הנה איך הם הגיעו - סיפור ששמעתי במו אוזניי:
לפני כמה חודשים, באחת מנסיעות העסקים שלי אי-שם בארה"ב, אני מסתובב בשעת ערב באיזשהו קניון מקומי -- גם מנסה למצוא משהו לאכול, וגם עושה את קווטת הצעדים היומית שלי, בגלל הפיטביט. קניון די גדול, אז אני עושה הליכה מהירה בתוכו.
כבר די מאוחר, ערב חורפי, אחרי שמונה בערב, והקניון די שומם. עובר ליד עגלת קוסמטיקה, והבחור המשועמם שם פונה אליי ומנסה לעניין אותי במוצרים. לוקח שתי שניות לקלוט שמדובר בבחור ישראלי. עצרתי לדבר איתו. רגיל לראות ישראלים בקניונים בניו-יורק, ג'רזי, בוסטון והסביבה, לאס וגאס -- אבל זו הייתה עיר יחסית מבודדת, שישראלים פחות נוטים להגיע אליה, אז סקרן אותי.
הבחור היה מאוכזב מצד אחד שאני לא לקוח פוטנציאלי, אבל מצד שני שמח שיש לו עם מי לדבר ולשבור את השעמום, אז עמדנו ודיברנו לא מעט, והוא סיפר לי את סיפור חייו.
בגדול, הגיע לארה"ב כמה שנים לאחר הצבא, אחרי שלא מצא את עצמו בארץ; הלך לעבוד בתור "עגלון" באחת העגלות הללו, והגיע לאזור הזה כי אמרו לו שאין הרבה תחרות (והוא טען שהקניון הספציפי ההוא דווקא טוב, לא משעמם כמו שהוא נראה באותה שעה, והוא רואה פרנסה יפה); ואחרי כמה זמן, אחרי שוויזת התייר שלו פגה, הוא "במקרה" פגש אמריקנית חמודה והתחתן איתה, וככה קיבל גרין קארד. הוא היה מבסוט כי הוא "הסתדר" בחיים, והוא גם סיפר לי שיש לו עוד כמה חברים שהגיעו והסתדרו בצורה דומה.
לא שאלתי שאלות נוספות, כי היה לי ברור מראש שאין מצב שאקבל תשובות אמת לגבי "אהבת חייו" ולגבי הנישואין. יכול להיות שזו באמת אהבת חייו, והנישואין אמיתיים. אולי. אבל בהרבה מקרים אחרים, זה לא.
אגב, זה לא הסיפור היחיד ששמעתי -- היו עוד, כולל בחורה מתחום עגלות הקוסמטיקה (כנראה מאוד מוכשרת ומצליחה, עשתה רושם רציני), שהגיעה לארה"ב ונשארה גם היא בצורה דומה.
ככה בדיוק מגיעים לפה (ונשארים) חלק גדול מהמנעולנים, עגלונים, וכדומה.