אולי קודם תתמקגי בלשכנע את הנפש

שהיא לא צריכה כל כך הרבה רעל...? למה לקרוא לעצמך "מגעילה" ו"רעה"? מה עשית שזה מגיע לך?

 

[בומט]

ככה אני מרגישה שאני

 

[שחר חרישי]

 

[מירי קולר]

רוצה לרזות

ערב טוב בומט
קראתי בכאב את מה שכתבת. כאב משום שלא רק שקשה לך עם המשקל וכל הקשור לזה אלא את גם מוסיפה שנאה עצמית והתייחסות קשה ביותר אל עצמך. את ממש סובלת. צדקה שחר כששאלה מה עשית כל כך נורא שאת מתייחסת כך לעצמך? זה נכון שקשה מאוד לסחוב משקל עודף המסכן את בריאותך הגופנית והנפשית עוד יותר קשה בחברה המקדשת רזון, אך בכל זאת למה התיעוב העצמי הזה? לא ברור לי מה עשית בכדי לרזות. עברת ניתוח בריאטרי? ניסית לפנות למרפאה המטפלת בהפרעות אכילה? צדקה החברה שכתבה לך שאת קודם כל צריכה להתיידד עם עצמך אחרת תמשיכי לפגוע בעצמך דרך האכילה. המצב בו את נמצאת הינו סימפטומטי למצב הנפשי. אינני רוצה להכנס להרחבת יתר בעיקר משום שרובנו יודעים שהפרעת אכילה מבטאת קשיים נפשיים והאוכל הופך להיות פיצוי או אפילו דרך לפגוע בעצמך. אין לי מספיק נתונים לגבי מה עשית בכדי לנסות לעזור לעצמך אבל ברור לגמרי שאת חייבת לגשת למרפאה המטפלת בהפרעות אכילה. במצב כזה קשה מאוד לטפל בזה דרך דיאטות שונות או בכוחות עצמך. הניסיונות כשהם כושלים מחזקים את הכעס העצמי וחוסר האמון בעצמך. את מוזמנת לשאול עוד שאלות במידת הצורך. שיהיה בהצלחה.

 

[בומט]

מירי,

אני עברתי ניתוח בריאטרי לפני כמה שנים. חזרתי למשקל של הניתוח. היום, במצבי הנפשי הנוכחי, לא היו מאשרים לי ניתוח.
עד לפני כמה חודשים טופלתי אצל דיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה. ירדתי קצת, ועליתי את הרוב בחזרה. עזבתי אותה כי לא ראיתי שזה לתועלת שאני ממשיכה לבוא אליה לטיפול. נמאס לי. פשוט נמאס לי.
&nbsp

 

[מירי קולר]

בומט

ערב טוב
אפשר להבין את מצבך הנפשי משום שקשה לנסות ולנסות ולהיכשל כל פעם. את באמת נשמעת מיואשת וחסרת אמון. החברות בפורום ניסו ליעץ לך כל מיני דברים אך את דחית הכל כי את ממש מיואשת ואבדת אמון ביכולתך לרדת. במצב כזה קשה לעשות תהליך כי שוב תכשלי. הצעתי לך לפנות למרפאות המטפלות גם באופן פסיכולוגי בהפרעות האכילה שלך. לא רק דיאטנית. אם לא תטפלי בסיבות הנפשיות שלך להשמנה יהיה לך קשה לרדת במשקל. החשוב בכל הסיפור הזה הוא להמשיך ולנסות לפחות עד שתרדי למשקל שלא מסכן את חייך. אם הבנתי נכון את במשקל מסכן חיים.

 

[בומט]

תודה

אני בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. האם עדיין כדאי לפנות גם למרפאת אכילה?

 

[Shamy]

את גם לא תוכלי לעבור עוד ניתוח כזה

אף פעם...מסיבה מאוד פשוטה...יש לנו מערכת עיכול אחת לא שתיים. בדיוק מאותה סיבה שאם מישהי תעבור היסטרקטומי היא לא תוכל לעבור אותו שוב וכמו שאי אפשר יהיה להוציא לי שוב תוספתן. יש לנו גוף אחד בחיים האלה ושלך מתפקד - חבל יהיה לוותר עליו כל עוד הוא מסוגל להמשיך ולהיות שלם. תמשיכי בטיפול ולכי לדיאטנית להפרעות אכילה רצוף! (ותשתפי אותה במחשבות שאת לא רואה טעם וכו') וגם את הפסיכולוגית ואולי תחליפי פסיכיאטרית...נשמע לי מוזר שכך היא אמרה לך כי נשמע שאת לא ממש באיזון טוב עם התרופות אם אלה תופעות הלוואי שאת סובלת מהם. אני יודעת שפסיכיאטרים הם אמורים להיות נחמדים ועם גישה טיפולית אבל בגלל שרובם לא כאלה אלא דוקטורים קונבנציונלים לרובם יש גישה של לדחוף לך כדורים לסימפטומים מבלי לרדת לשורש הבעיה ולשחרר אותך...רובם גם ממה ששמעתי מחברים וראיתי הם אנשים שחוקים ועייפים מהמקצוע וקשה למצוא כאלה טובים בשוק הפרטי ובקופות החולים יחדיו..פשוט לא לוותר ולחפש אחד כזה שהוא יותר מתחבר אלייך.

 

[בומט]

אני דווקא מרוצה מהטיפול שלי

גם של הפסיכיאטרית וגם של הפסיכולוגית.
אני מבינה את הרציונל שלהן שלא הכל זה רק התרופות, ושאני צריכה ללמוד להתמודד גם בכוחות עצמי.

 

[אלומת האור]

שמעת על OA?

איזה ניתוח בריאטרי עברת?
אני נמצאת באותו מצב (רק ללא הניתוח), ועובדת על עצמי בנוגע לשנאה העצמית. קצת יותר טוב.

 

[בומט]

שמעתי

אין באיזור שלי, וייתכן שזהו הדבר היחיד שלא ניסיתי.
עברתי ניתוח טבעת.

 

[אופירA]

תנסי קודם קבוצת OA באינטרנט

אולי זה יתאים לך.
לגבי ניתוח הטבעת, האם את מכירה את הפורום בתפוז "קיצורי קיבה" בהנהלתי?
האם קראת את אתר "טבעת" שכתבתי?
g-band.co.il
אם את חושבת שאת יכולה להיעזר בי, תתקשרי אלי.

אופירה

 

[בומט]

אני לא רוצה לנסות OA

קראתי על כך הרבה באינטרנט, וגם על התת קבוצה שלהם - הגריישיט, ולא נראה לי שזה מתאים לי. במקביל ניסיתי גם דיאטות דלות פחמימה לסוגיהן. אני מתקשה לעמוד בתפריט לאורך זמן. יש בי משהו שמתמרד על תפריטים ועל החלטות תזונתיות שונות.
אני מכירה את הפורום ואת ההנחיות שלך. כיום הטבעת שלי לא הדוקה ואני כמעט ולא מרגישה הגבלה. אני לא רוצה לסגור אותה עוד כי אז אני עלולה לחסום את הדרך לנוזלים (מנסיון העבר).

 

[אופירA]

אבל יש הרבה דרכים לא לחסום לנוזלים וכן להגביל יותר

למה לא תשתמשי בעזרה שיש לך בגוף?
דיאטות דלות פחמימות אי אפשר להחזיק בהן מעמד. צריך אורח חיים שאפשר לחיות איתו ולעמוד בו.
אי אפשר לעזור לך להיות רזה כמו שהיית רוצה (ובטח לא לעזור לך להתאבד...), אבל אפשר לעזור לך להיות פחות שמנה. עם אורח חיים שאת יכולה לעמוד בו.
אם השאיפות שלך יהיו ריאליות ולא דמיוניות, ובוודאי שלא מבוססות על שנאה עצמית - אפשר לקרב אותך אליהן.
למעשה, החשוב ביותר זה לטפל בשנאה העצמית ע"י טיפול פסיכולוגי רציני מאוד. זה שורש כל הצרות. יש לה סיבה לשנאה הזו, והיא לא השומן.

 

[בומט]

אז מה אם השאיפות שלי לא ריאליות?

הייתי רוצה להפסיק לאכול.
אני יודעת שזה לא אפשרי, אבל אם אחנך את עצמי לא לאכול, אולי אני אוכל מעט מאוד.
וכן, אני שואפת דרך הרזון להגיע למוות. דווקא בגלל שאף אחד לא חושד שאני אצליח לרזות כל כך זו יכולה להיות דרך טובה.
אולי באמת אני אסגור עוד טיפה את הטבעת.

 

[אלומת האור]

מה באמת את רוצה?

השנאה העצמית שלך כל כך עזה, שאני לגמרי לא בטוחה שהאישיו האמיתי הוא האוכל. ממליצה לך לטפל בעצמך דחוף, אפשר לשנות את זה!
אילו המנתחים שלך ידעו מה שכתבת פה, בחיים לא היו מאשרים לך ניתוח, ואני מקווה גם שלא יאשרו לך ניתוח רוויזיה, את לגמרי עלולה לפצוע שם את עצמך למוות (אומרת מי שלא מאשרים לה בעצמה).

 

[בומט]

אז אישרו כי הייתי מאוזנת

השנאה העצמית והדחפים האובדניים הפעילים התפתחו רק בשנים שלאחרי הניתוח.
היום בוודאות לא היו מאשרים לי.
אינני בטוחה שיש טיפול שיכול לעזור לי (ואני מטופלת ויש לי רשת תמיכה רחבה). הרצון שלי למות הוא כבר חזק ממני. אני מאמינה שזה רק עניין של זמן עד שזה יקרה. (זה לא יקרה עכשיו, אז אל תשלחו לי משטרה. כשזה יקרה אני לא אדבר על כך, ובטח שלא באינטרנט. אני פשוט אעשה.)

 

[אלומת האור]

מדאיג מאוד

מה שאת כותבת. מדוע את ממשיכה בטיפול למרות שאת לא מרוצה ממנו? ומה עם טיפול תרופתי? נראה שאת סובלת מדיכאון. אולי כדאי לשאול פסיכיאטר.

 

[בומט]

לפסיכיאטרית אין מה לעשות איתי

מבחינתה הטיפול התרופתי מוצה ואני פשוט צריכה ללמוד להתמודד בעזרת הטיפול. גם כשאני מגיעה לאישפוז לא משנים לי את הטיפול, ורק מחכים שהדחף האובדני ירגע. המטפלת שלי לא תתן לי לעזוב כל עוד היא תחשוב שאני לא יציבה. גם ככה הטיפול כמעט כל הזמן במתכונת חירומית.
זה המצב ואין מה לעשות.