רוצה לשתף

[*יערית]

זה בדיוק אולי הזמן...

לומר לה שאמא כבר "ילדה גדולה" ושאת ערנית לרגישות יתר שהיא מגלה כלפייך וכלפי אביה, תאמרי לה שמאוד חשוב שהיא תזרום עם חייה מסיבות,מפגשים,טיולים,חוגים..לאמר גם שאת מבקשתממנה שתלך לחוג כי זה מאוד חשוב לך וגם לה...הילדים שלנו גם נכנסים לנעלי האחריות שלנו בקלות רבה,זה מאין החלפת תפקידים באופן טיבעי, אני מוצאת בזה הרבה רגישות ועירנות גדולה לחייה, אם זאת כדאי לשדר לה שמחה ופירגון גם כאשר עצוב לנו כשהעדיפו משהו אחר מעלינו. בזאת הדרך תוכלי לנווט אותה לחשוב על עצמה{וחשוב שתחשוב גם על היקרים לה} בזאת את גם מסיגה גבולות..."עד כאן מתוקה...תודה על שאת חושבת עליי,תודה שאת רוצה לעשות לי טוב..אבל את עושה לי טוב גם כשאת לא עוצרת את עצמך מלעשות דברים אחרים בגלל הגאדה שלך אליי" בינתיים לא הגעתי למצב כזה יונצ'וק,הבן שלי לפעמים מלטף אותי במילים רגישות ואהובות כשהוא רואה אותי מדוכדכת אבל חשוב לא למנוע מהם לזרום בקצב החיים .... ואין לי שמץ של ספק שתצליחי עם העודף רגישות שיש בך

ולפעמים עובדות התפוח לא נופל רחוק מהעץ מאוד בולט לעין

 

[סביב השעון]

אולי אני טועה

אבל לא סיפרת שהיא לא נסעה ולא נהנתה - אלא שיתפה אותך ברגשותיה. אני עעדיין לא רואה בכך קורבניות , רק רגש. אני מסכימה עם הדיבורים המעודדים וכו', ובעיקר אני בעד שיחה פשוטה: אני מאד שמחה שאת מבלה. זה בסדר לי להיות לבד. אני נהנית מזה ואם לא - אז לפחות לומדים מזה דבר או שניים על עצמנו...

 

[יונה לבנה 1]

תודה סביבוש

כל החיים בית ספר ,ובעיקר קשה כיתה א-עוד לא הצלחתי לצאת ממנה.......

 

[עלמה 3]

יוניץ' - פיצי רגישה כמו אמא שלה |לב

פיצי לא צריכה לשמוע... פיצי - מרגישה ומכאן הלויאליות הטיבעית והדאגה לאמא שלה. את חלק ניכר מעולמה המאושר ואת ואבא שלה עושים את זה נפלא.

 

[ממונט התותחית]

לא ממש מבינה../images/Emo35.gif

לפני כמה זמן יונה היית מוטרדת שהבנים שלך לא ממש צריכים אותך התלוננת שאת מרגישה כבר מעט מיותרת והיום כשהקטנה דואגת לך ומביעה איכפתיות נפלאה אליך גם את דואגת. אותי הצלחת לבלבל ואולי היבעת את תחושתייך בקשר לבניך ליד הילדה והיא ברגישותה ואהבתה הרבה אליך הפנימה והביעה כעת?

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

יונינה חמודה../images/Emo140.gif

את הכול אמרו כולם. היא רגישה כמו אמא, וחשוב לה לדעת שאת בסדר. ילדים קולטים הכול. אין ספק. למרות החוזק שאת משדרת לה, ברור לה שלא קל לך ושאת לבד כשהיא איננה כי הגדולים לא תמיד נמצאים. אלה הם החיישנים המיוחדים שמפתחים ילדים בסיטואציות כאלה. תני לה נשיקה גדולה ואמצי אותה אל ליבך. נשיקות לך ולה, ממני,

 

[יונה לבנה 1]

תודה לכולם מהלב

דיברתי עם הקטנה ותגובתה היתה: אמא,אני לא כועסת אני רק חוששת שאת תפגעי שרציתי להשאר אצל אבא. עניתי לקטנה שלי,כשאת מאושרת אני מאושרת כפליים ,לעולם אל תחששי לרצות לעצמך ובודאי שלהשאר אצל אבא,אני אף פעם לא נפגעת ממך כי יש לך לב זהב וכוונות טהורות,אבא ואני בדיוק אותו הדבר עבורך ואת חופשיה להנות משננו כרצונך. מומנט ,כל ילד והתנהגותו,לא ברור לי הבלבול אך אני מקווה שתצליחי להבין שיש הפרשי גיל גדולים וגם כשהם היו קטנים הם התנהגו דומה לפיצי,ועכשיו אחרי שפרשו כנפים חלו השינויים.

 

[ע נ ב ר inbar]

אפשר שאלה?

בת כמה היא?

 

[יונה לבנה 1]

בטח אפשר,עוד חודשיים 10

 

[ע נ ב ר inbar]

חושבת אתך בקול

לא קראתי פה את כל התגובות ואני מקווה שלא אחזור על דברים שנאמרו (עוד לא לגמרי מצליח לי עם כל ההודעות הקופצות האלה), אבל הזכרת לי את בכורי שגדול מבתך רק בקצת, ולכן אולי אנסה לחשוב אתך בקול. קורה לא מעט, בזמנים שבהם הוא בדרך אל אביו או בשיחת טלפון בנינו בזמן המצאותו אצל אביו שהוא שואל אותי האם זוגי נמצא, או עומד להגיע. בדרך כלל זה מעלה לי מיד תחושה של צריבה, המתוק הקטן שלי לוקח עלי אחריות, ואני תוהה ביני לבין עצמי אם ידי בדבר כי לא לכך כיוונתי מעולם, זה מרגיש לי "מודאג" וגם "נושא על כתפיו אחריות לא לו" השאלה הזו, ועם כל הגאוה על בגרותו ועל יכולתו להרגיש ולרצות טוב לאחרים, אני חושבת שהייתי מעדיפה לפחות בנתיים שיוכל להסיר מעליו את הכבודה הזו, ושיתן לעצמו להמשיך להיות רק ילד. מצד שני, אין ספק שיש נחת גדולה עד גדולה מאד בלהיות יכולים לחוש את האהבה המחלחלת הזו באופן כל כך הדדי, ואולי הקושי הוא יותר בי (בך? בנו?) בלהיות יכולים לשים את הראש ולתת מהאחריות גם לאחרים. מקווה שלא רק בילבלתי.

 

[יונה לבנה 1]

ענבר תודה

לא בלבלת בכלל להפך העלת כאן כיוון מעניין של חלוקת הכח והתפקידים. השאלה היא האם הקטנים האלה לא צריכים לתפקד כילדים ולא כהורים?

 

[חי יחידה]

פעם נהגו להגיד לי ילדיי

אמא נכון שאת עצובה שאנחנו לא כאן? ואת לבד כל כך.. ומחכה לנו... היום זה כבר אחרת לא משדרת להם ככה ההפך שיתפתי אותם סיפרתי להם שאמא מאוד מתגעגעת אבל אמא לא עצובה וגם לאמא יש חברים והיא אפילו מבלה והם פתחו עיניים ומשיכו..אבל נכון שאת מתגעגעת נורא? לא חמודים מתגעגעת מאודדדדדדד

ילדים רואים מה שרוצים לראות... וצריך לספר ולשדר להם מה שצריך באמת.

 

[יונה לבנה 1]

חי תודה

יחי ההבדל הקטן,נורא-מאד

 

[חי יחידה]

../images/Emo140.gif

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo23.gifולי יש הרגשה

כשהם נוסעים לאביהם שהם פשוט שואלים אותי,אמא את מתגעגעת אלינו כשאנחנו אצל אבא.וזה מתבטא בכך שהם מתקשרים ושואלים ודואגים אם אני נהנית.