המרקיד כמנחה
הנני מסכים עימך בהחלט ידידי, וכן עם רוב הדברים שכתבו כאן קודמי. אני יכול לנחש מאיזו הרקדה שאבת את הציטוטים, ואני ואחרים חשו כמוך. ואחד הדברים שתמיד אני מציין לזכות גדי ביטון, הוא האינטלגנציה האישית שלו, שבאה לידי ביטוי בהנחיה שלו, בתוכן ההערות וברמתן, ובמיוחד בהומור המרומז שלו. אני משער שיש מרקידים מוכשרים נוספים, אבל זכור לי שזהו אחד הדברים שחשתי די מהר כשהתחלתי לרקוד אצל גדי. ובהתיחסות לתגובות שנכתבו כאן אני רוצה לחדד שתי נקודות: א. המדריך כמנחה: הציפיות הן לאו דוקא ממדריך ריקודי עם, אלא מכל אדם המנחה ערב. לגיטימי שנצפה מאדם המחזיק מיקרופון שיקפיד על שפה נכונה, כמו על הופעה נאה. דברים הנאמרים לתוך מקרופון לאוזני מאות שומעים, כמו דברים הנכתבים, מן הראוי שיקבלו התיחסות מיוחדת. ולכן אני כן מצפה ממרקיד, כמנחה של ערב, שיחשוב, ינסח, ויתבטא בצורה נכונה ויפה. ב. ההבדל בין צורה לתוכן: בעוד אני מצפה ממנחה שיקפיד על הצורה, תוכן הדברים תלוי באישיות ובאינטלגנציה שלו, וכמובן שיהיו כאלה מבריקים יותר ומבריקים פחות. קשה לבוא בטענות אל אדם על כישוריו, אבל אני חושב שזהו פרמטר נוסף התורם להצלחתו האישית. ובמבט אישי הייתי מחלק את כישוריו של מרקיד לשני סוגים עיקריים: היכולת שלו לשלב ריקודים בסגנון ובסדר נכון, תוך שילוב נכון של ישן וחדש, סוער ואיטי, שמח ועצוב. בקיצור, יכולתו כדי. ג´יי. ובהקשר זה אני זוכר לטובה את חיים צמח בירושלים, שהיו ערבים שרותקתי למעגל ולא יכולתי ללכת אפילו לשירותים, מרוב שנהניתי מהזרימה הנכונה והמוצלחת של הריקודים. והמרכיב האחר הוא יכולתו הריטורית של המרקיד, ובהקשר זה ציינתי כבר את גדי ביטון, שהתפעמתי משמחת החיים שלו שמדביקה אותי, מסגנון ההנחיה האינטלגנטי, מההומור, מהרפטואר המועדף. ולשיר ולרקוד, זה לרקוד מהנשמה. ואני מאמין, ששילוב נכון של שני הגורמים האלה, הוא הוא ההרכב המנצח.