כאמור בהודעתי הקודמת, המערכת עקומה ומתועבת.
ולכן לאנשים מיוחדים שכמוני שהם אנשים רגישים ביותר לכל דבר, יש בעיה להשתלב בתוך מערכת עקומה ומתועבת שכזו המבוססת ברובה על אי צדק, על קבלת פשרות ללא סוף, ועל קבלת מוסכמות חברתיות.
וכידוע לך היטב, על מנת להיות מליונר צריך להשתלב היטב בתוך אותה מערכת עקומה ומתועבת המבוססת ברובה על אי צדק. על מנת להשתלב בתוך אותה מערכת עקומה ומתועבת, צריך לקבל בחיים אין סוף פשרות שלא מביאות כל תועלת למקבל הפשרה ולמעשה להיות אדם קונפורמיסט המקבל כל מוסכמה חברתית.
אני כאדם רגיש ביותר, לא מסוגל לקבל פשרות ולא מסוגל לקבל מוסכמות חברתיות, אלא אם כן אותן פשרות ומוסכמות חברתיות מספקות לי תועלת אישית חומרית או רגשית.
אני אתן לך דוגמה אישית מתחום ריקודי העם, אני מאוד מאוד מתחבר לריקודי העם הישראליים, אבל עקב רגישותי הרבה ביותר, אני לא מסוגל ללמוד את הריקוד לא אהבתי די ולמרות שלטענתם של כמה מדריכים לריקודי עם שניסו בעבר ללמד אותי את הריקוד הזה, יש לי תפיסה מהירה ביותר. למה אני לא מסוגל ללמוד ריקוד כל כך פשוט כמו לא אהבתי די??? למה אני כן מסוגל ללמוד בעל פה את כל קצבי הסיביות בריקודיו של שלמה ממן לבמה???
מאחר ולימוד הריקוד לא אהבתי די לא מביא לי כל תועלת רגשית. ואילו לעומת זאת, למידה בעל פה של קצב הסיביות בקבצי המוסיקה של ריקודי שלמה ממן מביאה לי תועלת רגשית רבה ביותר.
אינני יכול לשהות בהרקדה כשמושמעת בה המוסיקה לריקוד 'קוראים לנו ללכת' מתקליטו של דב זעירא ואני מרגיש הרגשת דחייה וגועל. רגשות הדחייה והגועל מהעיבוד המוסיקלי העלוב ביותר מתקליטו של דב זעירא הן כל כך חזקות שאני לא מסוגל לשהות בהרקדה ואני נאלץ לברוח ממנה. אבל אם המרקיד בהרקדה שם את המוסיקה לריקוד 'קוראים לנו ללכת' מתקליט מנגינות 5 של שלמה ממן, אני הופך פתאום לאדם מאושר ביותר שאין מאושר ממנו. כלומר, רגישותי הרבה ביותר בין שני עיבודים מוסיקליים שונים לחלוטין, מאפשרת לי לחוות שני מצבי רגש השונים לחלוטין זה מזה ואף נוגדים לחלוטין זה את זה.
מסתבר שאפשר להטמיע בתוך יצירה מוסיקלית ולמעשה בתוך עיבוד מוסיקלי, אלמנטים רבים ושונים המשפיעים על רגשותיו של האדם. כיום אין לי כל ספק שהגאון המוסיקלי ננסי ברנדס, הטמיע בתוך יצירותיו המוסיקליות אלמנטים רבים המסוגלים להשפיע על רגשותיהם של האנשים. ואכן מדובר ביצירות מוסיקליות (עיבודים מוסיקליים) מיוחדות שנועדו במיוחד להלהיב את האנשים ולעורר את רגשותיהם של אותם אנשים הצופים במופע של להקת מחול עממית שהרקדנים בה הם רקדנים חובבים. אל נשכח שאותה יצירה מוסיקלית של הגאון המוסיקלי ננסי ברנדס, נועדה גם לשמש כתחליף לתזמורת רבת נגנים ונועדה גם להישמע בעיקר על ידי קהל של צופים שאינם אנשי מחול מקצועיים, דבר הדורש הקדשת מאמצים מיוחדים לצורך הטמעת אלמנטים מיוחדים ביצירה המוסיקלית המשפיעים על רגשותיהם של הצופים שרובם כאמור אינם אנשי מקצוע מתחום המחול והמוסיקה.
ואילו אותה יצירה עלובה ביותר המופיעה בתקליטו של דב זעירא, נועדה לשמש כליווי בלבד לצורך הרקדה המונית (לא למופע של להקת מחול!!!), לכן לדעתי אין ביצירה המוסיקלית הזו אלמנטים שנועדו להלהיב ולשמח מישהו (ואני לא מדבר על הרוקדים אלא על הצופים בהרקדה). מה גם שאני בספק רב אם בכלל למוסיקאי אפי נצר היו בימים ההם את הכישורים המוסיקליים שהיו לננסי ברנדס בראשית שנות ה-80.
לפני כ-23 שנים הייתי במופע אותו הנחה המוסיקאי אפי נצר, במופע מחול זה הופיעה להקת מחול בריקוד מחול הכרם (הורה יין) של שלמה ממן בליווי מוסיקלי של הפלייבק מראשית שנות ה-80' אותו עיבד והפיק ננסי ברנדס, ישבתי כמובן בעמדת הפיקוד של ההגברה וראיתי כיצד אפי נצר נשאר פעור פה למשמע היצירה המוסיקלית המדהימה של ננסי ברנדס.
******************************************************************
ובדיוק מאותה הסיבה כפי שהדגמתי לעייל מדוע רגישותי הרבה ביותר מונעת ממני לקבל בחיים פשרות ומוסכמות חברתיות, אני לא יכול להשתלב באותה מערכת עקומה ומתועבת והדבר מונע ממני להיות מליונר.
לסיום, אני מאוד מקווה שהצלחת להבין את מה שכתבתי.
