רוצה לשתף

[אסנת ברזילי]

../images/Emo24.gif../images/Emo77.gif ממש מתנה כי זה שילוב

שילוב של אמפטיה וידע ! אני מאמינה ומרגישה שהפורום הזה עם אווירה באמת של הבנה כי מישהי נותנת כאן את הטון!!!!

 

[דורי 7]

אז בואי נקרא לפורום-חינוך רגיל

 

[דורי 7]

סתם סמנטיקה......

יש לי ילד מקסים אהוב ומשגע, אבל הוא לא ילד רגיל ואם את רוצה לקרוא לזה ייחודי שיהיה!!!! יש לי ילדים נוספים הם בהחלט מיוחדים אבל לא במובן שדברנו עליו אבל זהו נגמר לי זה ויכוח חסר תועלת. אז שלום בעניין הזה.

 

[דורי 7]

בן 7../images/Emo42.gif

 

[דורי 7]

../images/Emo82.gifמאזור המרכז

מה אתך? גם לך יש ילד PDD ? ואם כן בן כמה? באיזה מסגרת? הגיע הזמן שתפתחי כרטיס ולא תהיי סתם אורחת כל פעם בשם אחר....

 

[דורי 7]

לאורחת,

היי מה זה נקרא יוצא מההגדרה? נכון ש-PDD זו הגדרה מאד כוללנית וזורקים לשם כל מה שלא יודעים להגדיר , אבל בכל זאת-מה בקשר לתקשורת שפה קודים חברתיים וכד´.... הבן שלי גם לומד בכיתת PDD קטנה בבי"ס רגיל ואני מאד מרוצה, יום טוב

 

[Diana M]

אורחת יקרה, גם אני חושבת כמו דורי

אשמח מאוד אם תפתחי שם משתמש קבוע ותהיי חברה קבועה בפורום. אם מסיבה כלשהי יש לך קושי בנושא, אנא שילחי לי מסר. ברוכה הבאה אלינו

 

[דורי 7]

הבן שלי מתקשר מצוין עם אחיו

האחים שלו בוגרים ממנו וממש מתים עליו , הוא מתקשר איתם מצוין משתולל איתם ,משחק איתם משחקי תופסת דגדוגים ריקודים וכד´ . התקשורת היא בעיקר בתחומים כאלה ופחות בשיחות או משחקי קופסא. התקשורת שלו באופן כללי הרבה יותר טובה עם מבוגרים מאשר עם ילדים.

 

[דורי 7]

לאורחת

השנה הוא השתלב בעיקר במקצועות כמו מחשבים(איך לא הוא אלוף),מוסיקה בע"ח . במחצית השנה כשראו שזה הולך טוב הוסיפו גם שעות חשבון ועברית. מעבר לזה שולב בכל הפעילויות הכיתתיות-הצגות, מסיבות ימי הולדת ועוד פעילויות אחרות מגוונות שהיו למכביר במהלך השנה. בכיתה ב´ הוחלט שיוסיפו עוד שעות, בעיקרון החלטנו לעשות את השילוב בהדרגה אנחנו לא ממהרים לשום מקום, מעדיפים שיהיה לאט וטוב. ספרי קצת עליכם.... ביי

 

[דורי 7]

מחזיקה לך אצבעות

מקווה בשבילך שהכיתה תהיה מוצלחת אני יודעת שמאד משתדלים בכיתות אלו שיהיו ילדים מתאימים כדי שהשילוב יהיה מוצלח.צריך לתת צ´אנס כי לא תמיד בתחילת שנה הכל פועל כמו שצריך ויש כמובן חבלי קליטה. אני בתחילת שנה שעברה חשבתי שאולי הבן שלי לא מתאים לכיתה כיוון שהוא היה פשוט בהלם קרב , אבל לאט לאט העינינים הסתדרו והיום....

המון המון הצלחה

 

[Diana M]

תודה../images/Emo9.gif (אייקון של מסמיקה)

מאוד מעריכה את מילותיך הטובות אסנת.

ותודה גם לך אורחת, אשמח אם תכתבי בשם קבוע כי אם את קוראת בפורום אז בטח יש לך גם מה לכתוב בפורום. שבת נהדרת

 

[Diana M]

היי, גם לי יש מה להגיד בנושא?../images/Emo8.gif

אני באמת חושבת כי ילדים בעלי צריכים מיוחדים, ישארו כאלה גם אם נחליט שאיננו מסווגים אותם לקטגוריה זו. מאידך התמודדות מתוך הכרה והבנה כפי שדורי תארה אותן מצעידות ילדים אלה קדימה.

 

[אמא של נ]

רוצה לשתף

רוב הזמן אני צופה בשקט. הפעם רציתי לשתף אתכם ביום קשה במיוחד שהיה לי עם הבן שלי. כמו שמזמן כתבתי הוא בן 9 ומאובחן כ- PDD . רציתי לעשות לו יום כיף בקניון. יצאנו בשמחה מהבית, נכנסנו לקניון ושם בחנות הצעצועים הוא בחר לו מתנה. אבל אז בחנות אחרת שהיינו בה הוא רצה משהו שלא ברור לי מה וכשרציתי לצאת משם הוא התחיל לצרוח ולזרוק את עצמו על הרצפה. ולא רצה בכלל לשמוע אותי. ואז בלית ברירה ועם הרבה מאמץ פיזי משכתי אותו אל מחוץ לקניון לאוטו והביתה כאשר כל הדרך הוא בוכה וצועק. אלה חוויות שעברנו כבר כשהיה קטן אבל אז זה עוד היה קל להרים אותו וללכת הביתה. היום הגעתי הביתה בחוסר אנרגיה. כמובן שהכל היה מלווה במבטים מרחמים של כל מי שהיה בסביבה. מה להגיד לכם בימים כאלה קשה לזכור את כל הימים הטובים והכייפים שיש.

 

[oritush5]

אמא נחמדה!!

לכולנו יש רגעים יפים יותר, ויפים פחות, לך היה היום יום יפה פחות אפשר לומר, אבל בעצמך את אומרת, שיש הרבה ימים טובים וכייפים, אז אני מאחלת לך הכי הרבה ימים טובים וכייפים, וגם כשהם לא כאלו, אל תשכחי שהם עוד יבואו... שבת שלום!!

 

[SHIRITA13]

גם לי זה קורה, והרבה מאד

כמעט כל יציאה מהבית נגמרת בזה שאני גוררת אותה הביתה. היא גם מנסה לברוח כך שזה ממש סכנה. בזמן האחרון, בלית ברירה, אני כמעט ולא יוצאת איתה מהבית. בסופי שבוע אנחנו משלימים חסר, ויוצאים עם בעלי הרבה. וגם בקיטנה היא הרבה בפינת חי, בבריכה,ובחצר. ככה אני משקיטה את רגשות האשם שיש לי בקשר אליה. ואני שואלת את עצמי, אם אצא איתה לטייל, ויקרה אסון, תעלם לי, או תרוץ לכביש, איך ארגיש. עדיף שתהיה הרבה בבית, עם העיסוקים שהיא אוהבת. אני אומרת לעצמי, שכרגע זה מה שאפשר. בתקוה שאפשר יהיה יותר, הרבה יותר. אמן לך ואמן לי אמן ואמן.

 

[Diana M]

ה../images/Emo42.gif תזרח שוב מחר, באחריות../images/Emo70.gif

תודה שבחרת לכתוב ולשתף אותנו במה שעבר עליך היום. לפני כשש וחצי שנים, כאשר בני היה בן עשרה חודשים הוא אושפז למשך כמעט שבוע בעקבות חום בלתי מוסבר. גיל עשרה חודשים הוא כידוע לכל אם, גיל בו מתפתחת חרדת זרים. ובדיוק בזמן הזה כל "זר" שהוא פגש בבית החולים בדמות רופא או אחות, הכאיב לו וכמובן הצדיק את החרדה שממילא התפתחה באופן טבעי. לאחר השחרור, עברנו תקופה איומה. תקופה בה לא יכולתי להכנס איתו למכולת, בית של חברים, קניון או כל מקום אחר בו הוא חש לא מוגן ובסביבת זרים. הוא פשוט היה מתחיל לצרוח כאילו ושוחטים אותו ושום דבר בעולם לא הצליח להרגיע אותו. זו היתה תקופה איומה. לא ידעתי מה לעשות. להמנע מחד מלצאת איתו כדי לאפשר לו להרגיש בטוח ונח בבית, או מאידך לצאת איתו על מנת לחזור באופן הדרגתי לשגרה. כאשר קראתי את דבריך חזרתי שנים אחורנית אל אותה תחושה של מבוכה , בושה וחוסר אונים כאשר מבטי הסובבים נעוצים בילד ובך. מה שעזר לי באותה תקופה היתה ההחלטה שאני מתמקדת בילד שלי כאילו והסובבים בכלל לא קיימים. מחבקת אותו, מנחמת אותו ומנסה לתת לו תחושת בטחון. אני יודעת כי הילד שלך הרבה יותר גדול והקשיים אחרים, אך מה שתארת לא קורה כל הזמן ואת עצמך אומרת כי כבר הרבה זמן לא היו התפרצויות כאלה וזה מעודד ובסה"כ לפני ההתפרצות היה לכם יום נעים ונחמד וגם את החלק הזה צריך לזכור. ולגבי ההמשך האם את חושבת כי בדיעבד את יכולה לזהות את הטריגר שגרם לו להתפרצות, או האם הוא יכול בשיחה להסביר מה גרם לו להתפרצות , כך שניתן יהיה להבין באמצעותו מה קרה ואולי למנוע מצבים דומים בעתיד? והכי חשוב לזכור, כל מי שראה את ההתפרצות כבר מזמן שכח ולכם יש יום חדש מחר

אנחנו כאן כדי להיות איתך גם ברגעים כאלה.

 

[אסנת ברזילי]

יצאות / לאמא של נ

תמשיכי לצאת וכמו שדיאנה אמרה להתעלם שכולם יק.... ואנחנו תמיד פה להקשיב ולתמוך כאשר בני היה צעיר יותר היו מקרים בסופר וכולם הסתכלו מיד הייתי מנסה להעביר הילוך ולבקש את עזרתו הייתי אומרת לו שבלי עזרתו אני לא יכולה לאסוף את המצרכים ואת יודעת מה היו אנשים שהתקרבו ואמרו לי שהבינו שאין לי ילד מפונק אלא עם קושי ומעריכים את שלוות הנפש אני חושבת שהכי חשוב זה לשים קצוץ ו כך יש שלוות נפש למצוא רעיון ולא לחשוב מה אחרים מרגישים למי איכפת!!! הבקשה אליו לעזרה היתה מרגיע אותו כי היה מרוכז על משימה שהתבקש לעשות והיה יוצא ממעגל הקסמים של הבכי או התנהגות כיום כאשר זה מגיע ישר קבענו שייש שני ברזים במוח אחד שסוגר את מה שקורה ופותחים את הברז של ההקשבה והברז שמבקש עזרה עסוק בלבצע את פעולת הנעילה ונרגע - זב כמו שישי גיהוק שואלים מה אכלת מתרכזים במשהו ויוצאים ממעגל הלא רצוי שבת שלום

 

[Diana M]

אסנת, את נהדרת../images/Emo45.gif

מסכימה עם כל מילה.

 

[דורי 7]

מחשבות../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif

אני מרגישה שהילד המיוחד שלי (גם PDD) הוא השיעור שלי בחיים לא לחיות או להתנהג לפי מה שהסביבה חושבת, פעם הייתי טיפוס שכל הזמן מוטרד ממה חושבים עליו , היום אני הרבה הרבה פחות מוטרדת מכך ואם קורה קטע מביך עם הילד אז שיקפצו... מעבר לכך יש את העניין של ההרגשה שחוזרים אחורה, היה לי לפני כמה ימים ענין עם הילד שלא רצה לחזור מבית של חברה שלי , וכל הדרך בכה וילל ואמר שלא רוצה הביתה וגם אני חזרתי הביתה מותשת וחסרת אנרגיה למרות שהיינו רק בני משפחה באוטו. בכל מקרה כדאי לזכור את הימים היפים והכיפיים שאני בטוחה שיש הרבה כאלה ואת ההתרגשות והתרוממות הרוח בתקופות של התקדמות. ובעניין הזה חשבתי לעצמי שיש הרגשה נהדרת בתקופות של התקדמות הרגשה שאי אפשר להשוות אותה לשום הרגשה בהורות רגילה , כל מיני דברים שאצל ילדים רגילים הם מובנים מאליהם וכשילד עם קושי עושה אותם ההרגשה כל כך נפלאה שלפעמים אני חושבת שהורים לילדים רגילים מפסידים.... שתהייה שבת נפלאה!

 

[Diana M]

דורי, ההודעה שלך מרגשת מאוד../images/Emo7.gif

קריאת דבריך גרמה לי להתרגשות רבה. האופטימיות , הכוחות והראיה החיובית. שולחת חיבוק חם וגם משהו שמאוד מתאים לנושא. שבת נהדרת