שאין זמן נכון לזה. בכל גיל לילדים יש צרכים. גם ככל שהבחור יותר מבוגר, יהיה לו יותר קשה למצוא עבודה. בכלל ובטח עם רילוקיישן שכרוך בעלויות גבוהות לחברה.
במקרה הפרטי שלי מצאתי את עצמי ארבע שנים טס הלוך-חזור על הקו לסן פרנסיסקו כשלכולם היה יכול להיות יותר קל ויעיל אם הייתי עובר לשם. אבל דווקא בגלל שהייתי גרוש, זה לא הסתדר. והילדים שלי בני 18, 21, לא בדיוק תינוקות. אני כבר מתחיל לקבל תחושה שאם אעבור מפה, זה יהיה רק ל-retirement.
אכן חלום אבל אני לא יודע אם יתממש בגלל הילדים. הם היו חלק מהחלום, כל כך רציתי שהם יחוו את החוויות שאני חוויתי כילד בארה"ב. לא יכול לדמיין לי את החיים הרחק מהם. אם אני נאלץ לבחור בין החלום לילדים, הילדים מנצחים בלי לחשוב אפילו.
ואתה לא רק נרקסיסט אלא גם מאוד ילדותי ואנוכי.
ילדים צריכים משפחה אוהבת ולא אב פאתט שנתלה בזכרונות ילדות ורוצה דרך הילדים שלו לשחזר את הזכרונות. לא אב שטוען שאם לא יקח את העבודה זה יהיה "בכייה לדורות". איזו דרמטיות ואיזו חשיבות עצמית. ולא אב שמציב אולטימטום לאשתו שאם היא לא מסכימה להפר את הסטטוס קוו (מגורים בארץ) הוא זורק אותה לכל הרוחות.
מסכנה אשתך ומקווה עבורה שתמצא זוגיות מוצלחת יותר (וגם שתדפוק אותך עם מזונות, כי מגיע לך).
מסכימה איתך עובדתית.
 
הייתי שמחה אם הנכונות להגיד דברים לא נעימים ולא פופלריים הייתה באה יחד עם נימוס ונחמדות, אבל איכשהו רוב האנשים שאומרים דברים כאלו הם לא מנומסים. כנראה בתגובה לכל הרפש שזורקים עליהם האנשים המנומסים.
 
 
אם אתה נאלץ לבחור בין החלום לילדים.
באוגוסט 27, אתה כותב "אכן הכיוון שזה תופס זה שאסע לבד. בתקווה שהילדים יצטרפו בהמשך".
ילדותי ונרקסיסט כבר אמרתי? אני מוסיפה גם הפכפך.
נשמע שאשתך יודעת טוב מאוד עם מי יש לה עסק.
שהאגו מוביל אותו.
לי זה לא משנה אם הוא סופר אותי או לא (הוא בכלל מכיר אותי?). אני נהנית לתת עיצות כמיטב הבנתי. מי שמפיק מזה תועלת, נהדר. מי שזה לא מדבר אליו, אין בעיה. אני את שלי אמרתי, כמיטב הפולניות.