בכך אחזיר לעצמי חיים ולמה?
רבות כתבתי בפורומים על מצבי השנה שהתדרדר. טראומה לפני כשנה וקצת יותר הפילה אותי נפשית ואני כאשה חזקה, עובדת, לומדת, חיובית בחיים לא האמנתי שאהיה במקום הזה נמנום קל של עייפות קיבע אותי למיטה לחודשים כפי שאמרתי הכל נכתב, 15 קילו הושלו ממשקלי שהיה גם ככה גבולי, חצי שנה של סיוט בל יתואר שיער נושר, משקל נעלם, סביבה שלא מבינה [כי גם אובחנתי עם ADHD ו-ADD ] - למרות מכתבים דחופים לאשפז אותי בהפרעות אכילה, לא התקבלתי חזרתי הביתה והמשכתי להסתגר בחדר, לא יוצאת מהחדר בכלל, והסביבה גומרת אותי לרסיסים, אניב דכאון עומדת למות, שולחת מכתבים, מבקשת אשפוז ואני החולה גם סופגת עד ששלחתי את הבת לא מזמן להביא לי רצפט ולצערי וכאבי, ועד כה מזעזע אותי איך אמר לה זאת הרופא, היא שמעה ממנו "אמא שלך פשוט מתה, זה ענין של זמן" - היא התחילה לבכות ולמרות המשקל המזעזע, הדכאון הקשה [כי קשה מאדו לתפקד עם כל אלה יחד] קיבלתי 100 אחוז נכות זמנית, כי הטראומה פגעה בי קשות פשוט חרדה - ננטשתי באיזה מקום, נפלתי, נפצעתי והסיפור ארוך - אך מרגע שהבת כתבה לי מכתב שקרע לי את הלב, זהו, עם כאב או בלי, התחללתי לאכול ולא ויתרתי ולא רק שאני אוכלת, אכן גיליתי שהיתה לי הפרעת אכילה ולא הייתי מודעת לזה, ואני היום אוכלת בהנאה, בבריאות ועליתי 5 קילו. היא ממש מחכה לרגע שתראה אותי יוצאת לאן שהוא, שיקום, התנדבות ותעניקו אושר לא רק לי, אלא גם לילדים שלי שאמא מתחילה לפרוח [אנחנו פשוט לבד עם המצב הזה התמודדנו ומה שיחזיר לי חיים זה היציאה החוצה, אפשר לעיין בפורומים השנה בכינוי זה]. אני מוכרחה לצטט חלק ממכתבה של בתי: [נכון אני מאוד רוצה לזכות בקורס הזה שיעניק לי בריאות נפש וגוף והכי חשוב לצאת מהבית סוף סוף, ואן לי בעיה לשלוח תמונות שימחישו את המצב שהייתי ואיך עכשיו שעליתי: [הנקודות הם הסתרת שם וכדומה. :לגורמים המטפלים באמא שלי, אני............., אין לי מושג מאיפה להתחיל מרוב שזה לא פשוט. ....אמא שלי כבר שנה וחצי אם לא יותר במצב לא טוב.. בהתחלה לא שמתי לב שהמצב מתדרדר כי הייתי ............... לפני חצי שנה הבנתי שאמא שלי במשקל............. וישנה כל הזמן, שלא שמתי לב לזה בהתחלה כי לא הייתי בבית, הייתי ב......., היתה ישנה ימים שלמים בלי שאף אחד יעזור לה. אני .......... כדי להיות לידה יותר זמן. אבל אני במצב אבוד כי אין לי את הדרכים לטפל בה כמו שצריך, אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות חוץ מלהיות לידה. לא משנה כמה היא תשב בבית, אמא צריכה חברה ולא רוצים לקבל אותה בשיקום לא יודעת למה, אמא בין ארבע קירות וזה יותר מכלא והיא מגלה רצון כל פעם ולא מתקבלת לשיקום יומי. היא גם ביקשה להתנדב העיקר לצאת מהבית ואמרו לה שהיא צריכה להשאר בבית וזהו, אבל ככה אי אפשר היא תשתגע באמת, אמא אוהבת לעזור ותעניק מהידע שלה, עד שהיא מסכימה סוף סוף כי תמיד עוד לא יכלה לקום וגם התביישה לצאת. אף אחד לא יבין את ההרגשה הזאת של לקום בבוקר ולהבין שאני צריכה כוחות להתמודד עם כל זה במשך שנה וחצי, ומה...... אני לא יכולה לפרוש זו לא בחירה שלי. אנשים מבחוץ רק באים ואומרים לי שהמצב של אמא שלי מסוכן, מישהי מהרווחה אמרה לי שאמא שלי בסכנה של מוות והרופא אמר את זה גם רק במילים יותר עדינות. אני לא מבינה למה אומרים לי דברים כאלה אם אף אחד לא מוכן לטפל בה, אני מבקשת באמת מכל הלב שמישהו יעזור לי לטפל בה או ידריך אותי ויגיד לי פתרון כלשהו, כי ביינתים רק מפחידים אותי. אסיים במכתבה זה של בתי ואשמח לבשורות טובות לכולנו חג שמח!!
מזל דגים כמשקמת באמנות נכים קשים מאמינה שהקליגרפיה יכולה ליתרום ולהוסיף לי המון לכן מישתדלת להרחיב וללמוד כל מה שניתן בכדי ליעל ולשפר את הנתינה למטופלים ליבנות מהלך אישי שיאיר להם את חווית המימוש והביצוע לתת תנופה ותוספת למיגוון האפשרויות והידע שרכשתי עד היום לימודים : במידרשה לאומנות מסלול בבצלאל שנקר-טקסטיל (= מגע) מאחלת לי ליהיות הזוכה לקליגרפיה במכון " אלה" בברכת חג שבועות שמח